אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה צ

תשובה פט

שיל"ת י"ג ניסן תרכ"ט לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה כש"ת מוהרר זוסמאן סופר נרו אבדק"ק האלאש יע"א:

מכתבו קבלתי ואשר העיר מעלתו ני' על ענין קידוש החמה שיהי' אי"ה ג' הערות א' קידוש החמה בהיות תקופת ניסן בתחלת ליל ד' כמו שהי' בתחילת הבריאה וזה שייך לר"י דבניסן נברא העולה אבל לר"א דס"ל בתשרי נברא העולם ולזה אנו אומרים בר"ה היום הרת עולם למה מברכין על תקופת החמה בניסן והב' אם מברכין שהחיינו על פרי שמתחדש משנה לשנה. למה לא נברך אף כאן מכ"ח לכ"ח שנה והג' אמאי לא יברכו נשים ולמג"א סוף סי' ר"צ א"ש עכ"ל בקיצור:

אשיב לו על ראשון ראשון מאי דפסיקא לי' דקי"ל כר"א אינו מוסכם בתוס' בר"ה דף כ"ז בד"ה כמאן וסייעתם ס"ל דקי"ל כר"י ולכך מונין לתקופות כר"י ורק במחשבה עלה בתשרי ולכך אמרינין היום הרת עולם אמנם הרמב"ם בפ"י משמטה ובכמה מקומות שם וברמב"ן בחומש בפ' נח ובריטב"א בר"ה דף כ"ז ס"ל דקי"ל כר"א ואפי"ה פסק הרמב"ם בפ"י מברכות ברכת קידש החמה מכ"ח לכ"ח שנים ולכאורה הוי תרתי דסתרו:

מיהו הדבר נכון כשם שאנו מחשבין המולדת ממולד בהר"ד דהיינו מולד תשרי של תהו דהיינו תשרי קודם שנברא העולם משום דהתחלת הבריאה הי' בכ"ג אלול משנה שקודם הבריאה ויום א' בשנה חשוב שנה ולכך עפ"י מולד שהי' ביום בריאת האדם מולד וי"ד שאנו חושבין למפרע שאם הי' בתשרי שלפניו מולד הי' בהר"ד. ועל דרך זה הולכין כל החשבונות ה"ל אנו חושבין תקופת ניסן משנה של תוהו שאם הי' אז השמש הי' התקופה בתחלת ליל ד'. וכך סובב והולך לעולם ואין תקופת ניסן חל בתחילת ליל ד' אלא מכ"ח לכ"ח שנה וכן סובב והולך כנאמר ויעמידם לעד לעולם וזה אות על כל מעשי ה' אפילו אנו רואים בהם סיבובים ושינויים אפי"ה בסוף יבואו לתכלית הנרצה מתחלת הוייתו שהקב"ה הוא המנהיג. ולכך מברכין מעשה בראשית בכל יום והיא לאות על גאולת ישראל ותורה שעוד ישיבו בנים לגבולם ועמים רבים יאמרו לכו ונעלה אל הר ה' ותורתינו תהי' מאירה כתחילת נתינתה. וא"כ א"ש מנהגינו ג"כ לר"א וכן נראה מבואר בלבוש.

ועל שאלה שני' למה אין מברכין שהחיינו רבים הכללים אשר נאמרו בברכת שהחיינו עיין ברמב"ם פי"א מברכות ומנהגינו לרוב עפ"י מ"ש הרז"ה סוף פסחים. והובא תשובה בס' אבודרהם וכללא כייל שאין מברכין אלא בהנאת הגוף עיי"ש ונראה להסביר דהנה על חיותינו אנו מברכין בכל יום המחזיר נשמות אבל אם נולד דבר שמחשיב חיותינו או מוסיף תענוג לחיותינו כאלו בא חיות חדש אנו מברכין שהחיינו אמנם דבר המצוי אינו גורם תענוג וחשיבות ולזאת אם הוא ג"כ דבר אינו מצוי או בא מזמן לזמן ועל ידי זה נתעלה חיותינו דלולא המצות הוי חיותינו כאלו לא הי' אבל ע"י מצוה שאנו מצוי' נתעלה החיות. ואם יש הנאת הגוף ניתוסף לו חיות ונעשה כפנים חדשות ואז מברכין וע"ד זה מיושב הרבה קושיות מה שאין מברכין שהחיינו בכמה דברים. ועכ"פ בנידון שלנו שאין בו הנאת הגוף ולא מעשה מחדש. אין שייך בו ברכת שהחיינו. ובלא"ה כיון דלפי עיני הראות אין בו חדשות רק להידיעה והשכל והשכל הרי הוא חי וקיים וכשם שאין מברכין על הריח וכ' הא"ר משום דהנשמה נהנה והרי הנשמה קיימת וה"נ כן הוא:

ועל השלישית מ"ט נשים אין מברכין. כבר העיר מרן זצ"ל בחת"ס חאו"ח סי' נ"ו וכ' דנהגו שלא לברך עפ"י מג"א סוסי' רצ"ו א"ש הטעם. ובלא"ה נראה כיון שהוא תלוי בחישוב תקופות ומזלות דלמדו חכז"ל המצוה מושמרתם וכו' כי הוא חכמתכם ואין חכמה לאשה גם אינה במצוה דלימוד דושמרתם היא משנה וא"ש:

ובאמת דברי המג"א הנ"ל קשיין לי דא"כ למה נשים מתפללים מוסף ובלא"ה נמי קשה הא נשים אינם חייבין בתמידין ולא במוספין ולכך אין חייבין בשקלים ולכאורה בברכות דף כ' דפריך פשיטא דנשים חייבות בתפלה קשה לי הא איכא למ"ד דתפלה נגד תמידין תיקנו ואיכא למימר דהקושיא על תפלה אחת שהרמב"ם כתב שהוא מה"ת מיהו לפי' התוס' דעל ג' תפלות קאי ואע"ג דמצות עשה שהז"ג נשים פטורות אפי"ה כיון דרחמי נינהו חייבין וזה שייך בשאר תפילות אבל תפלת מוסף דלאו רחמי אלא משום ונשלמה פרים כדאיתא בסי' ק"ח במג"א ס"קו. א"כ נשים פטורות וקשה איך נשים מתפללין הרי קי"ל באו"ח סי' ק"ז דאין מתפללין ביו"ט ושבת תפלת נדבה וכ"ש תפילת מוסף וצ"ע כעת. דברי ידידו: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה