מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קלד
החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האברך התורני המופלג בתורה כש"ת מו"ה וואלף כ"ץ מאודוואריבא:
מה שפלפלת על מה ששמעת ממני ספק אם מי שנזהר שלא לשתות מים שאינם מסוננים. אי רשאי להניח לסנן ע"י איש או אשה ששותין בלא סינון וטעם הספק דהרי באו"ח סי' שי"ט סעי' פסק דמים שהם צלולין אפילו יש בהן קוסמין הואיל ורובא דעלמא שתו לי' הכי ולא קפדו רשאי לסננם במשמרת דלא שייך ליבון וסחיטה: וא"כ ה"ה מיא ושורש הספק הוא כך דהרי כתב הר"ן בחולין נ"ח גבי תמרא דכדי דכל מידי דמיעוט המצוי שיתלע מחוייב החיים לבדוק ומים נראה מדברי הגמרא והש"ע דחשיבו אינו מצוי לתלוע שהרי אמרו בע"ז דף י"ב ע"ב. ובש"ע ח"מ ססי' תכ"ז דאסור לשתות מים בלילה מבארות ונהרות משום חשש עלוקה משמע דלא בעינין סינון מיהו מזה אין ראי' דאין כל המקומות שווין בזה דוודאי יש בחרות דשכיחו בהם תולעים ומ"מ אם שותה ביום ובכוס היכא דשלטא בי' עינא ויוכל לראות אם יש בו תולע וכיון שאינו רואה בו. לא צריך בדיקה טפי שמא יש בו תולע שאינו נראה. דלא נתנה תורה למלאכי השרת ואינו צריך סינון וכן משמע ברש"י בע"ז דף י"ב ע"ב דבב' ידיו רשאי לשתות דאז יוכל לבדוק וא"כ הה"ד בכוס. ולכך מדינא אין מים צריכין סינון והכי סוגיא דעלמא ואפי"ה משום זהירות נהגו יראי ה' לסנן דהתורה ג"כ החמירה בשרצים דכתיב ולא תטמאו בהם וכו' והתקדישתם וכו' ולהבדיל בין הטמא וכו' והריב"ש כ' בתשובה סי' קצ"ב דהיכא הכתיב הבדלה לא אזלינין בתר רובא ובלא"ה לזהירות ולהרחיק מעבירה מסננין יראי חטא את המים. וחלילה לומר על מי שאונו מסנן שהוא עבריין ושאין רשאין ליתן לו מים לשתות משום לפני עור לא תתן מכשול ובפרט אם שותה בכוס ומשגיח ורואה. וא"כ הי' נראה דאפילו מי שנזהר רשאי לסנן והרא"ש בתשובה המובא בש"ע סי' שי"ט סעי' ט"ז דאינו מתיר אלא לשתות ע"י מפה מיירי באיכא וודאי תולעים. וגדולה מזו צידד בנשמת אדם. כלל ט"ז דאפילו ביש בו תולעים רשאין לסנן דהרי כ' הרמב"ן בפרק חביות בחולב עז בשבת לא מקרי בורר דאוכל הוי אלא איסורא הוא דרביעא עלי' וא"כ ה"ה הכא ורא"ש אפשר מיירי בתולעים מאוסים עיי"ש:
ולפענ"ד אין ראי' מרמב"ן מלבד החילוק דהתם דבר אחר גרם לה לאוסרה משא"כ שרצים. אבל בלא"ה נראה הרי כ' הה"מ והובא במג"א סי' שי"ט ס'קה דמחבץ הוי בורר אע"ג דשניהם ראויין מ"מ דבר לח שאני. נראה כוונתו כיון דבורר אוכל מתוך משקה או בהיפוך מקרי בורר ולכך בחולב עז בשבת לתוך מאכל דקי"ל משקה הבאה לאוכל כאוכל דמי והוי כאוכל נפרד מאוכל שפיר כתב הרמב"ן כיון דאינו פסולת גמור. לא מקרי פסולת. עיין במג"א סי' תרי"א ס"קב. בנאכל ע"י הדחק. משא"כ כאן במסנן דאפילו אם תולעים הויין אוכל הרי מפריד משקה מאוכל והוי בורר ואפילו בראויין מיהו בנ"ד דמדינא הוא בחזקת שא"ב תולעים ועפ"י הרוב לא יפריד פסולת מתוך המשקה. ומיעוט כמאן דליתא. א"כ במתחיל ליתן למסננת אי אזלינן בתר רוב אין עושה שום אוסור ובכה"ג נראה דמיירי הכל בו המובא שם בנשמת אדם. דמתיר לסנן משום יבחושים. אם אפשר לשתות בלא"ה ונראה דהיינו באופן שכתבתי היכא דהוי רק לגדר ולזהירות:
ומכל מקום אין זה ברור לי מ"מ מי שאינו נזהר לשתות בלא סינון רשאי לסנן כשם שרשאי לסנן לעצמו בכה"ג. דהרי חזי לי' בלא סינון ולא גרע מהאי דסי' שי"ט סעי' י' ואפילו אם מצוה לו מי שנזהר לסנן אין אני יודע בו איסור לא משום אמירה דהוי שבות. דהרי קי"ל בסי' רס"א סעי' א' ובמג"א שם ס"קז. דרשאי לומר בכה"ג היכא דמותר לאחרינא כעין האי דאינהו מיכל אכלו וגם משום שליחות ליתא דהרי שם בסי' רס"ג סעי' י"ז. דמי שקיבל עליו שבת יכול לצוות למי שלא קיבל עליו שבת לעשות עבורו מלאכה ולא אסרינן לי' משום שלוחו מיהו התם דהקושיא דנימא דהמשלח חייב איכא למימר כמו"ש הבית מאיר באה"ע סי' ה' וכן כתבו עוד מקצת אחרונים דלענין שבת דבעינן שביתה הוי במצוה שבגופו דכ' התוס' רי"ד בקידושין ריש פ"ב דלא שייך שליחות אבל בכאן אנו דנין דנימא דשלוחו כמותו ויהי' אסור לשליח דהוי כמידי דמשלח כיון דבעבורו עושה ואצלו הוי כמו בורר לפי הצד הספק של השתא. מיהו הא קי"ל דאין שלד"ע. וכמו שביאר המל"מ בפ"ה ממלוה דין י"ד. דמשום דאין שלד"ע. הוי כלוה לעצמו. ומשלחו ישלם הריבית. וזה אינו אסור. וה"נ כאן לא נחשב כשלוחו:
מיהו לכאורה יש להביא ראי' מדברי הר"ן בריש פ"ב דביצה דף י"ז גבי הא דקמבעי' לי' אי הוא נאסר וקמחו נאסר ולדעת הר"ן גרסינן דאי אין קמחו נאסר מהני אי מקנה קמחו לאחרים. וכ' הר"ן הא דבעינן הקנאה משום דאל"כ הוי לי' שלוחו עיי"ש. ולא אין שלד"ע בעושה בשל חבירו ורש"י באמת לפי גירסתו חולק על הר"ן. וא"כ תליא בפלוגתא. מיהו איכ"ל. דלא פליגו אלא דתוס' ור"ן ס"ל דבדרבנן יש שליח לד"ע. כדעת י"א עיין במל"מ הנ"ל וא"כ התם בעירוב תבשילין דמה"ת אמרינן הואיל ושרי והוי רק איסור דרבנן ס"ל להר"ן דבדרבנן יש שליח לד"ע אבל באיסור דאורייתא איכ"ל דכ"ע מודו לרש"י דאין שליחות ושרי. כמו בריבית ע"י שליח. כן דעתי נוטה אפי"ה לא סמכתי לעשות מעשה בזה:
ומ"ש על דברי הפמ"ג ביו"ד סי' צ"ד לשער ס' נגד כף הוא ב' קווארט. ואתה שיערת שאינו אלא זיידיל הנה קווארט כ' הטו"ז סוסי' תר"ו באו"ח שהוא ב' זיידיל וחצי. ובוודאי אין עולה נגד כף ה' זיידיל. מיהו הש"ך ביו"ד סי' שכ"ד ס"קג כ' זיידיל הוא קווארט וא"כ אפשר דעל קווארט כזה כוון מיהו גם שם בש"ך נראה שט"ס הוא ועיקר הדבר דלאו כל הכפות שווין ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות וצריך לשער לפי הדבר ההוא ועיין בח"י סי' תנ"ו ס"קג. ואחתום בברכה הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: