אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה ק

תשובה צט

בעזהי"ת יום ב' פ' וישלח תר"ל לפ"ק חוסט יע"א:

החיים והשלום וכ"ט להרב המופלג בתורה כש"ת מו"ה אשר שווארץ נ"י לא ידעתי אכנהו אם רב או מורה הוא בק"ק שאט:

נפשו בשאלתו היות בשבוע העברה יצאה אש בקהלתו ותלהט מוסדות בתי בני ישראל והיהודים סחופים ומדולדלים מבלי דירה וימי הקור ממשמשין ובאין ועוד ביותר יש ליראה ע"י הגשמים השכיחים ויורדים כעת וגם החומות והשתות יהרסון ולזאת נפשם בשאלתם אולי אפשר להתיר להם לבנות בשכירות גוי בקבלנות כדי שיבנה אף בשבת. ומעלתו נ"י האריך מאוד וגוף השאלה הי' לו לשאול אצל הרבנים המובהקים הסמוכים לשם היודעים ובקיאים בדבר ההוא. והי' מוצא תשובתו במהרה ועתה שדפק על פתחי בדבר הנוגע לרבים מאחינו ב"י לא אוכל לדחות. והנני משיב בקצרה. אם אמנם שבדור הזה ויש לחוש טובא שמא ילמדו להקל מכל מקום לפי מ"ש מעלתו מרוב החשש והפסדות והצער שיש לחוש: ח"כ נידון שלו הוא לגמרי כנידון שכ' מרן בתשובות חת"ס סי' ס' בחאו"ח ויכולין לסמוך עליו ואין צריך להסכמתי ולהכרעה שלי. דכבר הורה זקן להתיר בכה"ג והי' טוב אם הרבנים הסמוכים יצטרפו יחד כדי לעשות פומבי לדבר שרק הוראות שעה הוא:

ובגוף הנידון הנה מעלתו נ"י לא ביאר אם רוב אנשי המקום שלו בונין ע"י קבלנות בשכר קצוב שאומן הבונים מקבל עליו לבנות. ועליו כל המלאכות ולשכור כל הפועלים ואם הוא כן. פשוט דיש להתיר כמבואר באו"ח סי' רמ"ג שאם רוב אנשי המקום ההוא משכירין או שוכרין בקבלנות שוב אין לחוש. למראית עין. אלא דהנוב"י מהדו"ק חאו"ח סי' י"ב החמיר דבעי' שיהא עומד ברחום הגוי דאל"כ יש לחוש לאורחים ואין פשטות הדברים נראה כן מדסתם הש"ע וא"א לומר שסמך עצמו על סי' רמ"ד שהמחבר בסי' רמ"ד לא הביא חשש אורחין וכמו שהעיר רב מובהק א' בנוב"י מהדו"ת סי' ל"ח וכמ"ש גם אני במקום אחר (עיין סי' צ"ה) דכל שהדבר מפורסם וידוע גם לאורחים אין לחוש שגם הם ידונו כן ודווקא אם יודעים שאין מנהג העיר לשכור בקבלנות איכא למיחוש שיחשדוהו ומרן הגאון זצ"ל בתשובה כ' גם כן כן מטעם אחר: וגם חשש חילול השם אצ"ל העכו"ם שחשש עלה המג"א בסימן רמ"ד סק"ח. דכיון דנודע להם דגוי בקבלנות אדעתא דנפשי' עביד ואינו רוצה לשבות כיון שהוא שכיר בקבלנות. אבל אם אין הרוב בונים ע"י שכירות בקבלנות. אז צריכין אנו לבוא לההיתרים שכ' מרן זצ"ל. א' שהדבר מפורסם. כיון שרבים שוכרין והוי כמו שכ' בסי' רמ"ג דאם שכרו שנה אחר שנה ומפורסם לרבים שהוא משכירו לית בי' משום מראית עין ולרווחא דמלתא צוה להכריז ולכך לית בי' מראית עין. וגם לא חילול השם אצל העכו"ם:

והיתר השני כתב מרן דאיכא למימר לפי מאי דפסק ביו"ד סו' קמ"א סעי' ה' דברבים ליכא חשדא. ה"נ י"ל כן אלא שפקפק על זה משום דקשיא לי' מהא דאמרינין בפרק מקום שנהגו בתודוס איש רומי שא"ל אלמלא תודוס אתה היית חייב נידוי וחששו גם ברבים. וע"כ החילוק מה שנעשה במעמד רבים אין חשש. אבל מה שכל אחד עושה בביתו בפ"ע כגון צליית גדי מקולס. וכן בנין בתים שכל אחד בונה בפ"ע. בזה לא סמכינין ואע"ג דרבים עבדו מכל מקום כל אחד הוא יחיד לעצמו ועושה רק לעצמו זהו כוונת מרן זצ"ל שם. ולכך הקשה דאכתי קשה מסוכה דף נ"ג דפריך על מה שאמרו אנו ליה וכו' דהוי ברבים. ואפי"ה פריך משמע שמע וא"כ מוכח מהש"ס ההוא דלא קי"ל כתירץ הזה דמשני בע"ז דברבים ליכא חשדא. וא"כ נפל כל ההיתר הזה:

ובאמת יש לומר דהרי הביא הש"ך שם בסי' קמ"א ס"ק כ"ז. דמכל מקום מכוער הדבר גם ברבים. והרמב"ן בחי' ע"ז כ' שם דדווקא אנדרטי שהקימו לכבוד המלכות ואין ברירה איכא למימר דאין חשש להתפלל שם משום דברבים ליכא חשדא אבל אם לא הי' החיוב להעמיד. אפילו ברבים איכא חשדא דאל"כ למה העמידו. וא"כ ה"ה בכל מקום כיון דלית לן טעם על עשיות הדבר ההוא הגורם החשד שפיר איכא למימר דגם ברבים איכא חשדא דלמה עשו. וא"כ זהו קושית הגמרא בסוכה הנ"ל דהוא גופי' תקשה למה כפלו אנו ליה וליה עינינו כיון דאין טעם לכפילתו יש לחוש לחשדא. וכן בהא דתודוס וא"ש וא"כ יש לקיים צד היתר זה שכ' מרן זצ"ל אלא שאכתי אין ראי' מהא דסימן קמ"א דברבים ליכא חשדא. דכאן בבנין יש טעם הנצרך לעשותו ואין לחוש לחשדא. מ"מ אפילו נימא כן קשיא מנ"ל הא מיו"ד סי' קמ"א אין ראי'. דמסברא ג"כ יש לחלק בין הנעשה ברבים לנעשה לכל אחד ביחיד. ומ"מ יש קצת סמך מהא דאמרינן בשבת דף ק' דלר"א מביא איזמל למול בשעת הסכנה טמון. ומעמיד עליו ב' עדים. והם יוציאו קול ואין חשש, חשדא ומבואר באו"ח סוסי' רמ"ו דיש אומרים אם הגוי מקבל אחריות הבהמות וכותב בערכאות שרי. וטעם הערכאות כדי לפרסומי מלתא אם כן ה"ה בנידון זה יביאו הקונטראקט שלהן שיעשו עם האומן הבונה לערכאות. ויהי' לו קול. ולא יהא חשדא ואפשר דבכה"ג דמפורסם. ג"כ משום חילול השם שכ' המג"א בסי' רמ"ד ס"קח ג"כ אין לחוש. והנה מרן זצ"ל לא חייש במקום צורך גדול כי האי לחשש חילול שגם אצלם בדבר גדול כזה. מתירין לעצמם לעשות ביום חגם. ומרן ז"ל כ' עוד צדדים להתיר ע"כ כבר כתבתי שאם מצד החששות הוא דומה לענין מרן זצ"ל יצרפו רבנים הסמוכי' לדון. ויכולים לסמוך על דברי מרן זצ"ל. ואני לא באתי אלא לסלק מדברי מרן קושיות ופקפוקים שכ' מעלתו:

והנה בענין חשש חילול השם שכ' המג"א הרבה מעלתו ג"כ פקפוקי' על דברי מרן זצ"ל ושסותר בסי' נ"ט למ"ש בסי' ס"א דחומרת המג"א המציא רק המג"א. ובסי' נ"ט כ' שהרמב"ם בפי' המשנה סופ"ק דע"ז כתב כן והוראה לפענ"ד דוודאי זה אם ידוע לנכרים שיש ישראלים מחללי שבת אין זה חילול השם. כ"ע ידעו שיש בכל אומות פרוצי הדת ולכך בעיר שאין בה ישראלים אם אין חשש אורחין מותר. ומשום ח"ה לא שייך אז. ולכאורה הו"א דהמג"א כ"כ רק בבנין של רבים שיאמרו שרבים כלם אינם משמרי' שבת זהו החילול. אמנם לפימ"ש מרן בסי' נ"ט בפי' הרמב"ם בפי' המשנה נראה דסובר דבעיר שדרים ג"כ הרבה ישראלים יאמרו הגוים מדלא מיחו ע"כ כלם מסכימים לזה שחילל השבת. זה ג"כ חילול השם מיהו נראה דווקא אם אין הרוב שוכרים בקבלנות אבל אם רוב שוכרים בקבלנות גם חילול השם ליכא. דמידע ידעו דהגוי אדעתי' דנפשי' קא עביד ומאי יוכל הישראל לעשות וס"ל דאף דהרמב"ם סובר ג"כ חשש המג"א היינו בזמנם אבל בזה"ז אין לחוש לח"ה דנכרים מידע ידעו דע"י גוי שרי לישראל לעשות אלא שהמג"א חידש זאת דגם בזה"ז יש לחוש לח"ה ואין להקשות לפי מ"ש מרן שם בסי' נ"ט דמשום חשד ישראל אין לחוש משום שידונו לזכות ולחשד גוי בזה"ז ג"כ אין חשש. וא"כ למה אסור בזה"ז להשכיר מרחץ אם אינו מפורסם דאיכא למימר דכל דבר שבמנין אפילו בטל הטעם הגזירה לא בטל הארכתי לקיים דברי מרן ז"ל והנה מבואר בכל הפוסקים דגוי העושה בשביל ישראל הוא רק שבות:

ומעלתו רצה לקיים דברי הסמ"ג בשם המכילתא דאוסר מה"ת מלאכת גוי מלא יעשה וכו' וכ' מעלתו דהיינו בפועל ועפ"י דברי המחנה אפרים בהלכות שלוחין דגם בגוי אמרינן יד פועל כיד בעה"ב. וזה אינו דפועל גוי אינו כידו לענין שבת דאל"כ מאי פריך בקידושין דף מ"א ל"ל גם אתם למעט גוי וכו' ודלמא אצטרך למעט פועל. וע"כ כיון דליתא באותו דבר פשיטא דלא הוי כידו או כשלוחו וא"כ גם בשבת אינו בתורת אותו דבר ואינו שלוחו. וטעמא דמכילתא אפשר דגוי חשיב כנעשה בגרמתו והוי כגרם ותליא בפלוגתא בשבת דף קי"ט אי גרם כיבוי אסור. ואנן קי"ל דגרם מותר. מה"ת ולכך גם מה שנעשה ע"י גוי אינו אסור מה"ת ומכילת' אתיא כרבנן דר"י שם דגרם אסור ואחתו' בברכה הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה