אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה קנ

תשובה קמט

ומה שהעיר עוד ע"ד הנמוק"י שכ' בנדרים כדעת הרשב"א דאפילו איכא הנאה בהדי עשיית המצוה אמרינן מצוה לל"נ ואפי"ה אמרינן דמודר הנאה ממעין. אסור לטבול בו בימוה"ח. וקשה מזה על הרשב"א ותי' הנמוק"י כיון דאינו אלא להכשר מצוה ע"כ אסור ומעלתו נסתפק בכוונתו. ולי נראה הפשטות כפירוש השני שכ' מעלתו דאין חילוק אם קפץ בכל גופו מיד למעיין אפילו בכה"ג הוי הכשר דהטבילה מצד עצמה אינה מצוה. אלא באה להכשירו לאכול בקדשים וגרע משאר מצות. כן מורה פשטות לשון הנמוק"י אלא שאני אמרתי בלא"ה לישב קושיא הנ"ל על הרשב"א מהנודר הנאה ממעין. דכבר הקשה הטורי אבן על הר"ן בסוגי' דריחא מילתא. דכתב דבהנאה לא שייך פסיק רישא. כיון דאין מתכוין ליהנות לא הוי הנאה דדווקא באכילה אמרינן המתעסק בחלבים ועריות דחייב אפילו אינו מכוין ליהנות כיון שהוא לגופו. אבל בהנאה אינו כן. אפילו הוי פ"ר מותר:

ומקשים עליו מהנודר הנאה ממעין. ואמרתי לישב עפ"י דעת הרשב"א בתשובה המובא בב"י ביו"ד סי' קכ"ג שכ' דאסור לרחוץ בסתם יינם משום דילפינן דרחיצה הוי כשתי' דכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו עיי"ש. וא"כ כיון דלפי סברא הנ"ל מדרבנן חשוב סיכה כשתי'. ובשתי' חייב דהוי כמתעסק בחלבים ועריות וחייב. ע"כ אסור לרחוץ בו וממילא איכ"ל ולישב נמי קושית הנמוק"י על הרשב"א. דרשב"א לשיטתו דנהי דס"ל לרשב"א דאפילו איכא הנאת גוף. בטל הנאת הגוף אצל הנאת המצוה היינו הנאה חיצונה שהיא משותפת לתרווייהו להמצוה ולגוף איכ"ל דהאי טפל לזה. אבל הנאה שבא ונכנס לתוך גופו כמו מים בעצמותיו שזה אינו צורך להמצוה אי אפשר לומר שהנאה זו תתבטל אצל הנאת המצוה דמה ענין זה לזה. דהא לענין המצוה לא צריך שיכנס בעצמותיו וע"כ שפיר אמרינן הנודר הנאה ממעין אסור לטבול בו כן נראה לפענ"ד נכון ואפשר להעמיס זה בלשון הנמוק"י הנ"ל. אמנם בגוף הסברא של תשובת הרשב"א הנ"ל דרחיצה הוא כשתי' האריך במגיני שלמה בשבת דף ל"ט. והרבה להקשות עליו ואין כאן המקום להאריך בזה:

ומה שביקש ממני להודיע לו ע"ד הצייג במנעלים שנתברר שהוא שעטנז זה אמת. אבל הזיידענצייג לפי ידיעתי אינו שעטנז ולא אמרתי ליזהר ממנו וגם הגעמיינערצייג יש מהם שהעידו עליהם שאינם שעטנז שגם העליון מצמר ציגען האר ומהם שיש בהם חשש שעטנז היינו איינגעפיטערטין הוא משל פשתן וכיוצא בו וזה שרק דבוק בדבק הוא רק כלאים מדרבנן כמו שאר לייוואנד. ויש שהוא מחובר מיד בשעת אריגה ואז אם הוא מעורב פשתים וצמר הוא כלאים דאורייתא וראיתי עדות של הפאבריקאנט שאמר ג"כ שיש שנעשה בהכשר במיני פשתן. ואי נוכל לסמוך על אמירת האומן. כבר כתבתי במקום אחר פלפול בזה אי אומן לא מרעא אומנתו במילתא דעל"ג וסוף דבר שהרבה מיני צייגען יש ספק שקרוב לוודאי שהם שעטנז וצריך ליזהר בזה ולחקור ואחתום בברכה ויהי' ה' עמו ויברך אותו ואת ביתו דברי ידידו הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה