אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה קפא

תשובה קפ

יצו ה' את הברכה להבחור המופלא ומופלג בתורה חרוץ ושנון כש"ת כ"ה ישעי' זילבערשטיין נ"י:

אתמול קבלתי מכתבו ושנה שוב בסברתו דמשום שלא להשתכח תורת עירוב להתינוקת יש לברך אפילו בכה"ג שיש ב' כתות וכבר הניחו כת הא' עירוב בביהכנ"ס שלהם. אף שמועיל לכל בני העיר אלא שאין רוצין לסמוך עליהן. סבירא לי' דיש להניח. גם בביהכנ"ס השני. ולברך משום שלא להשתכח וכו' וכבר כתבתי שזה תימה בעיני וקשה לומר כן מיהו אפילו הי' סברא ברורה הוא תימה מי שירצה לסמוך על סברא בדבר שהחכ"צ בתשובה סימן קי"ב אוסר וסובר דהוי ברכה לבטלה ובמקור ברוך המובא בשע"ת סי' שס"ו הביא ג"כ לברך משום סברא דלא תשתכח: וכ' שם השע"ת שאין לסמוך על זה. ובגיטין דף י"ט אמרינן. וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה. ואיך עלה על דעתו לברך אם הוא ספק ולהח"צ וודאי הוא ברכה לבטלה. ולא תשא לענין ברכה לבטלה להסכמת הפוסקים הוי ברכה לבטלה לא תעשה דאורייתא:

וכל זה אפילו הי' סברא ברורה. מכש"כ שהסברא עצמה הוא קשה. ולא מצינו כיוצא בזה דממנ"פ מאי תהא אם תשתכח מהתינוקת דהרי וודאי מיירי. מתינוקת שאינם עדיין בני מצוה. כדמשמע מלשון תינוקת ומאי חשש יהא אם ישכחו. דהרי אינם מצווים עליהם להפרישם ואפילו למספי להו בידים לדעת רשב"א: איסור דרבנן מותר וע"כ ס"ל כיון דהוא דבר הרגיל חיישינן למסרך כשהוא גדול כמ"ש התה"ד הטעם דאסור למספי בידים. וכל זה שייך אם ע"י שכחה יעשו איסור גמור אבל בנידון שלנו: כיון שכבר הניחו עירוב בביהכנ"ס אחת. ומסתמא עשו את העירוב: על הדרך ומנהג הנוסחא. וזוכה לכל העיר. דאל"כ בלא"ה אסור: ולא סגי בעירוב של ביהכנ"ס זה. וכמבואר בחכ"צ הנ"ל. וכיון שמדינא מועיל ואע"ג שאין אנו רוצים לסמוך. והוי רק חשש בעלמא. מ"מ איך ניגזור משום שלא תשתכח לברך. ומאי יהא אם ישתכח. הא אפילו אם ישתכחו לא עשו איסור ורק חשש בעלמא אית בה:

ועוד בלא"ה פשוט בעיני דאע"ג דחכז"ל חששו על הא שמא ישתכח. היינו בזמנם שעירב כל חצר. וכל מבוי בפ"ע. ואפשר לפעמים יארע שישתכחו. לערב או להשתתף ויהא אסור לטלטל. והתינוקת לא ידעו מזה. משא"כ בזה"ז. מקום שיש צוה"פ ומערבין עירובי חצרות. ומשתפין בביהכנ"ס דלא שייך שמא ישתכחו התינוקת. דדבר שעושים ברבים בביהכנ"ס. לא שייך שכחה. דברבים מידכר דכירי וא"כ בזה"ז לפי ענ"ד. נראה פשוט: דלא שייך שמא ישתכח מהתינוקת מכ"ש בנידון שלנו שכבר הניחו עירוב בביהכנ"ס אחת ולפי דעת החכ"צ מועיל לכל בני העיר. ואם ניחוש שהם אינם מזכים לכל בני העיר. או שאינם רוצים לזכות בעירוב שעושים בביהכנ"ס הזה. א"כ בלא"ה אסור לטלטל לכלם: וע"כ דזה אין חשש. דכיון שמניחין עירוב. בוודאי אוקמוה על רגילות שרגילים מאז וגם אין לנו לחשוש. שאינם רוצים לזכות בעירוב זה. דעירובי חצרות א"צ דעת דזכות הוא להם ואפילו אינם רוצים. כופים על מדת סדום ואיכ"ל כסברת הרמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין דאפילו אם אינו רוצה הוא רק ע"י היצה"ר שמפתהו. אבל באמת בנפשו הוא רוצה ולכל הפחות מוקמינן לי' אחזקה שאינו כאנשי סדום. לענין זה נהנה וזה לא חסר. ורק על חזקה זו צריכין אנו לסמוך בקהלות שיש שם ב' בתי כנסיות א' של חדשים. וא' של כת יראי ה' דאל"כ נשאר קושית החכ"צ הנ"ל ועל כרחך דבזה לא איתרע חזקתם כולי האי. לומר עליהם שהם כת סדומיים בזה הענין:

וכל זה לענין להניח בכל ביהכנ"ס עירוב אבל לברך. לדעתי אין שום הו"א כמש"ל ומלבד זה כבר כתבתי באגרתי המוקדם: שאין אנו רשאין לברך אלא במקום שתיקנו חכז"ל אעפ"י שהם תיקנו להניח שותף וגם עירובי חצרות שלא תשתכח מתינוקת מה שתקנו תיקנו. אבל להניח ב' עירובין לא תיקנו אפילו יהא חשש שכחה מהתינוקת ואיך נאמר וצונו כמ"ש באגרת המוקדם. ע"כ לדעתי ברור. שאין רשאין לברך. והנראה לפי ענ"ד כתבתי. ואחתום בברכה המשולשת: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה