אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה צא

תשובה צ

שיל"ת חוסט ה' וישלח תרל"ג לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מו"ה חיים צבי ווינקלער אבדק"ק ראצפערד נ"י:

נשאלתי לחוות דעתי אנשים אשר מאחרים להתפלל מנחה עד הלילה במזיד אם רשאין לענות קדושה ואמן. כי עפ"י ש"ס ופוסקים הוא מעוות לא יוכל לתקן אם עשה כן במזיד ואלו עומדים ועושים בדברים של מה בכך ומאחרים להתפלל מנחה במזיד א"כ אפשר דאין עונין אחריהם אמן וגוף הדבר לאחר תפלת המנחה כולי האי בוודאי אסור עפ"י ש"ס ופוסקים. ובהגמ"י פ"ג מתפלה האריך לישב על מה סמכו לעשות כרבנן להתפלל מנחה עד הערב ובברכות דף כ"ט ע"ב אמרינין דלייט עלייהו במערבא מכל מקום אם הוא מעט קודם ביאת השמש שרי יעויי"ש ובש"ע או"ח סי' רל"ג כ' הרמ"א דבשעת הדחק אם התפללו מנחה עד צאה"כ בדיעבד יצא ובמג"א סק"ז הביא ג"כ דברי מהרי"ל דבשעת הדחק התפלל סמוך לצאת הכוכבים ואמר שבשדה עדיין יום הוא. מכל מקום מבואר דבלילה לא יצא אמנם ביהש"מ שהוא לפני לילה תלתא רבעי מיל שהוא להרמב"ם ערך י"ח מינוטען ולהש"ע סי' רס"א י"ג וחצי מינוט קודם הלילה שהוא ספק יום וספק לילה אינו מבואר אם רשאין להתפלל אז מנחה. מיהו מלשון הש"ע או"ח סי' רג"ל הנ"ל מבואר דעד צה"כ וזה נקרא בכל מקום לילה א"כ נראה כמבואר דבין השמשות יוצא. וכן ראיתי בפמ"ג או"ח סי' פ"ט בטו"ז אות א' ודייק כן מלשון הטו"ז:

אמנם צריך טעם כיון דהוא ספק לילה למה יוצא אז ואין לומר משום דאוקי אחזקת היום שהי' עד עתה יום דהרי אמרינן בשבת דף ל"ה ע"ב דדוקא בעושה מלאכה בשני בהש"מ חייב חטאת ואי נימא דאוקי אחזקת היום הוי לי' ליחייב חטאת אבין השמשות דמו"ש לחודא כיון דאיכא חזקת היום דהוא חזקת איסור וכמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ב ע"ב גבי הבא עלי' באשם תלוי קאי וע"כ דלענין זמן כל רגע הוא כפנים חדשות ואין רגע אחד מועיל לחברו ומקרי רק איקבע איסורא וא"כ ג"כ למה יצא בבה"ש הא הוי ספיקא ואין לומר משום דהוי ספיקא דרבנן ולקולא דהא ריש סימן פ"ז אמרינן בספק התפלל דצריך לחזור ולהתפלל יעוי"ש ועכצ"ל דחכמינו ז"ל קבעו זמן התפלה גם בביהש"מ ולכך אמרו תפלת המנחה עד הערב דהיינו צה"כ ובזה מיושב קושית הפני משה בירושלמי על ההגמיי' דכ' הא דאמר בירושלמי דמנחה כנגד קטורת היינו כרבנן. ומנ"ל זה הא גם לר"י איכא למימר כן ולהנ"ל ניחא דרבנן ע"כ ס"ל כן דהא אמרינן בזבחים דף נ"ו דדם נפסל בשקיעת החמה אפילו נימא דהיינו סוף שקיעה יעויין בשאגת ארי' סי' י"ז שהאריך בזה מכל מקום מבין השמשות דהוי ספק נפסל ואי אפשר להקריב ואיך אמרו חכמים דגם בין השמשות שרי. וע"כ דהיא נגד הקטורת דבא לפעמים באותו זמן כן נראה לי:

ועכ"פ נהי דאף בבין השמשות נראה דשרי מכל מקום בלילה בוודאי אין להתפלל אליבא דכל הדיעות. ובא"ח סי' פ"ט סעי' א' סתם הרמ"א דאחר חצות היום אסור להתפלל וה"נ במנחה לאחר הערב במזיד וודאי דאין תקנה אמנם בנידן דאיירינן בי' נראה דדיינין להו כשוגג דהרי הוכיח הטו"ז ביו"ד סי' צ"ט סק"ט דאומר מותר הוי שוגג וכאן ה"נ האנשים האלו הם טועין ואומרים מותר ותולין עצמן באילן גדול ואף דבשוגג אמרינין באו"ח סי' ק"ח דצריך להתפלל בראשונה לשם חובה ואם היפוך לא יצא מ"מ הא המג"א ושאר אחרונים פקפקו על זה שאינו מוכרח הגם דאנו קי"ל כהשו"ע מיהו בנידן דידן דגם בזה לאקדומי תפלת המנחה הוא אומר דמותר לאחר התפלה עד הלילה ול"ד אומר מותר אלא לדעתו חיובא הוא ועדיין זמן מנחה. הרי לבו אונסו יש לומר דיצא לכ"ע. יעויין בפ"ח שם ובפמ"ג שצידד בטעה:

מיהו כל זה אינו מועיל בנידון שלנו דנהי דאמרי' בטעה ולא התפלל יתפלל בתפלה שלאחרי' שתים מספקא לי אם עשרה אנשים טעו אי יכולין לומר התפלה גם בקול רם וקדושה דשתים אמרו ולא שלש ובפרט בלילה דהרי תפלת תשלומין דינו כמו תפלת חובה אז. ואם אז ר"ח צ"ל יעלה ויבוא בתפלת התשלומין ואיכא למימר דדין המנחה אז כתפלת מעריב ואין לומר אז קדושה. ולא יהא הטפל חמור מן העיקר וא"כ אותן האנשים שמאחרים להתפלל מנחה עד הלילה ואומרים התפלה בקול רם וקדושה אכתי נשאר ספיקו של מעלתו אם לא הוי כברכה לבטלה דאין לענות אחריהם קדושה ואמן וביותר יש להסתפק בזה שהרי מבואר כן בטו"ז או"ח סי' פ"ט ס"ק א'. דלאחר זמן הוי כמו ברכה לבטלה יעויי"ש. אמנס לדינא נ"ל דאין בזה חשש ברכה לבטלה. דתפלה רחמי נינהו והלואי שיתפלל אדם כל היום:

ונראה לי ראי' לזה מסי' כ"ט ומסי' תל"ב באו"ח הביא הטור י"א דברכת לשמור חקיו וגם ברכת שהחיינו בבדיקת חמץ הוא רשות ותמה ע"ז איך שייך בברכה רשות. הא הוי ברכה לבטלה והב"ח ביאר דשהחיינו שאני דאפילו אקרא חדתא אמרינן והנה קושיא זו קשיא נמי על הא דקי"ל תפלת ערבית רשות הא הוי ברכה לבטלה אלא ע"כ דתפלה שאני דרחמי נינהו ועוד יש להביא ראי' מדברי הרי"ף בברכות פרק מי שמתו דף כ"א גבי ספק התפלל שאמרו שאם מתפלל ונזכר באמצע שכבר התפלל פוסק באמצע. וכ' הרי"ף וסייעתו הטעם דהוי כמקריב ב' תמידין והוי כבל תוסיף יעויי"ש. וקשה ת"ל משום ברכה לבטלה. וע"כ דאין כאן ברכה לבטלה דרחמי נינהו וכן מוכח בגמרא שם דמצריך לה התם דהו"א אם התחיל אינו פוסק ואי איכא ברכה לבטלה בוודאי פוסק אלא וודאי כיון דבנדבה שרי משום כוונה אינו נפסל. וכמו"ש המג"א בסי' ר"ט כדעת יש אומרים והסכים עמו דמשום כוונה לא נפסל וה"נ כן הוא ובעיקר טעמו של הרי"ף דהוי כב"ת לכאור' סותר למ"ש התוס' בר"ה כ"ח ע"ב ד"ה ומנא וכו' דבעושה מצוה אחת ב' פעמים אינו עובר על בל תוסף מיהו באמת אין זה סתירה דהתוס' מיירי היכא דלא כתיב מספר ומנין אלא סתם אבל כאן דדייק קרא את הכבש אחד תעשה בבוקר וכו' אם מוסף א' הוה ב"ת ושפיר קאמר הרי"ף:

ועוד אפשר לומר דבציבור עדיף טפי דאף דהרי"ף כ' שם דבציבור אין רשאין להתפלל תפלת נדבה הרי תר"י שם הקשו עניו הא גם בציבור שייך קרבן נדבה עולת קייץ ותירצו מכל מקום לא שכיח וכוונתם אפילו יעשה תפלה זו נדבה יהא נראה כמוסיף. וזה שייך רק היכא דכבר התפללו אבל בנידן שלנו שלא התפללו א"ש. ומותר אם יתפללו נדבה כן נראה לי לדעתי שבזה לא נאמר דהציבור לא יתפללו נדבה. ולפי"ז אני אומר דתפלת ציבור עדיף דהרי אמרינן בזבחים דף ו' ע"ב דקרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן יעויי"ש בפרש"י שאם שחט בניסן תמידין מתרומה של שנה שעברה כשרים דממילא לקייץ המזבח דלב ב"ד מתנה. וא"כ ה"נ בציבור ממילא נעשה תפלת נדבה ומותר.

ועוד נראה לי דכבר הארכתי במקו"א לישב קושית הפנ"י בריש פרק תפלת השחר. דפריך שם בגמ' עד ד' שעות ותו לא הא אמרינן שם מתפלל מנחה שתים וכו' והקשה שם הפנ"י דקארי לה מאי קארי עיי"ש. ואמרתי דתשלומין אינו שייך אלא אם שייך גם באותו זמן אותו מצוה ובחגיגה ובכיוצא בזה אמרינן עבר זמנו בטל קרבנו. ורק בתוך ימי המועד שייך תשלומין ופליגו בחגיגה י"ז אי תשלומין זה לזה וה"נ נראה דהחיוב הי' להתפלל ולהודות לה' על כל רגע ורגע נשימה ונשימה תהלל יה. וד' בחסדו הקיל על האדם וקבע שעה מוכשרת שהתפלה יותר מקובל כל זמן קביעות זמן זה. ואם לא התפלל בזמן הקבוע וודאי החיוב עליו כל רגע ורגע מחדש וכן בתפלת הצהרים. אלא דאם איחר עד זמן תפלה אחרת ותפלה אחרת צריך להקדים דהיא חובת שעתא וכיון שהתפלל החובה. זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ואיקלש החיוב שהי' עליו בצהרים. ואם בשוגג עשה יש לו תיקון להשלים. וזה הוא קושית הש"ס מדשייך השלמה ע"כ גם אז שייכא. וע"ז משני דתפלה בזמנה לא הוי אלא עד זמן הקבוע ומכאן ואילך הוי כתפלה שלא בזמנה:

ולפי"ז קודם שהתפללו בנ"ד תפלת ערבית החיוב עדיין יש עליהם להתפלל תפלה והודאה לה' על הצהרים אפילו במזיד אלא שא"א משום דחובת שעתא קודם. ושוב איקלש ונשאר רק תשלומין. ובמזיד הוי מעוות שא"י לתקן מיהו אפשר לומר דהנה בסי' רפ"ו סעי' ד' הביא דעת י"א דאע"ג דבשני תפילות לפניו מוסף ומנחה: ומנחה תדיר אפי"ה אם אינו רוצה להתפלל עתה מנחה יוכל להתפלל וא"כ ה"נ אפשר הא דאמרינן חובת שעתא קודם היינו ברוצה להתפלל שניהם. ורק ע"ז אמרו אם היפך לא יצא. אבל אם אינו רוצה להתפלל עתה מעריב אפשר דרשאי להתפלל קודם לצאת חובת מנחה לא מבעי' לדעת הלבוש שכ' שם הטעם דתפלה דשעתא קדים הוא משום תדיר וא"כ הרי בתדיר אמרינן בסי' רפ"ו לדעת י"א דאם אינו רוצה כעת להתפלל רשאי להקדים האינו תדיר ואפילו להטעמים האחרים יש לומר כן. ומכל הדברים הנ"ל מבואר דוודאי אסור לאחר תפלת מנחה עד צה"כ. ואפי"ה אם מתפלל אחר צה"כ אינו ברכה לבטלה ורשאי לענות אחריהם אמן וקדושה הנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה