אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה קמט

תשובה קמח

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר וישב תרל"ז לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' משה סופר יושב בשבת תחכמוני בקהל ברעזאוויץ:

מכתבו קבלתי וראיתי שאין בו צורך שעה ולזאת אשתהה עד היום. הנה מעלתו נ"י העיר על המדרש תנחומא בפ' וירא על פסוק המכסה אני מאברהם וכו' ילמדינו רבינו מי שנולד לו ב' בנים א' בע"ש וא' בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת או את של שבת בע"ש. מהו שיהא חייב עכ"ל והקשה מעלתו מאי שייכות יש להשאלה למקרא הזה. והשנית מה דאשמעינן אם מל של שבת בע"ש חייב. מה התחייבות יש בזה ואם כוונתו דמתחילה מל את של שבת בע"ש. ואח"כ מל את של ע"ש בשבת. אז חייב. הא זה כש"כ מהרישא. דהא ברישא מיירי שיש לו תינוק למול בשבת. וא' בע"ש ושכח ומל את של ע"ש בשבת. ואז הרי טעה בדבר מצוה. ועשה מצוה. שהוא טעה על התינוק של ע"ש שהוא של שבת. ומל אותו בשבת. וא"כ טעה בדבר מצוה. ואעפ"כ חייב: מכ"ש בהסיפא דכבר מל את של שבת בערב שבת ואז אין עליו עוד שום חיוב למול בשבת. והוא מל בשבת את של ע"ש וא"כ לא טעה בדבר מצוה. כי אין עליו בשבת שום מצוה. וא"כ כ"ש שהוא חייב:

ולפענ"ד. נראה בוודאי דעת בעל המדרש הזה קאי לר"א דס"ל בשבת קל"ז דטעה בדבר מצוה אפילו עשה מצוה חייב. עיי"ש הטעם ואין זה חידוש דדרך המדרש להביא דברים אף שהם שלא אליבא דהלכתא. לפי הצורך אליו לבאר דברי האגדה. ולכך אין למדין הלכה מן המדרש. ולא קשה אלא קושיא שני' דאמאי נקט מל של שבת בע"ש דחייב במכ"ש כדלעיל ולפיענ"ד אפשר לומר עפ"י מאי שהקשה הרא"ש בשבת דף קל"ה על רבינו שמשון דסובר במל תוך ח' צריך להטיף ממנו דם ברית ואפילו בדיעבד אינו יוצא. א"כ למה אמרינן המל של שבת בע"ש. לא ניתן אצלו שבת לדחות: הא צריך להטיף ממנו דם ברית. אח"כ ביום הח' ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחידושיו לשבת שם. וכן שמעתי מפיו הקדוש תי' דהנה קטן שחלצתו חמה או שיש לו שאר חולאת. אז אין רשאין למולו קודם שיעברו ז' ימים לאחר שיתרפא מן החולאת. וא"כ אם מל אותו בע"ש והוי חולה כמו דכתיב ביום השלישי בהיותם כאבים וא"כ אין רשאין להטיף לו דם ברית ביום השבת. כי צריך להמתין עד שיתרפא. וא"כ לא ניתן שבת לדחות אצלו ומיושב קושית הרא"ש על הרבינו שמשון: וא"כ איכ"ל דכוונת המדרש הנ"ל שקדם ומל את של שבת בע"ש. ובשבת הטיף אח"כ דם ברית חייב ע"ז. דלא ניתן שב לדחות אצלו ובלא"ה י"ל דאפשר דהתנחומא קאי גם אליבא דהלכת'. לפי מ"ש התוס' חדשים ר"פ לולב וערבה דדווקא אם טעה מחמת טרדות מצוה אז פטור אבל אם אמר מותר וטעה בדין ושכח הדין. בכה"ג לא אמרינן טעה ועשה מצוה פטור. ובלא"ה מצינו לשון שכח דהוי כפושע ומזיד. כמו שהביא המג"א בסי' תקכ"ז ס"קו בשם היש"ש ועל קושיתו הראשונה דמה ענין דרש זה לקרא זה. כבר ידוע דרך המדרשים דמביאין איזה דרשה ולבסוף עושין סמוכין להפרשה. וה"נ מבואר שם במדרש שבזכות מצות מילה זכה אאע"ה שיתגלה השי"ת אליו כשם שהוא גילה העטרה שהוא דוגמת אות י' לאות ברית בין האדם להשי"ת וסילוק הכיסוי ואוטם הערלה. ומדה כנגד מדה אמר הקב"ה המכסה אני:

ונראה עוד שביאר שם במשל הזה שאם מל של שבת בע"ש. שצריכין אנו לעשות המצוה כמאמרו ואין לנו לעשות המצוה כפי שכלינו אלא כמו שצוה השי"ת דלפעמים אם עושה לפי שכלו לא די שאינו זריז ונשכר אלא זריז ונפסד: ולכך נראה דצוה השי"ת גם המצות השכליית בתוה"ק כדי להרגילנו לעשות הכל לשם שמים כי האדם קצר הראות ובין חסר וטועה הרבה פעמים. וזה נראה הפירוש מ"ש השי"ת כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' לעשות צדקה ומשפט וכו' למען הביא ה' על אברהם שהוא מזהיר על זה ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט אפילו במצוה שהיא שכליית ישמרו דרך ה' ולא יעשו כפי שכלם. כמו שנראה כי לפעמים טועה מדרך השכל. והביא ראי' על זה למען הביא ה' על אברהם. היינו שהשי"ת הזהיר בתוה"ק וכן הזהיר את אברהם קודם מתן תורה. כמ"ש חכז"ל על הקרא. והובא בפרש"י בפ' תולדות בקרא וישמור משמרתי חקותי ותורתי שגם על מצות שכליית צוה ה'. וכ"ש למען הביא וכו' על אברהם אשר דבר אפילו אשר דיבר אברהם מצד שכליית ג"כ הביא ה' עליו והזהיר אותו על כך. ועל כרחך ללמד שאדם חלוש בשכלו וכן צוה הוא לביתו אחריו ומצד זה אהב ה' אותו וזה המשך של הפרשה. ועל זה ג"כ הביא ג"כ ראי' לזה ממצות מילה. אף דהי' זריז ומל את של שבת בע"ש. הרי אף דנזדרז נתחייב ע"י זה. ולכן אין לנו לעשות כ"א כמו שצוה ה':

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה