אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה קכג

תשובה קכב

בעזהי"ת עש"ק תשא תרל"ח לפ"ק חוסט יע"א:

החיים והשלום וכ"ט לכבוד הרב המופלא ומופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון הבחור מוה' ישעי' זילבערשטיין נ"י אבדק"ק טערעבעש ועכשיו יושב בק"ק וואיציען יע"א:

מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממני לחוות לו דעתי בדין אשר מלא כל גדותיו אם רשאין פרעמונאנטין לקרות העלים הנדפסים בשבת שהרי המלאכה נעשה אף בשביל ישראל ומעלתו האריך בסברות שאינם שייכים לכאן והנה מלאכת עכו"ם לצורך ישראל הוא אסורה אפילו אם אינו מצוה ואינו מרמז לו שיעשה בשביל ישראל אם עשאהו בשביל ישראל אסור ליהנות ממנו בשבת. וצריך להמתין בכדי שיעשה ואפילו אם עושה גם בשביל עצמו אבל גם בשביל ישראל נמי ואפי"ה מבואר באו"ח סי' תקט"ו לאסור בעושה על דעת שניהם דהיינו בעיר שיש ישראלים ועכו"ם אסור לישראל ליהנות ובאו"ח סי' רע"ו ג"כ קי"ל בנכרי שהדליק נר בשביל ישראל אסור ליהנות ממנו ואפילו לא גילה לו ולא דיבר עמו כלל אפי"ה בהנאה זו דנהנה ממנו בעצמו מגלה דעתו דניחא לי' ומחזי כשלוחו ואסור ואפי"ה קי"ל דמותר ליתן לעכו"ם קודם חשיכה דבר לעשות אם קצץ עמו ואינו מצוה לו לעשות לו בשבת והיינו כה"ג שאין הגוי עושה כדי שיהנה הישראל ממנו מיד אבל אם נעשה כדי שיהנה הישראל ממנו בשבת אפילו קצץ עמו סתמא אסור. כמבואר בסי' רע"ו ובכל אלו לא בעי' דיבור ורש"י בע"ז דף ט"ו כ'. דאסור שבות משום ודבר דבר. וכבר הקשה עליו בתוס' שבת סימן רמ"ג בכללים דאיסור דודבר דבר איצטרך לישראל אומר לגוי לעשות לו מלאכה אחר השבת ובכה"ג מסיק הש"ס בפ' תולין דדווקא דיבור אסור אבל הרהור או רמז מותר אבל בשבת עצמו אין צריך לאסור דדברי קבלה חמורין מן ודבר דבר אלא אפילו בלי אמירה אסור משום דהוי כשלוחו ודברי המג"א בסי' שכ"ז ושנ"ז דאוסר לרמוז לגוי לחטום הנר ולתקנו. אין הטעם משום ודבר דבר דהא התם מיירו בשבת עצמו ושם לא בעינן דיבור דאפילו בלא דיבור אסור ליהנות. אלא משום דבסי' רע"ו קי"ל. אם יש נר אחר שדולק וישראל יכול לוהנות ממנו אז כשמדליק הגוי הנר בשבת לצורך ישראל מותר לישראל ליהנות כיון דבלא"ה ג"כ הי' יכול להנות מן הנר שהוא דולק מע"ש וה"נ בלי חטימת הנר ותיקונו יכול לעשות מעשיו ולכך אם עושה הגוי מעצמו אינו אסור ליהנות ממנו אבל אם מגלה לו שיחטום. אז אסור משום דמחזי כשלוחו:

ועכ"פ בנידון הנ"ל כיון דגוי אדעתא דנפשי' קעביד לכאורה הי' מותר דמסתמא הפרעמונאנטין שלו המחזיקים העלים הם רוב גוים. ואמרינן אדעתא דרובא קעביד. כמו דקי"ל בשאר דברים בסי' שכ"ה ובסי' תקט"ו אמנם מבואר שם בסי' שכ"ה סעי' ד': ברמ"א דאם שילם לו הישראל מע"ש שיתן לו פת בשבת אסור. דאדעתא דישראל קעביד ואע"ג דרובא דעלמא עכו"ם וא"ש. וה"נ בנ"ד כיון דשילם הפרעמונאציאן קודם השבת. גם אדעתא דידי' עביד וכבר כתבנו למעלה שאם עושה ע"ד הגוי. וע"ד ישראל אסור וא"כ בנ"ד אסור אלא א"כ יפרש לו הישראל שבשבת אינו רוצה בהעלים. דהרי בלא"ה אסור להישראל לקרות צייטונג בשבת ואם הגוי ישלח לו אחר השבת הגוי אדעתא דנפשי' קעביד. דהרי יש שהות להדפיס במוש"ק אם הוא אחר בכדי שיעשה מותר כן נראה לי.

אמנם. כל הנ"ל אם הגוי שמקבל הפרעמונאנציאן עושה בעצמו מלאכה בשבת. אבל לפי מה שהוא דרך העולם שבעלי הצייטונגען אינם עושין בעצמם שום מלאכה. אלא שמוסר הדברים להמדפיס שעושה מלאכתו ע"י פועלים מיוחדים והם עושין בסתמא וע"ד הרבים הם עושין והם אינם יודעים אם גם ישראלים המה פרעמענאריערט ע"כ לפי ענ"ד הי' מותר וכעין דמביא הרמ"א באה"ע סוסי' ה' בשם תה"ד (ומדברי הב"ש הנ"ל יש להביא ראי' לכאורה נגד סברתו דגם אם אחר עושה המעשה אפי"ה חשוב כאלו הבעלים עשו ומצד הסברא לא נראה כן. ואפשר לומר דהתם הולך המסרס להבתים. וא"כ גם השני עושה ע"ד הבעלים הראשונים מיהו לא משמע כן התם) אלא דלפי"ז גם מה דפסק הרמ"א בסי' שכ"ה סעי' ד' שכ' דאם הקדים המעות לאופה שיתן לו פת בשבת ג"כ יהא מותר בכה"ג. ולא מצאתי כן מפורש דאף דהחות יאיר בסי' נ"ג פלפל עם בעל עבודת הגרשוני אם אמירה לגוי שיאמר לגוי אחר אי אסור מידי ספיקא לא נפקא. דשבות דשבות הוי. ואסור שלא במקום מצוה. וע"כ אין היתר ברור אלא על אופן הנ"ל שבפירוש יאמר הישראל להגוי שבשבת אינו רוצה בפרט בציטונגען שבאין בכל יום ויום כן נראה לפענ"ד. ואחתום בברכה המשולשת דברי ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה