מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה פט
החיים והשלום וכ"ט להבחור המופלג בתורה וביראה כה' שלמה ליפמאן ני':
מכתבו קבלתי ועל אשר שאל ממני איך לנהוג מי שלא ברך שהחיינו בשעת אכילתו פרי חדשה אם יברך באכילה שני' דהרמ"א בסי' רכ"ה כ' במי שלא ברך בראי' ראשונה יברך בראי' שני' וכ' המג"א דהוא הדין לדידן דמברכין בשעת אכילה. אם לא ברך באכילה ראשונה יברך באכילה שני' ומעלתו כ' דיש לחלק. דבראי' איכא למימר דסמך עצמו לברך אח"כ בשעת אכילה. וסברא זו אין בה טעם וכבר כתב הלבוש דבין באכילה ובין בראי' הדין שוה וגדולה מזו כ' הלבוש דאפילו לא אכל עוד הפעם מ"מ מחוייב לברך תשלומין על האכילה שאכל כבר אלא דכבר הביא המג"א בשם סמ"ק ור"ם דפליגו וסברו דמי שלא ברך בראשונה אינו מברך בשני'. ולכאורה הו"א ראי' לדעת הרמ"א ותיובתא לדעת הלבוש דסובר דמברך לתשלומין על מה שאכל מכבר. וגם תיובתא לסמ"ק ור"ם הסוברין דאם לא ברך בראשונה אין מברך שוב אח"כ מש"ס דסוכה דף מ"ז דאמרינן זמן כל שבעה משכחת לה דאם לא ברך יומא קמא מברך ביומא אחרינא א"כ מבואר דלאחר שעבר החג שוב אינו מברך. ואכילת הפרי הוא המחייב כזמן החג. וא"כ מוכח דלאחר האכילה א"צ לברך לתשלומין וקשיא ללבוש ומיהו עכ"פ מבואר שם דכל משך זמן שהדבר המחייב ברכת שהחיינו. הוא עוד בעולם מבואר שם דמברך וכל זמן שלא עבר החג מחוייב לברך. כל שלא ברך עוד: וא"כ ה"ה בפרי כל זמן שאוכל או רואה אותו פרי המחייבו בברכה צריך לברך. כל זמן שלא ברך בראשונה וקשיא לסמ"ק ולר"ם. ואפשר דס"ל דחג שאני דכל זמן החג נמשך השמחה משא"כ בפרי עיקר שמחה בראשונה מיהו דוחק לחלק בזה:
ועוד דהרי גם לענין מצות נ"ח פסק כן בסימן תרע"ה ולמה לא נימא כן גם לענין ברכת זמן על פרי ודעת הלבוש יש לישב דלעולם איכא למימר דיש תשלומין אם לא ברך שהחיינו על אכילה או ראי' ראשונה דיש לחלק בין אם החיוב יש לו משך זמן ובכל משך הזמן הוא מחוייב בפ"ע או אם הוא בא רק מכח תשלומין דמצד תשלומין שייך רק בשוגג או טעה אבל במזיד אין שייך תשלומין וכמו שכתב הב ח לבאר לענין קידוש בסי' רע"א וכדקי"ל לענין תפלה בסי' ק"ח דאם עבר במזיד אין תשלומין אבל אם החיוב מצד עצמו גם אם עבר במזיד מכל מקום מחוייב לברך כל אותו הזמן ולכך איכא למימר דזמן כל שבעה היינו דכל שבעה מחוייב מצד עצמו ואפילו אם עבר בראשון במזיד וכו' אבל מכאן ואילך נהי דיש לו תשלומין היינו בשוגג אבל לא במזיד:
והנה בלשון תשובת הרא"ש המובא בטור סי' תרע"ה משמע לכאורה כהלבוש דכתב דמברך ביום אחד או כל זמן שיזכיר משמע אפילו שלא בשעת הדלקה והיינו מטעם תשלומין וכהלבוש וא"כ ה"ה בפרי לאחר אכילה ועיין ב"ח באו"ח סי' תרע"ה דכתב דווקא תוך ז' וצ"ע ולכאורה כיון דאנן קי"ל דברכת שהחיינו מברכין דוקא במקום שיש שמחה והנאה וכמ"ש האבודרהם בה' ברכות וביארתי בתשובה (סי' צ') וכיון דהוי כמו ברכת הנהנין וכמו דקי"ל באו"ח סי' קס"ז סעי' ח' דאם אכל ולא ברך איז לו תשלומין דהואיל ואדחי אדחי ה"נ כאן ודלא כלבוש מכל מקום גם באכילה כתב המג"א שם ס"ק כ"א דפלוגתא הוא. וא"כ טוב להוציא עצמו מפלוגתא וליהדר אחר פרי חדשה לברך זמן מיהו גם באכילה שני' של אותו פרי אף דכתבתי דמסתבר לי ויש ראי' לדעת הרמ"א וגם הב"ח כתב בסימן תל"ב דגבי ברכת שהחיינו לדעת הטור לא אמרינין ספק ברכות להקל וכן הביא הא"ר ראי' לזה באו"ח סי' כ"ב מ"מ טוב ויפה להוציא עצמו מפלוגתא ולכן יש להדר אחר פרי אחרת חדשה לו ולפטור את זו וספר הרדב"ז שהביא המג"א והלק"ט שהביא הבאר היטב המדברים מזה אין בידי לעיין בהם מה המה ראיותיהן ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: