מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קפג
בעזהי"ת עש"ק ה' שבט תרל"א לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' יחיאל מיכל קליין נ"י רב בק"ק סאקאס יע"א.
מכתבו קבלתי זה איזה שבועות ושם ביקש מעלתו נ"י לחוות דעתי. בענין הלכה למעשה. אשר הי' פלוגתא בין מעלתו ובין בן תורה אחד שמעלתו נ"י צוה לאבל תוך י"ב חודש על אביו לומר בחנוכה הלל לפני העמוד וטעם מעלתו נ"י דאפילו בשבתות ויום טוב הביא בש"ע יו"ד סי' שע"ו שהוא רק מנהג ואי ליכא דעדיף מותר ובסתם אדם מי יכריע איזה עדיף ועוד דזה יותר חיוב שיהא אבל מתפלל שמקורו ממדרשים. אבל זה שלא יתפלל. הוא רק מנהג מובא בתשובת מהרי"ל. ואם המנהג ביו"ט וראש חודש דאית בהו מוסף ואקרי מועד. מנ"ל בחנוכה. זהו תוכן דברי מעלתו נ"י בזה וטעמו של מאן דפליג עלי' לא הודיענו ולא שמעתי:
והנה מנהגן של ישראל תורה הוא ומנהגינו שלא יהא אבל ש"צ אומר הלל אפילו בחנוכה ואמנם לפענ"ד נראה שהוא מעיקר הדין מבואר בעירוכין דף י' ע"ב דהלל הוא השיר. שאנו מחוייבין לאמרו כשיעשה הקב"ה נס לישראל ואמרינין שם דף י"א ע"א דאין שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב כפרש"י שם דאין אדם שר אלא מתוך שמחה ולדעת הרמב"ן בענין המצות שורש א' ההלל אנו מחוייבין מן התורה. משום מ"ע של ושמחת בחגך בכל מיני שמחות ובש"א סי' ס"ט השיג עליו בזה שאין ההלל והשירה גורמים השמחה. אלא ההיפוך השמחה גורמת השירה ולפענ"ד שני הסברות אמיתיות: דבוודאי אין השירה באה אלא מלב שמח כפרש"י הנ"ל וממילא כבר לבו שמח קודם שאומר השירה ומ"מ השירה גורמת ג"כ השמחה. לשמוח את האחרים השומעים שעי"ז יתלהבו גם הם לשמוח: וביו"ט המצוה עלינו לשמוח ולשמח גם אחרים עמנו ושפיר איכ"ל כמ"ש הרמב"ן:
ובזה יש לישב קושית הש"א מעליו דלדבריו גם נשים יתחייבו למאן דסובר דמחוייבים בשמחה. ולהנ"ל אפילו למ"ד אשה מחוייבת בשמחה אינה מחוייבת לשמוח אחרים כדמשמע פשטא דקרא וגם לא ספקה לשמח אחרים ולכך גם להרמב"ן לפי הנ"ל פטורים מההלל ואין כאן מקומו ועכ"פ אמירת הלל. צריך שתהא בשמחה בשמחת עצמו ולעורר בשמחה. לשמח גם אחרים ואנן קי"ל ביו"ד סי' שצ"א דאבל על אביו ואמו אסור בשמחה. ואסור לו לילך למקום שמחה כל י"ב חדשים וזה מכבוד אבותיו לאחר מיתה שמחוייב בכבודם שלא ילך במקום שמחה מפורסמת וא"כ בשלומא ביו"ט דק"ל במועד קטן דף י"ד ע"ב דמ"ע דשמחה. דהוי עשה דרבם לכך דוחה אבילות. ולכך ביו"ט מותר האבל לומר הלל מדינא ואינו אלא מנהג. אבל בחנוכה דאין כאן מצוה לשמוח: ואיך יהי' הוא ש"צ ויגרום לעורר שמחה. וע"כ אסור מדינא. להיות שליח ציבור לומר הלל:
וראיתי ממורי הגאון זצ"ל שלא הניח לאבל להתפלל אפילו תפלת השחרית שקודם ההלל ושוב ראיתי בתשובת מהר"מ מינץ סי' מ"ג שכ' כן. להדיא דבחנוכה בפורים ובר"ח ובחו"מ נמנעים אבלים. להתפלל בבוקר משום דהלל אין אומרים אלא מתוך שמחה ומביא ראי' מא"ז ובאמת בא"ז כ' דבריו רק בבית האבל שאין אומרים הלל תוך ז'. וצריך לומר דרק לסמוך דהלל בעי' שמחה הביא כן. וגדולה מזו אמרו באבל. דלא יברך בציבור שהחיינו על נרות חנוכה וכמו שביאר בנוב"י מהדו"ת סי' קמ"ג ועכ"פ מבואר דהלל לא תליא לענין אבל. אי אקרי מועד או לא ואפי"ה אם אין אחר הראוי לומר בוודאי שרי. דהרי אפילו בשמחה קי"ל בש"ע בסי' שצ"א. דהיכא דתלי' בי' ואם לא ילך האבל לשם יתבטל שרי. והאי דליכא דעדיף מני' אם הם שווים כבר האחר עדיף שהרי האחר אינו אבל כן נראה לפענ"ד פשוט ואחתום בברכה יהי' ה' עמו כ"ד ידידו: הק' משה שיק מברעזאווע: