אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה קטז

תשובה קטו

דין גרם כיבוי ומחיקה.

בשומר ציון הנאמנים מכתב ק"ט הובא להקשות על הש"סדמכות י"א ע"א דקאמר שם דדוד המלך עה"ש כשכרה שיתין מספקא לי' אי רשאי למכתב שם אחספא למשדי לימא והקשו הא אמרינין בשבת דף ק"כ דלטבול במים ושם כתיב עליו הוי רק גרם מחיקה ושרי מה"ת ובאמת לולא דברי רש"י הי' נראה לי דההשלכה לתהום הוא עצמו האיבוד דהרי בזה מקיים מצות ואבדתם בעבו"ז במשליך ע"ז לים המלח במקום שאין הולכין נהרות וכן פסק הרמב"ם בפ"ח מע"ז דין ו' ויעויין שם בכ"מ אמנם הקשה שם על רש"י דפי' במס' מכות דהספק אי שרי משום שמא ימחקו המים וא"כ קשיא אפילו אם ימחקו הוי רק גרם אמנם לפענ"ד בלא"ה קשיא לי סוגיא דשבת דף ק"כ איך קרא לזה גרם. הרי ביארתי לעיל בסי' קי"ד) מסוגיא דסנהדרין דף ע"ו וע"ז דכה"ג לא מקרי גרם. ומ"ש ממשליך אדם לים במקום שא"י להחזירו דהוי מעשה דידי'. ואמאי חשבינין לי' בכאן גרם ותו קשה דהרי הרמב"ם בפ"ו מיסודי התורה דין ו' כ' במניח לתוך האש כלי מתכות שהשם כתוב בתוכו להתיך חייב משום מוחק. ומ"ש אש ממים וכו הקשה בס' סדר למשנה ואפילו אי רק סופו למחות תליא בפלוגתא שהבאתי לעיל אי סוף חמה לבוא הוי כמעשה דידי' ובזה יש להבין דברי רש"י סוף פ' כירה וגם דברי הרי"ף בטלית אם נותן מים בצד אחד:

וראיתי ברשב"א בשבת שם דג"כ פשיטא לי' היכא דוודאי מוחק הוי כעושה בידים ותי' דאינו כוודאי שימחוק ואכתי אינו מובן כיון דסוף סוף ימחוק להוי כעושה בידים ותו קשיא לי דא"כ מאי פריך ר"י אדר"י דהרי כאן לפי דברי הרשב"א אינו וודאי שימחוק וא"כ לא הוי פסיק רישא והוה אינו מתכוין. א"כ איכא למימר דטעמי' דר"י דמותר משום דאינו מתכוין ולדעת הערוך אפילו אי לא אמרינין כתי' הרשב"א אלא הוי וודאי מחיקה ופ"ר ג"כ קשה הא הוי פ"ר דלא ניחא לי' ודלמא זהו טעמו דר"י לכך נראה לי הא דאינו מתכוין שרי לר"ש היינו דמעשה הנעשה בלא כוונה הוי כאלו לא נעשה בעצם אלא במקרה ובגרמא ופחות מגרמא לא הוי ואי גרם אסור גם מעשה הנעשה בלי כוונה אסור. אלא הואיל ובאמת גרמא שרי. ולכך אינו מתכוין ג"כ שרי אבל על ר"י פריך שפיר מאי תאמר דהוי אינו מתכוין מ"מ מוכח דגרמא שרי. ומיושב קושיא הראשונה דנהי דמים או אש הוה כמעשה ולא כגרם. אבל היכא שעושה בלא מתכוין הוי רק כגרם:

וכ"ז למ"ד אינו מתכוין שרי אבל לר"י דסובר אינו מתכוין כמתכוין הוי מעשה ממש. וא"כ שם במכות דמרא דשמעתתא הוא רב יהודא אמר רב ורב הרי סובר בעלמא אינו מתכוין אסור. גם ר' יהודא כ' רש"י בביצה ל"ג ע"א ד"ה והלכתא וכו' דס"ל אינו מתכוין אסורה ולכך שפיר פרש"י אפילו רק שמא ימחקו המים נמי אסור דהרי לדידהו לא חשיב גרם כיון דמכניסו במים ואינו מתכוין לדידהו הוי כמתכוין ואם נתכוון הוי כמעשה וא"ש ואין להקשות לפי"ז מאי פריך בשבת דף ק"כ דרבנן אדרבנן דלמא ס"ל כר"י והוי מעשה די"ל דמדאסר ת"ק אפילו לסוך וסיכה בוודאי אינה מחיקה אלא ע"י לחלוחית הזה אפשר שיגרום מחיקה וא"כ מכאן מוכח דגרם אסור אלא דהי' אפשר לומר דגרם אסור רק מדרבנן שלא במקום מצוה. והא דמותר בדליקה. משום דבפסידא לא גזרו אבל כדמסיק אדרבה משום דאדם בהיל וכו' א"כ אדרבה אין להקל עליו וא"כ אפילו איסור דרבנן ליכא ופריך שפיר אמאי לא יסוך. ועפי"ז מיושב קושית התוס' בד"ה אי הכי וא"ש כן נראה לפענ"ד.

ומאי דאמרינין בשבת קל"ג גבי צרעת דאפילו למ"ד אינו מתכוין אסור. אי אפילו הוי פ"ר דניחא לי' שרי' לגרום בסיב שע"ג רגלו. נראה דהתם הוי גרם גמור שהסיב ע"י הנחה שם אי אפשר לו לבטל הצרעת אלא ע"י הליכה או ע"י מנעלים גורם לסיב שיחכך הצרעת: וכן במוט שעל כתפו דהמוט עצמו אינו מחכך הצרעת אלא עי' המשא גורם למוט שיחכך ויבטל הצרעת כה"ג חשוב גורם ושרי אפילו לר"י מיהו נראה מהתם דאפילו גרם גמור ג"כ בכוונת עשי' אסור וזה ראי' למ"ש הטור בסי' של"ד דגם גרם כיבוי בשבת נמי דווקא אם אינו מכוון לכבות ממש ואע"ג דהוי פ"ר דניחא לי' שרי כיון דהוי רק גרם חבל אם מכוין לכבות אסור דמחשבתו משוי' לי' מעשה והרמב"ם בהלכות טומאות צרעת בפ"י לא הביא דין דאתה עושה בסיב ונראה דטעמו כיון דגם בשבת גרם שרי כ"ש התם, ולא צריך להביא זה. כן נראה לפענ"ד. ובזה אחתום דברי ידידו הדוש"ת. ה"ק משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה