מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קפב
החיים והשלום לכבוד הרב הגאון המפורסם ע"ה נ"י פה"ח כבוד שמו תפארתו מוה' אברהם שמואל בנימין נ"י אבדק"ק פרעשבורג יע"א:
אחד"ש וטובו כראוי לפר"מ נ"י באתי לשאול בדבר הלכה. להודיעינו דעתו הרמה. בנידון שלנו. ואיך נוהגין בקהלתו. ותוכן השאלה הוא בענין שכירות מקום מן הגוי שנוהגין לשכור מן איש מלחמה שהוא נחשב כשכירו וכליקוטו של המלכות. ומהני לפי דעת הש"ע בסי' שפ"ב סעי' י"ד ואפילו נסתלק מלהיות שכירו ולקיטו שלו מהני. כל זמן שהאדון השר שלו חי וכאלו שכרו מן המלכות עצמו אבל אם מת האדון הכריח הטו"ז שם בס"קט דנתבטל השכירות ועתה שהמלך יר"ה הניח מלכותו וביטל רשותו. והוקם אחר אחריו מה דינו. אם נימא דזה הוי כמת. או כאלו השכיר לאחר דקי"ל שם בסעי' ח' דאם השכיר הרשות, לאחר לא נתבטל השכירות הראשון. אם שכרו לזמן ולכאורה נראה דצריך שכירות מחדש. דהנה הטו"ז שם ס"קי כתב טעמא. דלא נתבטל ע"י שכירות לאחר הואיל וחוזר לו אחר ימי השכירות. ולפי"ז אם מכר לאחר שאינו חוזר אליו. נתבטל השכירות וכן כתב בחכ"צ סימן ו':
ובס', א"ר כ' שנעלם מעיני הטו"ז מקור הדין בתשובת הרמב"ן סי' ר"ז שכ' טעם אחר. דאינו יכול לחזור ולאסור מה שכבר השכיר אמנם לדעתי הדבר פשוט דעיניו דהטו"ז שפיר חזו דברי הרמב"ן. אלא דקשיין לי' דברי הב"י והש"ע אהדדי. דמדברי הרמב"ן הנ"ל. מבואר דס"ל דאין הגוי יכול לחזור מן השכירות ואפילו אם יחזיר את הדמים ולכך א"ש טעמו וכמ"ש בב"ח ובס' א"ר. וא"כ הש"ע שם. שנראה מדבריו שם בסעי' ו'. דיכול לחזור לכל הפחות. אם יחזיר את הדמים א"כ קשה איך פסק לדברי הרמב"ן. וא"כ הוצרך הטו"ז לומר דהש"ע פסק כרמב"ן ולא מטעמי'. ולפי"ז לטעמא דטו"ז בנידון שלנו דאינו חוזר המלכות אליו. דינו כמכור וצריך שכירות מחדש.
אמנם נראה אפילו לפי טעם הלבוש וביארו התו"ש דלכך א"צ שכירות מחדש דהו"ל כאלו התנה הראשון עם השני דלא יחזיר. אא"כ יחזיר הדמים. דלא השכיר אלא זכות שבידו ואפילו אי אמרינו. כטעם הרמב"ן. דאינו יכול לחזור מ"מ נראה. דאין זה שייך בנידון שלנו. דכאן לא הקנה הראשון לשני. אלא כיון דהראשון הניח מלכותו. ממילא זכה השני לא מכחו. אלא מכח חק ונימוס המלכות מימים קדמונים וא"כ אפילו לרמב"ן דאינו יכול לחזור כלל בכאן שאני דאין לו רשות להשכיר. אלא כל ימי משך מלכותו ודינו כאומר לחברו. נכסי נתונים לך. כל ימי חייך ואחריך לפלוני דקימ"ל בחו"מ סי' רמ"ח סעי' ז' בהג"הה. דאין לראשון אלא פירות. ואם מכר השני מוציא. ואע"ג דבאומר נכסי נתונים לך ואחריך לפלוני קי"ל דאין לשני אלא מה ששייר הראשון. התם מטעם שאמר נכסיי לך וכמו דמבואר בסמ"ע שם ס"קא בשם הר' יונה וא"כ בנידון שלנו הי' צריך לחזור ולשכור מחדש:
ועוד דנראה לפענ"ד בשכירות שלנו לכ"ע יכול לחזור. דהנה גוף הדין. שיהא יכול לחזור. אפילו שכרו לזמן הקשה בתוס' שבת הא קי"ל בחו"מ סי' שי"ב. דשוכר לזמן אינו יכול לחזור. ותי' דכאן הי' תקנת חכמים כך ודוחק דלא ידעתי אנה מצא תקנה זו בדברי חכז"ל ובלא"ה הדבר קשה לאמרו וגם דברי המג"א ס"קו. שכ' לחלק בשוכר סתם קודם שבת יכול לחזור בהחזרת הדמים ובשבת אינו יכול. ובשוכר לזמן. אינו יכול לחזור. וקשה להבין מ"ש קודם שבת לשבת. ומ"ש שוכר לזמן. ומכח זה פי' התוס' שבת דכוונת המג"א. דבשוכר לזמן אינו יכול לחזור. היינו בלא החזרת הדמים וכו' ולישנא לא משמע הכי וכמ"ש הא"ר בשמו ותו קשה הרי הביא הב"ח דברי הירושלמי דאינו יכול לחזור והנראה לפי ענ"ד הכל נכון ומובן בסברא דהנה השכירות שאנו שוכרים מהגוי רשותו. נראה פשוט דלא על כל ימות החול. שוכרין את הרשות אלא על ימי השבתות. לא מבעי' אם אומרים לו: דהשכירות הוא להתיר הטלטול כדרך העולם. א"כ הרי שכרו רק לשבת:
אלא אפילו אם אמרו לו סתמא וכמ"ש הש"ע שם סעי' ד' דא"צ לומר לו. מ"מ השכירות הוא רק לשבת. וא"כ הוי כשוכר בית. פד לאחר שלשים יום. דנהי דמיד שנתן המעות קנה על אותו הזמן כדאיתא בחו"מ ר"ס קצ"א בסמ"ע. מכל מקום הדין שיכול לחזור בו קודם שיבוא הזמן כדאיתא בר"פ האומר בקידושין כר"י דאתי דיבור מבטל דיבור ולכך קודם שבת יכול לחזור אבל מיד כשבא שבת וחל הקנין. אינו יכול לחזור. וזהו כששכרו רק לשבת אחת. אבל בשוכר לזמן ששוכר לכל שבתות השנה אין זה שכירות אחת. שהרי בימי החול חוזר הרשות לבעליו וא"א לומר דמיד שבא שבת אחד זכה וקנה כולם. אלא דינו של כל שבת. כקנין בפ"ע ובפרוטה זו שנותן לו הוא קונה לכל שבת ושבת כשיבוא: והיינו כעין דינו של הרשב"א המובא בר"ן בנדרים דף כ"ח סע"ב ד"ה וכתב וכו' ואפילו אי אמרינן. דהישראל שכר. גם על ימי החול מ"מ הגוי יכול לטעון שלא השכיר אלא לשבת. כיון שזה הי' סתם. א"כ לענין זה דינו כסתם. ויכול הגוי לטעון כנ"ל. ולחזור בו אבל כל כמה דלא חזר נקנה בפרוטה הראשונה. כמו בסתם ומכח ברירה כדלקמן:
אמנם כאן איכ"ל דכ"ע מודים. כיון דלעולם כל שבת ושבת. הוא קנין בפ"ע דיכול לחזור בין כל שבת ושבת. אבל מיד כשיגיע שבת אינו יכול לחזור. דחל הקנין בשעתו אבל בנתיים יכול לחזור. אלא דצריך להחזיר הדמים לפי הערך, וכל זה בפירש ששוכר לזמן זהו דעת הטו"ז. אליבא דהש"ע. וא"כ גם דברי הירושלמי אתיין שפיר. דהירושלמי קאי על שבת דבשבת לכ"ע אינו יכול לחזור. ודעת הרמב"ן הנ"ל. דנראה מדבריו. דאינו יכול לחזור כלל. או דמיירי בשכרו לזמן. בין על ימות החול ובין על ימות השבת. ואפשר נמי שסובר הרמב"ן כיון דכלל כל השבתות בהדדי מיד בשבת הראשון. מגו דחייל השכירות על שבת זה חייל נמי אכולם וכן דעת יש מפורשים בחו"מ סי' ר"ג סעי' י' בהגה"ה ובסמ"ע שם. דאמרינן מיגו והנה בשוכר סתמא. אינו מבואר עדיין. ולפי הנראה. בשוכר סתמא. דעתו על כל השבתות כמו שהביא בא"ר ס"קח מחושן משפט סי' ס' סעי' ג' בהג"ה. בקיבל עליו סתמא דעתו על כל הימים שיצטרך. ומ"ש דבח"מ סי' שי"ב לא קי"ל כן. לפענ"ד אדרבה גם מהתם ראי' לזה. דהרי גם שם סעי' ה' קי"ל בשוכר סתמא. אינו יכול להוציאו כל ימות הגשמים. הואיל ומסתמא השוכר בית לכל ימי הגשמים הוא שוכר אע"ג דלא פירש וא"כ מבוא' דסתמ' הוי כאלו פירש אלא דאין כל הסתמו' שווי' אלא נידונים לפי דרך העולם וברשב"א ור"ן בגיטין דף ע"ו ע"ב. מספקא להו באומר סתמא. ע"מ שתזון. אי לכ"ע על כל ימי חייו משמע עכ"פ כאן לפי הסכמת הפוסקים. נראה בשוכר סתמא על כל השבתות דעתו אלא דאעפי"כ יכול הגוי לחזור ולומר דעתי לא הי' לכולם והקרקע והדמים בחזקתן זה נראה טעם הרא"ש וסייעתו שכ' בשוכר סתם כ"ז שאינו חוזר מהני לכל השבתות: ואפי"ה יכול לחזור היינו מטעם הנ"ל ואפשר עוד טעמו כמ"ש הח"צ סי' ו' הנ"ל כ"ז שאינו חוזר. הוי כשכר ואיגלאי מילתא למפרע ובדרבנן י"ב:
עכ"פ לפי הטעמים הנ"ל מבואר דבשוכר סתמא. אי אמרינן דהגוי יכול לחזור. ואפילו בשבת. ואין צריך להחזיר הדמי': אפילו אי יחזיק הישראל באותו שבת לא מהני ועפי"ז מיושב ולא קשה הקושיא שהביאו הא"ר והתו"ש בשם ע"ש דא"ה דבשבת שני יכול לחזור ומנ"ל לרש"י בפרק הדר להוכיח דצדוקי אינו כגוי דלמא לעולם דדינו כגוי. ואפי"ה יכול לחזור. דמיירי בשבת שני. ולהנ"ל לא קשה דאי חוזר. לא מהני חזקתו כיון שטוען שמעולם לא השכיר לשבת זה (והע"ש והא"ר והת"ש. נראה דסוברי'. דבשתיקה זו. ששותק הוי כשכירות מחדש ואחזיק בי' מהני. מיהו קשה על זה. דא"כ לא חשיב שכירות אלא מתנה וביטול וזה לא מהני בגוי דדווקא רק שכירות מהני) ועכ"פ הדרינן לדמעיקרא דלפי הנראה בשכירות שלנו מגוי אין כוונת הגוי וגם כוונות הישראל אינו. אלא לקנות לשבת וקנין בעי כוונה וא"כ בכה"ג יכול לחזור אפילו בשכר ממנו לזמן ואם אינו חוזר הקנין חל בכל שבת ושבת. בכסף שלקח מעיקרא וא"כ אם שכר המשכיר הראשון מסברא י"ל. דלא מהני. דאיך יחול הקנין עתה. וכבר אינו שלו וקולא גדולה הקיל לן הש"ע דפסק כדעת הרמב"ן. ואפשר דמיירי בשכרו בהדיא לכל הימים. אפילו לימי החול ועכ"פ די לן להקל בשכר. לאחר מטעם שכ' הלבוש וביארו התו"ש הנ"ל אבל במת או בנידון שלנו נראה דצריך לשכור מחדש:
ועוד מטעם אחר אפילו נימא דלעולם אמרינן דגם בכאן שייך טעמא דרמב"ן מ"מ י"ל דהיינו בשכרו מן השר והמלך. אבל אנו ששוכרין רק משכירו ולקיטו וסומכין על דברי הש"ע שם סעי' י"ד שפסק בשם הרשב"א שאעפ"י שסילקו משכירו ולקיטו: מ"מ השכירות. עדיין עומדת וכאלו הי' שליח מהמלך וכאלו שכרו ממנו ולכאורה גוף הדין קשה. איך ס"ל להרשב"א. דשכירות שכירו ולקיטו מהני מכח שליחות דהרי מבואר בש"ס בעירובין דף ס"ד ע"א דשכירו ולקיטו מהני משום דהוא חשוב כבעלים. מדפריך שם הי' לו ה' שכירים ולקוטים מאי והשיב אם אמרו להקל יאמרו להחמיר מבואר דטעמייהו משום דחשיב כבעלים. עיין בפרש"י שם. ונראה בוודאי בש"ס שם. דמיירי שהאדון לא הי' רוצה להשכיר אי אפשר לומר מטעם שליח וע"כ טעמו דחשוב כבעלים. וע"ז פריך שפיר שם בעירובין וכיון שהטעם משום דחשבינן לשכירו כבעלים והגוי כמאן דליתא. דאין דירתו דירה: מן הדין וצריכין רק מקצת כוחו ממנו ולכך ס"ל לי"א בסעי' י"ב: דמהני נמי העירוב של השכיר. ואפילו לדיעה הראשונה נראה דסובר דחשיב השכיר כבעלים ואפי"ה בעינן דווקא שכירות ולא סגי בעירוב. דלעירוב בעינן דירה או מקום פיתא או מקום לינה. וכמ"ש בריטב"א עירובין שם. עכ"פ לכ"ע בכה"ג מהני דחשבינן להו כבעלים:
אלא דס"ל להרשב"א דהיכא דלא גילה האדון דעתו מהני מכח שליחות. ואפשר שראייתו מדפריך אביי לר"י דווקא התם. הי' לו ה' שכירים מאי והרי קושיא זו בלא"ה קשה. ועכר"ח דבלא זה. הו"א דשכירו מהני מכח שליח. ולכך פסק הרשב"א. דשכירו חשוב כשלוחו בזה ומהני כאלו שכרו מהאדון. אפילו לאחר מיתת וסילוק השכיר. וכל זה אם לא מיחה האדון אבל במקום שאין האדון רוצה להשכיר ושוכרים רק משכירו ולקיטו פשוט לפענ"ד דגם הרשב"א מודה. נהי דמהני השכירות משכירו ולקיטו מיהו היינו רק מטעם דחשבינן לי' כבעלים וא"כ זה מהני דווקא בחיי השכיר וכל זמן שלא נסתלק ושוב מצאתי כן בתשובת חכ"צ בסי' ו' שכתב כן מסברא. ובזה מובן דשכירות משכירו ולקיטו דמהני בגוי בע"כ אינו משום דנוכל לשכור ממנו בעכר"ח. אלא דשוכרין ממנו המקצת כח שחשוב הוא כבעלים ברשות האדון: ונהי שעדיין דירת נכרי לא השכיר מ"מ מהני. דדירת גוי לא חשיב דירה. ובעינן רק מקצת כח:
וכל זה בגוי אבל בישראל דאמרינן בעירובין דף פ' ובש"ע סי' שס"ז. דמערבת אשתו אפילו בעכר"ח דבעל ועל כרחך היינו משום דיכולין לערב בעל כרחו דבעל. אם יש רק מקצת רצון אשתו דשם אין לומר הטעם דאשתו חשיב כבעל דהרי אכתי איכא דירת הבעל ותאסור. ועכר"ח דיכולין לערב בעכרח"ו דידי'. הואיל ורגיל ובזה מיושב קושית המג"א סוסי' שס"ז ס"קה. על הרא"ש דשפיר יש חילוק דבגוי אין שוכרין בעכר"ח והא דמהני בשכירו הוא משום דחשיב כבעליו משא"כ בעירוב האשה: מהני כאילו עירוב הבעל. וא"כ עכר"ח מערבין בעכר"ח וא"ש. ועכ"פ הדרינן לדמעיקרא. דהא דמהני אף אם נסתלק מלהיות שכירו היינו דווקא. אם אין האדון מוחה:
וא"כ כשחוזר האדון ואינו רוצה בשכירות. לא יכול השליח לחוב לו בעכר"ח ומכ"ש שאין האדון צריך להחזיר לו הדמים. שנתן לשכירו. שהרי הוא לא צוה לו ליתן לו ואפילו בשליחו כל זמן שלא אמר לו שלח על ידו. אינו מחוייב באחריותו כדאיתא בב"מ דף צ"ח ע"ב. ובב"ק דף ק"ד. וא"כ יכול לחזור מבלי מחזיר את הדמים וא"כ כשנתן או השכיר לאחר. נימא בכה"ג דנתבטלה השירות לכ"ע. וגרע מאלו שכרו מהאדון עצמו שהרי כל הטעם של הלבוש והתוס"ש הוא משום דצריך להחזיר הדמים. הו"ל כאלו התנה עם השני. אבל בכה"ג. מהיכי תיתי נימא דהוי כאלו התנה. ויש לומר סברא. דאדרבה זה עדיף כיון דבשוכר משכירו לא היו הבעלים צריכין להחזיר הדמים א"כ א"א שכוונתו להשכיר רק לשבתות דבמה יקנה בשבת הבאה. דהא דמהני לשכור על לאחר שלשים היינו משום דהכסף שנתן לו עדיין הוא כבעין הואיל ויצטרך להחזיר וכמ"ש הב"ש ר"ס מ"ם. אבל כאן שא"ל להחזיר. ע"כ כוונתו להשכיר. גם על ימות החול. ואינו יכול לחזור ומהני ממנ"פ אמנם עדיין יש לומר. דמכל מקום. הגוי יכול לטעון כיון שלא פרשו לו איהו לא השכיר אלא לשבתות. ויכול לחזור כמו בסתם:
אמנם אם השכיר של ראשון ששכר ממנו. הוא עתה גם שכירו של השני יש לדון אי מהני כיון דאמרו חכז"ל להקל. ולא להחמיר ומהני בשכירו ולקיטו משום ב' טעמים. אי משום דחשיב כבעלים או משום שליחו כמ"ש ואם כן בכה"ג יש לומר דמהני מכח דחשיב לי' כבעלים וראיתי בחכ"צ סי' ו' כ' כן. בשיגרת לישנא דמבואר שם. דפשיטא לי'. דאם גם אצל השני. הוא שכיר או לקוט מהני ולי הדבר ספק לכאורה. דאיך יכול להשכיר זה. שעדיין אין לו כח עליו. וכאלו משכיר דבר שא"ב ואי נימא. שעתה משכירו במה יקנו. ואין זה רק ביטול. ומ"מ יש לומר כיון דממילא קאתי וסמכינן עלה. דמיא קצת לדין המבואר בחו"מ סי' רי"א סעי' א' בהגהה וגם אפשר לומר דדמיא להא דאמרינן בב"מ דף ט"ז ע"א בחזר ולקחה מן הגזלן דקנה הלוקח דמשום הכי טרח למיקם בהימנותא והואיל וסומכין דעתו. מהני אפילו בדבר שאינו ברשותו עדיין. מ"מ הדבר ספק וצ"ע. כי לא מצאנו כלל בשכירים ולקוטים שיוכלו להשכיר על זמן ידוע. כי לעולם חשוב אצלו. כמו דבר שלא בא לעולם ואם מהני הוא רק מטעם שהוא כשליחו של האדון אבל היכא דלא שייך זה. נראה דלא שייך כלל שכירות לזמן ידוע שכירו ולקיטו. וא"כ הדרינן לנידון דידן דלפי"ז צריך בנידון דידן שכירות מחדש:
אמנם לאחר העיון נראה לי דנהי דאם מחל המלכות על מלכותו אין לו תפיסת יד עוד בו מ"מ אפילו אינו מלך כל בית המלכות יש להם כח בכל מדינת המלכות. ליתן חפציהם וצרכיהם: בבית כל אחד. מאנשי המלכות וכל אחד חלק ממנהיגי המלכות. ולא גרע מעבדי המלך ומשכירו ולקיטו וא"כ עדיין נוכל לשכור ממנו אף עתה. ומכ"ש שאינו בטל מה ששכרנו ממנו מכבר כן נראה לפענ"ד מסברא. אע"ג שאין אני בקי בחוקי ונימוסי המלכות. כן נראה לי מסברא נכון. ולפי"ז אין צריך לשכור מחדש. אמנם עדיין יש להסתפק. כי מעת שהרימו אנשי אונגארין את ידם במלך זה איזה חדשים. והם אתו בריב ומלחמה אני מסתפק אי מהני שכירות וזה הי' פשוט אצלי כיון שגדולי ושרי מדינות אונגארין. עדיין אומרים כי הם אינם מורדים בהמלך. ושמו עליהם ורק האנשים אשר אתו הם יסבבו את כל עול ורק הנותן להם מאתו חפשי וחירות הם משחיתים וא"כ עדיין רשותו עליהם. ועוד כיון שאם ירצה לוותר להם. ולעשות רצונם. הוא שר ומלכם בלי ערעור:
וא"כ לא גרע. מהא דקימ"ל בש"ע סי' שפ"ב סעי' י"ח שאם יש כח למשכיר לסלק להשוכר. יכולין לשכור מהמשכיר. אע"ג דבעלמא. היכא דמחוסר ממון. לא אמרינן הואיל. כמ"ש הר"ן בפרק כל שעה בשמעתין דהרהינו א"כ כ"ש כאן שבידו לוותר כל זה חשוב כתפיסת יד אך לכאורה כל זה. קודם שוויתר למחול על כתר המלוכה אבל עתה שהניח כתר המלכות ואין בידו. עוד לעשות רצונם א"כ נהי דעדיין יש לו קצת כח. דמקרי לכל הפחות כשכירו ולקיטו מ"מ נגד זה הרי הגדיל המרידה. ופרקו עול. ואין שמו עוד עליהם. מ"מ נראה לפענ"ד כיון שדקדק הש"ע בסי' שפ"ב סעי' י"ח אם נשאר לו שום תפיסה מהני וא"כ כח בית המלכות לא גרע כ"כ שלא יהא נקרא שום תפיסה. ובפרט כי לא מחל כתר המלוכה אלא לטובת בן אחיו המלך החדש יר"ה: ואם לא יקבלו את זה. עדיין נשאר בכחו וא"כ שוב יש לו יד. ומטעם זה נראה לפענ"ד דא"צ שכירות מחדש אמנם הואיל והדבר רק סברא. יודיעינו דעתו הרמה בזה ואיך נהג בקהלתו דברי ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע:
ובאמת קשה לי על גוף השכירות של עכו"ם שנהגו שאמרו שתיקנו חכז"ל משום להרחיק את הישראל מהגוים. ולא ילמדו ממעשיהם כדאיתא ר"פ הדר. וגם ריבית מגוי אסרו חכז"ל. כדאיתא בב"מ דף ע"א מהאי טעמא. ובריבית כתבו הפוסקי' והכי קי"ל ביו"ד סי' קנ"ט דהאידנא מותר ולא שייך האי טעמא דשמא ילמד ממעשיו משום שא"א לנו בשום משא ומתן מבלעדיהם וא"כ גם שלא לדור במבואותיהם אי אפשר. וא"כ למה צריך עתה לשכור מהם רשות ואי משום דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אפילו בטל הטעם לדעת הרמב"ם בפ"ב מממרים. א"כ גם בריבית נימא כן וצ"ע לחלק והרב הגאון הנ"ל השיב לי ובתוך תשובתו העיר שחקר בנימוס המלכות. ואין לו לאחר הנחת ומחילת הכתר. מלכות. שום רשות ויתרון במדינה וא"כ ליתא לסברא הנ"ל וצריך שכירות מחדש וכך עשיתי: