מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קח
בענין הנ"ל.
החיים והשלום וכ"ט להרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה משה הכהן ראפאפורט נ"י בישוב אטשאד יע"א:
מכתבו קבלתי שנית ע"ד שותפות עם הגוי בעבודת השדה מטאבאק ובמכתבו הזה הודיעני שהישראל שקיבל מאדון השדה מחדש ורוצה לכתוב הקאנטראקט על שמו ועל שם הערל והגוי יכנוס ויוציא להפועלים ובכה"ג נראה למעלתו נ"י דשרי ואפי' דעת הר"ן המובא ברמ"א בסי' רמ"ה סעי' א' וע"ד הר"ן סמך השו"מ בחלק ב' סי' קע"ח. ועוד בכמה תשובות ותמה על דברי מרן הגאון בחת"ס חא"מ סי' נ"ח שהצריך לצרף עם היתר השותפות עוד סברות אחרות עכ"ל בקצרה והנה כוונת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל נראה לי דבנידן שלו שכר היהודי בעצמו הרשיון למכור המלח אלא שאח"כ נשתתף עם הגוי ובכה"ג באמת עפ"י דינא דמלכותא הראשון שנכתב עליו הקאנטראקט והרשיון הוא הבעל דבר ואחריותו עליו אע"ג שהוא לוקח לו שותף אח"כ וזה שלוקח שותף אחר הוא רק כאלו משכיר חצי חלקו מן העסק ההוא. וכבר התעורר המג"א בסי' רמ"ד סקי"ח גבי מכס שמשכיר לאחר איך שם שייך שמשכיר לאחר שהרי הוא דבר שאין בו ממש והמג"א כ' דהוי כעין מוכר הורמנא דמלכא על שבת והתוספות שבת ושאר אחרונים פלפלו בזה דהוי כדבר שלא בא לעולם וגם אני כתבתי במקום אחר:
ועכ"פ לפי מ"ש ושמעתי שבכה"ג לעולם נשאר הראשון אצל השררה הבעל דבר ואחריותו עליו וא"כ הוי רק כמשכיר לו ואינו דומה לשותף דאיירי בי' בסי' רמ"ה סעי' א' ואיכ"ל בכה"ו אכתי איכא משום מ"ע ולא חשוב שותף גמור ונראה לי דגוף הסברא הכריח למרן הגאון זצ"ל מדלא הביא הרמ"א בסעי' ג' ג"כ סברת הר"ן וע"כ משום דלא פסיקא מלתא באופן הנ"ל. שלא היו כשותפין מיד בקבלה. כיון דהתם מיירי דלא הותנה מתחילה ולכך ג"כ אין תקנה אחרת לבטל השותפות ולהשתתף מחדש שהקשו האחרונים שם על הרמ"א דבכה"ג אין בידו אפשרות אלא בקבלנות. או בשכירות ומכל מקום מועיל קצת השותפות אפילו של אח"כ ומסלק המ"ע במקום פסידא ובנידון כה"ג החמיר מרן הגאון זצ"ל דעל היתר הרמ"א כבר הקשו ופלפלו בו הטו"ז ושאר האחרונים. כמו שהבאתי במכתבי הראשון ולכך אני כתבתי דבהדי השותפות יהי' גם כן שכירות קבלנות באופן האפשר דבמכתבו הראשון הי' השאלה באם נשתתף עם הגוי אח"כ אחר שקיבל עליו כבר השדה: והוא על אחריותו:
אבל לפי מ"ש במכתב הזה. דעתה רוצה היהודי השני לקבל מחדש ולכתוב הקאנטראקט על שניהם והם שותפין גמורים: בכה"ג יש להקל ולסמוך על דעת הר"ן לענין שאין ישראל השני עובר אבל הרי גם האדון הראשון המשכיר השדה הוא יהודי ואנו צריכין לומר ולעשות תקנה שגם הוא לא יעבור דאל"כ הוי מסייע ידי עוברי עבירה ולכך עדיין לא סגי היתר הר"ן הנ"ל דהרי אפילו אם הי' המקבל רק נכרי. ג"כ הי' אסור משום שהשדה נקראת על שם היהודי הראשון דהא מכניסין הטאבאק וכל מה שגדל בשדר להיהודי בעל השדה וקי"ל שם בסי' רמ"ד דבשדה לא מהני קבלנות אלא דווקא אריסות וא"כ עדיין יש לחוש למ"ע. ומשום מסייע ידי עוברי עבירה. יעויין בש"ך ביו"ד סי' קנ"א סק"ו ובדגול מרבבה שם אי בישראל שאינו חושש לעבור אנו מצווין להפרישו:
אמנם איכא למימר דלענין היהודי הראשון שכבר מפורסם הדבר שגם עד עתה הי' נותן השדה בקבלנות ונתפרסם הדבר שאין הוא עצמו שוכר השכירי יום איכא למימר דדינו כמבואר באו"ח סי' רמ"ג לענין שכירות רחיים ומרחץ דאם הוא מפורסם שאינו עובד ופועל בעצמו שוב לית בי' משום מראית עין ועוד אפשר לדון ולהתיר עפ"י מה שהביא בתוס' שבת בכללים בסי' רמ"ג אות י"א בשם תשובת חות יאיר סי' נ"ג שכ' בשם בעל עבודת הגרשוני דאסור לומר לעכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר לעשות מלאכה אע"ג שהוא רק שבות דשבות והחות יאיר דחה ראיתו וסיים ומידי ספיקא לא נפקא וספר חות יאיר אינו תחת ידי לעיין בו וא"כ הכא גבי מ"ע דבלא"ה לדעת תוס' ורא"ש בקבלנות שרי איכא למימר דבכה"ג שהוא נותן שכר לקבלן לשכור לו אחרים והוי ספיק ספיקא איכא למימר דשרי אמנם האחרונים כתבו שאין לדמות ההפסדות ועיי"ש במג"א סק"ח ובטו"ז סק"ג בסי' רמ"ה מכל מקום כאן בצירוף טעמים המבוארים לעיל נ"ל דיש להתיר הנראה לפענ"ד כתבתי דברי החותם בברכה המשולשת ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: