מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קטו
דין העמדת העלוקה ורטי' המושכת ליחה בשבת.
המג"א בסי' שכ"ח ס"ק נ"ג הביא בשם הג"מ דאסור להניח רטי' המושכת ליחה ודם משום מפרק ואני שמעתי ולא אבין אמאי הרי הרטי' המושכת הליחה בוודאי אין לאסור משום חובל דהחיוב משום נטילת נשמה דמאי נטילת נשמה שייך כאן בהוצאות ליחה הרי כ' התוס' בכתובו' דף ה' ע"ב ד"ה דם וכו' דמשום בהוצאות דם ודם הוא הנפש הוי כנטילת נשמה ובליחה לא שייך זה ולכך בוודאי דייק הגמ' משום מפרק ולענין מפרק שהוא תולדה דדש כ' הרשב"א והרא"ה ור"ן סו"פ שמנה שרצים והובאו במג"א סי' ש"כ ס"קכג דאם א"צ לאותו דבר לא דמי לדש וא"כ גם ברטי' לא שייך מפרק ולכאורה גם במוצא דם או בעלוקה לפימ"ש הרמב"ם בפ"ח משבת דין ז' דחובל חייב משום מפרק יש לדון ולהתיר מטעם הנ"ל מיהו עיי"ש ברמב"ם דין ח' דלית לי' הא דהר"ן ולטעמא דסובר דחובל הוא משום מפרק הוא מוכרח לומר כן מכתובות דף ה' ע"ב וא"כ במוצא דם מ"מ אין להתיר ומ"מ נראה כיון דא"צ לדם הוי לי' מלאכה שאצ"ל כיון שרוצה וכוונתו רק לסלק הדם עיין בתוס' שבת דף צ"ד ע"א ד"ה ור"ש וכו' וא"כ תליא ברברבתא שהובא במג"א סי' רע"ח מכל מקום נראה לפענ"ד דלא עדיף מסוף חמה לבוא ולא עדיף ממצודה וא"כ לפמ"ש לעיל (בסי' קי"ד) לדעת הרמב"ם והר"ן ותי' אחד בתוס' סנהדרין דף ע"ז אין כאן חיוב ברטי' המושכת: וא"כ יש לדון ולהתיר מטעם ס"ס. וכל זה ברטי' אבל בעלוקה לכאורה נראה דלא הוי כסוף לבוא אלא כמתחיל מיד ומ"מ גם בעלוקה יש לדון דהוי כסוף לבוא:
ובזה יש לישב הסתירה שהביא באהעו"ז שם ב' ראיות להיתר א' מהשיך נחש שפי' התוס' דווקא שדוחק בו שיניו וראי' ב' מהא דאמרינין מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים אלא דשוב הביא ראי' לאיסור מהא דקי"ל בחו"מ סי' שצ"ד במעמיד בהמת חברו ע"ג קמת חברו דחייב וא"כ חזינין דחשוב כמעשה דידי' ובבבא קמא דף ס' ע"א אמרינין ה"מ. בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה. לכן חייב בזורה ורוח מסייעו מה שא"כ במזיק וא"כ מה דחייב במזיק כ"ש בשבת ולכך הכריע לאיסור וליישב הסתירה כ' דבמחשבה תליא מלתא. ולדידי קשה הא במנחות דף ס"ד ע"א קימ"ל דאזלינין בתר מעשה ולא בתר מחשבה אמנם אם נימא כיון שאינו דוחק את העלוקה עליו הוי רק כסוף לבוא וכדעת הר"ן בסהנדרין דנ"ל דרק בממון חייב משום חציו וכגרמא וכעין שכ' בבד"ה בית ראשון סוף שער א' מיושב הסתירה ומ"ש האעו"ז מב"ק דף ס' אמינא אדרבה מלאכת מחשבת אסרה תורה מצינו בכמה מקומות דפירושו משו"ה בעי' מלאכה חשובה עיי' בביצה דף י"ג ע"ב וזה כוונת הש"ס דהיא הנותנת הואיל ובשבת בעינין מלאכת מחשבת מלאכה גמורה ולכך אם יש לה סיוע כמו בזורה ורוח מסייעתו כיון דעושה מעשה גמור מפריד אוכל מאוכל אע"ג דהרוח מסייעו חייב. אבל בניזקין אפילו בגרמא חייב לכך צריך שיהי' לכל הפחות כולו על ידו. ולעולם בשבת בעינין מלאכה ומעשה דידי' טפי ממזיק:
ולפי מ"ש הר"ן בסנהדרין שם דבע"מ דאדעתי' דנפשי' קעביד אפילו כסוף חמה לבוא לא מקרי וקשיא הא דחו"מ סי' שצ"ד ונראה דבלא"ה יש לישב קושית אהעו"ז וסתירה הנ"ל דהרי בניזקין לא אזלינין אלא בתר הפסד ממון ואם פיחת והזיק קמת חברו אפילו לא נאכל מ"מ חייב וא"כ מי שהעמיד בהמה על קמת חברו דבוודאי תאכל פיחת דמי הקמה ולא שוי' מידי אפילו קודם האכילה וזה עשה בידים לכך חייב אבל לענין שבת דהחיוב בא רק על המעשה. ותלישה. לא אמרינין דתלישת הבהמה תהא כתלושה דידי' וא"כ ה"נ בעלוקה לא אמרינין מציצה דידי' הוי כמציצת האדם ופטור כן נראה לפענ"ד להלכה ולא למעשה: