אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה קעג

תשובה קעב

ומה שנוהגין ההמון עם במקום שאין עירוב לטלטל ע"י קטן וקטנה. והרבה פעמים צווחתי וקראתי ערעור על זה בדרשה שאין לזה היתר ברור ואדרבה נראה דאסור לכ"ע דאפילו לדעת הרשב"א וסייעתו. דאיסור דרבנן שרי למספי לתינוק בידים. כבר כ' הרשב"א בעצמו בחידושיו יבמות קי"ד וביתר ביאור כתב כן בתשובה סי' צ"ב. דהיינו דווקא לצורך התינוק. אבל לצרכינו נהי דמשום למספי אין אסור. מ"מ אסור משום דאתי למסרך. והביא ראי' מפורשת משבת דף קל"ט. ואע"ג דבמלתא דלא קביעא לא חיישינן דלמא אתי למסרך. כ' הר"ן דאם נימא דשרי לזרוע כשותא בכרמא ע"י תינוק יהא כקבוע ועוד כ' שם הרשב"א. דאפילו בלא טעם אתי למסרך. אינו מותר אלא דווקא לצורך וא"כ היכא דאפשר להוציא מע"ש לא חשיב לצורך:

ואפשר ללמד זכות על המתירין בזה"ז דסמכינן בכמה דברים: על הפוסקים דרה"ר דווקא אם ס' ריבוא עוברין שם בכל יום וכמ"ש באו"ח סי' שמ"ה סעי' ז' ובטו"ז ובמג"א שם. ובסי' ש"ג סעי' י"ח כ' דהקילו משו"ה לצאת בתכשיטין וסברת אתי למסרך נראה דשייך דווקא אם יש לחוש דיסרך להתיר גם בדאורייתא וכן כתב הרמב"ן בחידושיו למס' שבת דף ל"ט. דדלמא אתי למיזרע שאר מינים בכרם. בכה"ג היכא דיש לחוש אתי למסרך בדאורייתא חיישינן וכאן בזמן הזה דאין רה"ר מצוי. לא שייך דאתי למסרך בדאורייתא לא גזרינן דלמא אתי למסרך. והא ראי' דהתירו ליתן חלת חוץ לארץ לקטן ולא חיישינן. דלמא אתי למסרך לאכול בגדלות אפילו אם נותנין אותן חלות לצורכינו והטעם משום דבחוץ לארץ לא משכחת כלל חלה דאורייתא כעין דמחלקין ריש פרק כל הבשר בחלות חוץ לארץ. לענין גזירה לגזירה אלא דלכאורה קשה על זה. דהרי גם בתשעה באב. חששו באורח חיים סימן תקנ"ו. דלמא אתי למסרך. אע"ג דלא משכחת דאורייתא: ונראה כיון דקבלו עלי' בנדר הוי דאורייתא או דתענית בתענית מיחליף ביוה"כ ודוחק:

אלא דאכתי יש לפקפק ולערער על המתירין הנותנין לתינוק אפילו הגיע לחינוך ובהגיע לחינוך. לכ"ע חייב האב לחנכו ואפילו לפי מ"ש הרשב"א ביבמות דף קי"ד. די"ל דבלאו ואזהרה איכ"ל דלא שייך חינוך אלא בעשה מכל מקום שבת איכא נמי עשה. וחייבים לחנכו ונראה דהנותנים לקטן להביא ספרים ספרי תפלה וקריאה לבית הכנסת בזה עצמו מחנכין הקטן להיות זהיר להתפלל מתוך הסידור ולקרוא בחומש ואיכא בהוצאה ובהובאה זו עצמה חינוך מצוה והיכא דיש חינוך למצוה בפרט מצוה דרבים תפלה כציבור ולחינוך מצוה. כ' התוס' בפסחים פ"ח והובא במג"א סימן שמ"ג כן בשם הרי"ף דמותר למיספי' לו בידים נהי דהר"ן בנדרים דף ל"ו פליג. וגם לא דמי לגמרי למצוה דתוס' מ"מ בדרבנן. אפשר סמכו על זה אם אין גוי שכיח. אבל שלא במקום מצוה. בוודאי אין להקל גבבתי סברות ללמד זכות על ב"י והמחמיר תבוא עליו ברכה:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה