מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קד
בעזהי"ת חוסט יום ג' ער"ח שבט תרל"ג לפ"ק:
החיים והשלום וכ"ט לידידי הרב הגאון הגדול חסידא ופרישא בוצינא קדישא כש"ת מוהרר יקותיאל יהודה טייטלבוים האבדק"ק סיגוט יע"א:
מכתבו קבלתי ובו נאמר על אודות איש אחד שיש לו סוסים ועגלו': וקבע לו אניבו"ז להוליך מבאנהויף להעיר לכל צורכי עוברי אורח ורוצה שיתירו לו לעשות כן גם בשבת. ע"י שימכור סוסיו. וכל הצריך לזה לנכרי ופרו"מ אינו רוצה להתיר לו אע"ג שהפמ"ג באשל אברהם סי' רמ"ו ס"ק פליג על צ"צ סימן ל"ה וכן בשואל ומשיב ח"ב סי' ס"ז וס"ח ובאמרי אש סי' ט"ו אפי"ה יש לחוש שעי"ז יום ולילה לא ישבותו ויעשו באיסור ויתלו בהיתר והרמב"ן כחומש כ' דשביתה אפילו אינה מלאכה ממש אסור מן התורה. עכ"ל בקיצור ובוודאי בדור הפרוץ הזה יתרבה המכשלה עי"ז. אבל לפענ"ד דבלא"ה זה מדינא אסור דהרי קי"ל בסי' רמ"ד סעי' ד' דמלאכה מפורסמת ועומדת במקום מפורסם. כגון ספינה דינה כמלאכת מחובר דאסור אפילו בקבלנות משום מראית עין. דיאמרו דשכירי יום המה והעגלות הנ"ל כספינות המה ונקראים על שם בעליהם ואסור משום מ"ע דיאמרו שכירי יום המה כדרכם. וא"כ אסור גם במוכר אותם ליום השבת משום מ"ע ועוד נראה דאסור מדינא עפ"י מ"ש בביצה י"ד ע"ב ואב"א שאני בי' מר שמואל דאיכא פריצתא דעבדי ואסרו בקטנה משום דיעשו בגדולה ויאמרו בקטנה עשינו ועתה ג"כ בדורינו איכא פרוצותיא דעבדו באיסור: ואומרים בהיתר עשינו וניתן להם מקום ויתד לתלות בו לעשות כאיסור ולומר בהיתר במכירה עשינו וא"כ הוי כמו התם דאין כותשין אפילו בקטנה בכה"ג. והמג"א בסי' תק"ד ס"קו הביא בשם יש"ש לפסוק כהאי תירוצא וא"כ ה"נ אסור:
ועוד בה שלישית דאסור מדינא מטעם שכ' הצ"צ בסי' ל"ה. ולפענ"ד העיקר כדבריו ומה שהשיג עליו בפמ"ג הנ"ל דהרי בזה"ז קי"ל דאין רשה"ר וקי"ל בסוף סי' ש"ה דדבר האסור משום שבות לית בי' משום שביתת בהמה ומשום שכר שבת אפשר בהבלעה עיי"ש שכ' בד' וה' שרי ולדעת הרמב"ן בחומש המובא לעיל דאפילו דבר שאינו מלאכה כיון דהוא מידי דטירחא אסור מה"ת א"כ פשיטא דאיכא בנידון שלנו משום שביתת בהמה כיון דבגופו אסור מה"ת מיהו בלא"ה א"ש דהנה כבר כתבתי בסי' (עיי' לקמן סי' קכ"ט) להוכיח ממג"א דלענין שביתת בהמה אין לסמוך ע"ז דרה"ר שלנו דינו ככרמלית ובלא"ה הרי אם הבעלים מחמרים ומוליכים הבהמה עם המשא ומבואר בסי' רס"ו סעי' ב' דעת הרמב"ם לאסור וכ' המ"מ בפ"כ משבת דכיון דעי"ז עושית הוי כאלו הוא עשה בעצמו וכאן דהמשרת שלו עושה ומן הדין גזרו חכז"ל דהוי כשלוחו מדרבנן כמבואר ברש"י פ' מי שהחשיך וא"כ הוי שלוחו כמותו מדרבנן וכאלו עושה בעצמו ואסור אפילו בכרמלית ממש. וא"כ אין היתר אלא במכירת הסוסים וע"ז כ' הצ"צ דמכירת בהמה גסה אסור אפילו בזה"ז דדווקא במקום פסידא מקרן התירו ואפילו נימא דמכירה כה"ג אינו בכלל האיסור כמ"ש הפמ"ג ובס' שואל ומשיב סי' ס"ז ח"ב הנ"ל מכל מקום הרי כ' עוד כיון דהגוי משרתו אינו מועיל משיכה ולפיענ"ד דבר גדול דיבר דנהי דמשיכה קנה. מ"מ הא בעי' שימשוך לתוך רשותו או לכל הפחות לסימטא. ומשרת הזה נהי דמושך בעגלה. אבל הרי הא דידן אינו סימטא. ורשות שלו אין לו עפ"י רוב:
ועוד אפילו מושך לסימטא מסתפק לי טובא אי קנה. דהרי משיכה קונה משום תורת יד ויליף מיד והרי יד המשרת שהוא פועל שלו. כיד בעלים. ובשלמא באשה אמרינן בר"פ הזורק דבאין כאחד אבל כאן שאפילו בשבת הוא נשאר משרתו. וידו כיד בעלים לשאר ענינים ואיך יזכה יד הזו מיד בעליו. הא לא גרע מחצר של שניה' דאינו קונה. וכיון שהוא של שניהם וא"כ כאן דיד של שניהם נמי לא תקנה ועוד כ' הצ"צ כיון דמוציאים מבית בעלים בשבת הוא אסור משום דבעינן שיוציאם מביתו בע"ש. כדאיתא באו"ח סי' שכ"ה ובסי' רמ"ו:
ובס' שואל ומשיב הנ"ל מדחה דברי הצ"צ בדברים שאינם. הן לפימ"ש לענין משיכה כיון שהסוסים ביד המשרת הוי משיכה. כבר כתבתי דליתא. ומ"ש משום דאיכא שטר בסי' רמ"ג ובסי' רמ"ד מבואר דברים שאסרו משום מראית עין ולא חלקו בין כותב ומעלה מערכאות ורק היכא דהוא לרווחא דמילתא אמרינן בסי' רמ"ו דיעלה בערכאות. וגם מ"ש דאפילו אין הגוי מכוין לקנות מועיל משום דעת אחרת מקנה. עיין בדברי מרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' שי"ג ובסי' שט"ו דבקנין ובגוי איכא למימר דלכ"ע אינו מועיל דעת אחרת מקנה אותו עיי"ש ומטעמים הללו נראה לי דמדינא אסור אבל באמת אפילו אם הי' מותר אין להקל וכמ"ש הדרת גאונו ני' דעי"ז יהי' מתרבה החילול שבת. ויאמרו הפרושים התירו ומעולם לא התרתי ע"י מכירת הערמאות שום דבר. ואשרי שומרי שבת כהלכתו ושומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. גם ה' יתן הטוב ויהי' ה' עם פר"מ ני' דברי ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: