מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה צט
החיים והשלום וכ"ט לידידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה החרוץ מו"ה זכרי' שפירא נ"י האבדק"ק דאראג יע"א:
מכתבו קבלתי ושם נאמר לבקש אותי לחוות דעתי להלכה למעשה באחד ששכר לעצמו בית ובו חנות שאין מצטרך לו. והשכיר החנות לגוי ונתן לו סחורה בהקפה באופן שעשירית מהרווח יהי' לבעל החנות. וגם בימי החול הגוי עוסק לבדו בהחנות ואין הישראל בא שמה אלא לפעמים כשרוצה לחשוב עמו ונפשו בשאלתו אם רשאי הישראל להניח לגוי למכור בהחנות בשבת ושורש השאלה אי אינו אסור מדינא כיון דהישראל נהנה מן העסק בחנות שנעשה בשבת והב' אף אם מדינא מותר אי אסור משום מראית עין כמו מרחץ ותנור באו"ח סי' רמ"ג ועל ב' הצדדי' גילה מעלתו נ"י דעתו בכוחא דהתירא:
והאמת עמו דגם לדעתו שרי מדינא כיון דגוי אדעתא דנפשי' קעביד והנאת ישראל ממילא קאתי וודאי שרי וכמ"ש הר"ן סופ"ק דע"ז וכעין שפסק באו"ח סי' רמ"ה סעי' ד' דרשאי ישראל ליתן מעות או בגדים לנכרי להתעסק בהן. אע"ג שהגוי עוסק וסוחר ומוכר גם בשבת וגם הישראל נהנה מזה. לא אמרינין דהוי כמו מצוה לו לעשות בשבת ואפילו לדעת הפנים מאירות ח"א סי' ל"ח דאוסר בקבלנות במקום שהישראל מרוויח ע"י מלאכת גוי בשבת. היינו בקבלנות שעיקר המלאכה הוא בשביל ישראל אבל בכה"ג שעיקר העסק הוא של הנכרי אלא שהישראל נהנה גם כן וודאי שרי כדמוכח מאו"ח סי' רמ"ה סעי' ד' הנ"ל ובלא"ה גם בקבלנות פליג הנוב"י מהדו"ת חאו"ח סי' ל"ח עליו ובנידון שלנו עדיפא מכלהו דהנאת הישראל הוא עבור שכר חנותו והקפת הסחורה ואם לא יהא הרווח עולה ע"ד עשרה פרעצענט לפי ערך אזי יתן הישראל לאיש אחר באופן אחר ויהי' הגוי נלקה בזה וא"כ רוצה הגוי לטובת עצמו שיהא לישראל הנאה מרובה. ומה שמהנה להישראל אדעתי' דנפשי' קא עביד וא"כ שרי מדינא:
אבל אם אסור משום מראית העין כמו במרחץ בסי' רמ"ג נראה לי ג"כ דלא שייך בנידון זה מראית עין. דהרי כ' המג"א בסי' רמ"ה סק"א וסק"ה דהואיל ויש לגוי חלק ושותפות בו לא שייך בו מראית עין ועל כרחך טעמו כיון דהגוי עוסק בו גם בימי החול מידע ידעו ומפעי פעי. וא"כ כ"ש בנידון שלנו דכולו שלו ואף דהחנות של ישראל מכל מקום לא גרע משאר שותפות גוי ונראה ראי' לזה מלשון הרמב"ם בפ"ו משבת דין י"ז דהמשתתף עם הגוי הן אם במלאכה או סחורה או בחנות וכו' עיי"ש וחנות סתמא בלי סחורה עיין פסחים דף ל"א. ובאו"ח סי' תמ"ט. וא"כ שותף בסחורה אינו שותף בחנות וא"כ היינו נדון הנ"ל אמנם באמת הב"י בש"ע סי' רמ"ה סעי' א' שינה לשון הרמב"ם. וכ' שהי' שותף בחנות בסחורה. ומשמע דחדא קתני וסובר דתרתי בעינין.
מיהו אין הלשון משמע כן והנראה דהב"י לא ניחא לי' לומר דשותף חנות לחוד יועיל ולכך שינה הלשון. אבל שותף סחורה לחודא י"ל דגם להב"י מותר ואפשר דלהב"י אסור זה משום שכר שבת כעין שכ' המג"א שם בסק"ג אם התנור של ישראל הוי אסור משום שכר שבת עיי"ש. דמכח שכר חנותו בשבת הוא נותן לו יום אחד בחול. לפענ"ד זה הוי שכר שבת בהבלעה וכבר כתבתי בדברי המג"א האלו במקום אחר ובלא"ה כיון שאם לא הי' לישראל רווח מן העסק הרי נראה פשוט אע"ג דהחנות לישראל מעשים בכל יום דגוי שוכר חנות מישראל ואין פוצה פה לאסור משום דחנות אין נקרא על שם שהחנות שלו אלא על שם מי שהסחורה שלו. וכיון שאין נקראת על שם ישראל לא מצינו שנגזרו חכז"ל משום מראית עין וכן דייק לשון הרמב"ם בפ"ו משבת דין ט"ו וא"כ בנידון זה נראה דשרי ולית בי' משום מראית עין ומהיות טוב יאמר הישראל בפירוש להגוי שהי' טפי ניחא לי' אם לא יעסוק בו בשבת. וגם יעשה פירמ"א על שם הגוי לפרסם הדבר ביותר שהעיקר תלוי בפירמ"א ואז טוב לו ויצא בהיתר ויהי' ה' עמו דברי ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: