אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה קה

תשובה קד

החיים והשלום וכ"ט לחתני התורני המופלג בתורה וביראה החרוץ כש"ת מוה' אברהם גראס ני':

מכתבך קבלתי וכו'. ועל דבר שאלתך על אנשים אשר מוסרים סחורתם ע"ש עם חשיכה לבעל עגלה שיוליך הסחורה למקום המיועד להיות שם יומא דשוקא ביום א' והגוי מוליך הסחורה בשבת אם אין איסור בזה מדינא. או לכל הפחות משום מראית עין ועל ב' הצדדים פתחת פתח לנפשך וכתבת דנראה לך דאסור מדינא. דכל כה"ג לא מקרי קבלנות דהרי שוכר את הגוי להוליך לו למקום המיועד והנה בוודאי אם המקום השוק רחוק ממקומו דאם יסע הגוי במוש"ק ממקומו לא יוכל לבוא למקום השוק לזמן הנרצה הדין עמך. דאין כאן קבלנות ותו דאפילו קבלנות אם אומר לו לעשות בשבת וקובע מלאכתו בשבת ואפילו אינו מפרש לו בהדיא. אלא שאומר לו לקנות או למכור לו דבר פלוני. וידוע שאינו יכול לעשות זה אלא ביום השוק. שהוא בשבת אסור לדעת המג"א והטו"ז בסי' ש"ז סעי' ג' וסעי' ד' עיי"ש. ואפילו מצוה לעשותו רק איסור דרבנן מוכח מסי' ש"ז סעי' ג' וד' הנ"ל דאסור. ואמת בב"י סימן רמ"ד על דברי המרדכי באחד שקיבל מכס דמתיר לשכור גוי לקבל המכס. ודחק המררכי בטעמו וכ' הב"י לחד תירוץ דאם לא הי' במכס שצריך לכתוב הי' מותר אפילו קובע מלאכתו בשבת. כיון דאינו מצווה עליו כי אם איסור מדרבנן מיהו כבר כ' המל"מ בפ"ו משבת דין ט' בפי' הב"י. וכ' דווקא היכא דהגוי קעביד אדעתא דנפשי' ס"ל לב"י לחד תי' דבדרבנן שרי. ואפילו לדעת מהר"א ששון שם דכ' בכוונת הב"י משום דהאמירה הוא קודם שבת. נראה דג"כ כיון לזה דמלאכת הגוי יש לאסור משום שני דברים. הא' משום דחשוב כשלוחו והב' משום אמירה. ולכך אם האמירה הי' בע"ש. והמלאכה עושה הגוי אדעתא דנפשיה איכא למימר דאין כאן איסור. לא משום שליחות ולא משום אמירה. אבל אם עושה אדעתא דישראל מאי מהני דהאמירה הי' מע"ש. הא מ"מ איכא משום שלוחו. וא"כ גם מהר"א ששון כיון לדברי המל"מ. ולא קשה מאי שהקשה עליו במל"מ שם. ושניהם לדבר א' כוונו וא"כ כאן בנידון שלנו דאין לגוי הנאה מזה מה שמוליך בשבת ואינו עושה כן אלא בשביל הישראל לכך אסור לכ"ע בנידון זה אלא א"כ יש שהות ליסע ממקומו במוש"ק והישראל אינו שוכרו לשבת אלא שפוסק עמו שצריך הוא להיות במקום המיועד באותו זמן הידוע ואם ירצה הנכרי לילך בלילה באישון אפלה יכול לבוא שמה אפילו אם יסע במוצאי שבת. אלא כדי שלא יצטרך ליסע בחשך בלילה הגוי מקדים לנסוע ביום השבת בכה"ג אין אסור מדינא:

אמנם צריכין אנו לדון אם אינו אסור משום מ"ע שהרי הרואה אותו לוקח הסחורה מבית הישראל עש"ק עם חשיכה יודע שיסע עם הסחורה בשבת לאותו מקום ויחשדו אותו דשכיר יום הוא דמלאכת קבלנות שהוא בפרהסיא וידוע שהוא של ישראל אפילו במטלטלין אסור בסי' רמ"ד סעי' ד' וע"ז כתבתי דממנ"פ אין כאן מ"ע דהרי הדבר ידוע דכל השוכר עגלה להוליך סחורה הוא שוכרו בקבלנות והוי כשדה דלארוסיתי' קיימי' ומיהו אכתי הוא אסור לדעת הרמב"ם הובא בריש סי' רמ"ד דגם בשדה קבלנות אסור וגם י"ל שהרי גם כאן יחשדו שאמר לו ליסע בשבת מיהו הנוב"י מהדו"ת חאו"ח סי' כ"ט כ' דנראה לו דהא דחששו למ"ע דווקא אם יחשדו אותו על איסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן לא חששו ואעפ"י שכ' כן רק להלכה ולא למעשה הפרמ"ג בריש סי' רמ"ד בטו"ז כ' נמי כן (ועיין בטו"ז ביו"ד סי' פ"ז סק"ד ובש"ך שם סק"ו פלפול בזה אי חיישינין למ"ע באיסור דרבנן ועיין במג"א סי' ש"א סקנ"ו) וא"כ י"ל בזה"ז שכ' המג"א בסי' שמ"ה סק"ז שרוב הפוסקים סוברים דאין רה"ר בזה"ז ואין כאן רק איסור דרבנן ולא חששו ואע"ג דלכאורה יש לחוש לאיסור תחומין לדעת הרי"ף די"ב מיל הוי דאורייתא וא"כ הגוי שהוא מולך עבורו הסחורה יותר מי"ב מיל ואפילו נימא דהסחורה לא קנה שביתה וכנכסי גוי הוא. דהם כהפקר לא אמר הרי"ף למילתי' מכל מקום הרי הגוי הולך י"ב מיל עבורו:

מכל מקום הא למעלה מעשרה היכא דלא ניחא תשמישתי' יש לומר דאין תחומין ועל עגלה טעונה איכא למימר דלא ניחא תשמישתי' עיין במג"א סי' רס"ו סק"ז ואפילו אם אח"כ הגוי יושב עצמו בתוך העגלה דניחא תשמישתי' וכ' המג"א שם דיש תחומין. מכל מקום. זה אינו נראה ואינו מפורסם ולא גזרו בכה"ג משום מ"ע וגם אפשר שבע"ש לא גזרו משום מ"ע. דלא חילק ברמ"א סי' ש"ז ס"ד דדוקא בשבת אסור ליקח מביתו משמע דסמוך לחשיכה אע"ג דמפורסם דהולך בשבת לא גזרו וכן קי"ל בסי' ש"א סעי' מ"ה בכלים התלוים מע"ש לא גזרו משום מ"ע. א"כ אם יש שהות לבוא למקום השוק אף אם יסע ממקומו במוש"ק: אף דבאמת הגוי נוסע בשבת יש להתיר. אם אין הישראל אומר לו לילך בשבת כן נראה לפענ"ד חמיך הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה