מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קנא
חוסט יום ו' עש"ק פ' ויחי תרל"ז לפ"ק:
החיים ושלום וכל טוב לתלמידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה כש"ת מו"ה שלמה שיק אבדק"ק קארצאג יע"א:
מכתבך הראשון גם השני קבלתי ושאלת בענין מי שלא מל אפילו פעם אחת אם רשאי למול בשבת דמבואר בש"ע באורח חיים סי' של"א וביו"ד סי' רס"ו מי שלא מל פ"א לא ימול בשבת ושאל מעלתו אם אין כאן שום מוהל אחר אם רשאי או ידחה המילה על אחר שבת ובס' כ"ס תשובה נ"ד כ' דאפילו בכה"ג לא ימול ובתשובת מהרי"א סי' רנ"ד כ' דימול ושניהם לא הביאו דברי תשובת שבות יעקב ח"ג סי' כ"ה שאם אין מוהל אחר וא' יודע בעצמו שיכול למול שרי עיי"ש. ולפענ"ד אין כאן מחלוקת כלל. דגוף הדבר של דין הזה של מרדכי דלמד מהסוגיא דביצה דף ל"ז דליבון רעפים צריך לבודקן א"כ אנן דקי"ל דאין חוששין שמא יפקעו איך למד משם דחיישינין כאן שמא יקלקל ולפענ"ד בזה דעיקר האיבעי' של הש"ס אי בעינן שיהא בדווקא בבירור א"נ או לא:
ולכאורה. דבר זה תליא בפלוגתא דהואיל ורבה ס"ל בפסחים דף מ"ה הואיל ואי מקלעי אורחים חזי לי' השתא נמי חזי לי' אפילו אם באמת לא מקלעי אורחים מ"מ כיון דאפשר דמקלעי וצ"ל או דנהי דאינו לוקה. מ"מ איסור דרבנן איכא וה"נ קאמבעי' לי'. אי יש איסור דרבנן. א"נ דכאן ברעפים הרעיתא ברעפי' עצמם. ואם יפקעו יתברר למפרע שלא הי' בו צורך א"נ וגרע מהואיל אי מקלעי אורחים דהי' אפשר וממילא מי שלא מל דאפשר שיתקן תיקון גמור וימול כראוי דאינו תלוי בגברא שיקלקל דווקא א"כ לפי מ"ש התוס' בסוגיא דהואיל דלכך לא אמרינין בכל מלאכת שבת הואיל ואי מתרמי חולה שיש בו סכנה ותי' דחולה שיש בו סכנה ל"ש וממילא אם אפשר בנידון שלנו שימול כראוי אין כאן איסור דאורייתא:
אלא שכבר כתבתי במקום אחר (תשובה קל"ח וק"מ) דקושית התוס' לא קשה. דאיכ"ל דדווקא ביו"ט שמלאכת א"נ הותר לגמרי כמ"ש הר"ן בביצה דף י"ז שייך ג"כ למימר הואיל אבל בשבת דרק דחוי' בוודאי ל"א הואיל וצ"ל דהתוס' שהקשו כן ס"ל כהרא"ש מובא באו"ח סי' שכ"ח סעי' י"ד במג"א סק"ט דס"ל דפ"נ הותרה אצל שבת אבל הרמב"ם בפ"ב מהלכות שבת ס"ל דפ"נ רק דחוי': וא"כ לא שייך בי' הואיל והוי איסור דאורייתא. למ"ד מקלקל בחבורה חייב וא"כ המרדכי איכ"ל דס"ל כדעת הרא"ש דפ"נ הותרה: ושייך לומר הואיל גם בשבת דאפשר שיתרמי לי' שיתקן והוי רק איסור דרבנן ושפיר מדמה ליו"ט דס"ל למרדכי ביו"ט דספק האיבעי' להחמיר וע"כ החמיר גם כאן אבל לדינא פסק הש"ע דהוי רק איסור דרבנן מצד הואיל. והוי ספק בדרבנן א"כ פסק להקל אבל לענין מוהל בשבת דרק דחוי' ולא אמרינין הואיל והוי חשש איסור דאורייתא שפיר פסק להחמיר כן נראה לפענ"ד לישב פסקי הש"ע.
וא"כ בנידן הנ"ל לכאורה לפי הניסיון נראה דמי שלא מל מעולם עפ"י הרוב הוא מקלקל כמ"ש הטו"ז בשוחט בסי' ט"ז דמי שלא שחט מעולם רובם מקלקלין. וה"נ איך ס"ד ושום הו"א שימול בשבת. וע"כ דמיירי באדם שלמד הדינים מהלכות מילה. וגם עמד והשגיח כמה פעמים. בשעת המילה. אשר מזה יודע כמה צריך לחתוך ואיך עושין הפריעה וכל צרכי המילה כל זה למד אלא שעדיין לא מל בפועל ויש לחוש אולי בשעת מילה יהא נבהל ויקלקל ובכה"ג נראה שפיר. דעל פי הרוב וודאי יעשה בהשכל ודעת וימול כראוי וזה כוונת השבות יעקב אם אין כאן מוהל אחר ויודע בעצמו שיוכל למול שרי היינו שכבר ראה כמה פעמים והשגיח בעין פקיחא. כל מעשה המוהל ולמד הדינים השייכים לזה שפיר כ' השבו"י דאם אין כאן מוהל אחר. אין חוששין על המיעוט:
ונראה לי עוד מלתא בטעמא דהרי אמרינין במכות דף ח' ע"א דבמקום מצוה אפילו אם נעשה לו חלילה מכשול פטור לענין דיני נפשות וכמו כן אמרינין לענין שבת בטעה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור דע"י טרדת המצוה עשה. ולכך ה"נ כיון דאין כאן מוהל אחר והמצוה מוטלת עליו ולפי אומד דעתו הוא יודע למול אזלינין בתר רוב ואפילו אם חלילה יקלקל כיון דבהיתר עשה הוי כאונס ופטור. כמו דאמרינין בכל מיני טריפות דאינו צריך בדיקה דאזלינין בתר רובא. ואפילו אם ימצא אח"כ דהי' טריפה א"צ תשובה כדאיתא בתשובת פמ"א. וראי' מתוס' ביצה כ"ה וכל זה כמו שכ' תשובת שבות יעקב דיודע בעצמו שיכול למול אבל אם הוא עצמו מסופק בכה"ג וודאי לכ"ע נראה דאסור למול דאיך אפשר דספק קיום המצוה ידחה שבת וודאי הרי קי"ל בכמה דוכתא דאין ספק מוציא מידי וודאי ואני מסופק דאפשר אפילו מל כדינו וכראוי אפי"ה הוי חילול שבת כיון דהי' אצלו רק ספק לא הי' רשאי להכניס עצמו לספק דלא הי' עליו שום מצוה כלל ולכך אפשר אפילו אם עשה כתיקון וכראוי. אפשר דאינו דוחה שבת ואפילו בדיעבד עשה שלא כדין:
ועכ"פ נראה לי דבעל שבות יעקב כתב דבריו בבירור ובדיוק דדווקא אם אומר שיודע למול עפ"י אומד דעתו ואדם נאמן על עצמו בכה"ג אם אין מוהל אחר אלא הוא רשאי למול: אבל אם הוא עצמו מסופק לפענ"ד לכ"ע אינו רשאי למול להכניס עצמו בספק חילול שבת. כן נראה לי. ובזה מיושב היטב מה שהביא בתשובת מהרי"א הנ"ל להקשות מאאע"ה די"ל דוודאי אאע"ה ידע בעצמו שיודע כל הדינים. והי' יודע עד איזה מקום צריך לחתוך מהערלה ולפי אומד דעתו הי' לו בירור. שבוודאי ימול כראוי כן נראה לי: