אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה פח

תשובה פז

בעזהי"ת יום ה' לסדר דברים תרל"ח לפ"ק פק"ק חוסט יע"א:

בימי יגון ואנחה ישלח ה' ברכה והצלחה. להרבני המופלא ומופלג בתורה חרוץ ושנון מוה' נפתלי שווארץ הכהן ני' בק"ק בערעגסאז יע"א:

מכתבו קבלתי וע"ד אשר כתב פלפול ארוך בדין מי שנעשה לו נס דצריך להודות כמבואר באו"ח סי' רי"ט והביא דברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל באו"ח סי' נ"א שרב ספרדיי אחד למד מדברי הרא"ש ריש פרק הרואה שכ' דברכת הודאה הוא במקום קרבן תודה וממילא כשם שאין מביאין קרבן תודה בלילה ה"נ אין מברכין ברכת הודאה בלילה ומזה פלפל בחכמה בכמה ענינים בענין הודאה ואני אשיב רק בקצרה לפי הנראה לפי ענ"ד. בוודאי קרבן תודה הוא רשות ואינו קרבן חובה שיהא מחוייב להביא על הד' דברים דהרי אמרינן בתורת כהנים בפ' צו בפסוק בואם על תודה יקריבנו דתודה בא מן המעשר דכל זמן שלא נדר תודה. לא הוי חובה ודבר שאינו חובה באה מן המעשר. ורק אם נדר תודה בסתם אינו יכול להביא אלא מן החולין וכן מבואר ברש"י ביצה דף כ' ע"א וכן נראה מלשון המקרא דכתיב ואם על תודה יקריבנו וכל אם ואם הנאמר בתורה הוא רשות רק בג' דברים הוא חוב כמו שהביא רש"י סוף פ' יתרו וא"כ יפה כ' ההפלא"ה בספרו פנים יפות על התורה דלכך לא הזכיר לענין חמץ רק קרבן ראשית. ולא הזכיר החמץ שאצל תודה מפני שהוא נדבה. ולדעת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל שם בתשובה הנ"ל שנראה מדבריו שעל ג' הראשונים הנפרטים בתהילים קאפיטל ק"ז יש חיוב להביא קרבן תודה. ורק על יורדי הים אינו חיוב צריך לדחוק בפי' הת"כ הנ"ל דלא קאי רק על יורדי הים:

ולפי הנראה לפי ענ"ד גם מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל לא כתב דהוי חובה אלא לפי מה שצידד שם דעת התוס' שחיוב עשרה הוא מעיקר הדין להודות בפניהם ולחד גירסא דצריך תרווייהו קהל עם ומושב זקנים וע"כ דלדידהו ילפינן מהקרא דויזבחו זבחי תודה וס"ל כיון דמקרא ילפינן ובקרא נאמר ויזבחו זבחי תודה אחר השלשה. אבל ברביעי לא נאמר ויזבחו. אבל הודאה היינו פסוק וירוממהו בקהל עם כ' לאחר הרביעי לכך איכא למימר דדוקא לשיטת התוס' ולהך גירסא מוכרחין לומר כן. אבל לדינא וודאי דאין תודה חיובת וכמבואר בת"כ:

ומטעם זה לשיטה ההוא דהוי ברכת הודאה דאורייתא כיון דאתיא מדברי קבלה. כדאיתא בזבחים דף כ"ב ועד דאתא יחזקאל מאן אמרה ה"נ ועד דאתא דוד מאן אמרה. וע"כ דגמרא גמירי להו מהלכה לממ"ס ומזה נראה דלמד מרן הגאון בעל חת"ס דקרבן תודה בעי נמי שירה דכתיב ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברינה ועל כרחך הוא שירה ואין אומרים שירה אלא על היין וא"כ לכאור' קשה הא בעירוכין דף י"א ע"ב דאין אומרים שירה על עולת נדבה של ציבור ומכ"ש על של יחיד מיהו לפי האמת נראה לא מבעי' אם אמרינן שם כר"ל דחיוב הוא דליכא אבל רשות איכא אלא משום דאתא לאחלופי עיי"ש בקרבן תודה דצריך להביא חלות איכא הכירא. ובלא"ה מקרא דיליף שם דממעטינין עולות נדבה היינו מקרא דותקעתם בחצוצרת על עולתיכם ועל שלמיכם ומזה ממעטינין דבעי דוקא עולות ושלמי חובה מיהוא אכתי לא נתמעט אלא שירה בכלי ונהי דאנן קי"ל כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהלכות כלי המקדש דעיקר שירה בפה מ"מ הקרא מיירי גם בכלי שיר דחצוצרת די"ב הלוים שהיו תוקעים וא"כ שירה בפה ליחיד. איכא למימר דלא נתמעט וכמו דאמרינין שירה על הביכורים ומרן הגאון הקשה על דברי התוס' לשיטתם דלפי חד גירסא ס"ל דהוי דאורייתא דילפינין מקרא דדברי קבלה. וא"כ גם שירה דקרבן יחיד ילפינין ושפיר הצריך עיון על דברי התוס':

ולמקצת ראי' כתב מרן דגם הרמב"ם שכ' בפ"ב מהלכות מעשה קרבנות סתם דקרבן יחיד וקרבן ציבור שווים לענין נסכים ולא חילוק דעל קרבן יחיד אין אומרים שירה משמע לי' למרן זצ"ל דהרמב"ם גם כן סובר דרשאין לומר שירה וכר"ל וכנ"ל וכל זה אי אמרינין דילפינין מקרא ודינו כדין תורה כדלעיל ולפימ"ש לעיל א"ש ג"כ הא דשבועות דף ט"ו ע"ב דשיר של תודה הי' בכינורות דהיינו רשות וכר"ל ודאתא למיטעי לא שייך בתודה כדלעיל:

ועכשיו נבוא לדברי הרא"ש ריש פרק הרואה הנ"ל שכ' מרן הגאון זצ"ל דאין כוונתו דברכת הודאה הוא במקום קרבן תודה ובאמת דברי הרא"ש צריכין ביאור דמזה יליף שם הרא"ש דמעיר לעיר לא צריך לברך ברכת הודאה וזה תימה מה ראי' מתודה דלמא גם תודה בעי' מעיר לעיר ואי משום דבעי' קרא כדכתיב דבעינן שהי' בסכנה כמבואר בקרא. א"כ א"צ ראי' מתודה:

ולפענ"ד. נראה לבאר הדברים דהנה הברכה המתוקן לברכת הגומל היא משונה מכל הברכות שנוסח הברכה הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב ומאי הלשון אומרת לחייבים. הי' לו להלל ולהודות ע"ז שגמל אתו טובות. ומה ענין חייבים לכאן אמנם אם אדם חייב וחוטא ואפי"ה עושה לו הקב"ה טובות בוודאי הוא חסד גדול יותר אמנם מי יודע אם הוא חוטא האדם יראה לעינים. אמנם אם הי' בצרה והקב"ה לא עביד דינא בלא דינא ע"כ הי' חוטא ואם הקב"ה עושה לו נס הרי הנס גדול ביותר. ולכך באותן ד' דברים שצריכין להודות עליהם. שמתחילה הי' בצרה. או שהוא עצמו הכניס עצמו לצרה. וקי"ל דאל ילך אדם במקום סכנה. דעי"ז ממעטין לו מזכיותיו. וגם מעיינין בדינו. ואפי"ה עשה לו הקב"ה נס וזהו שאנו מברכין הגומל לחייבים טובות הוא יגמלנו כל טוב שאע"ג שהי' חייב כנראה מצרה שהי' בתוכה. ואפי"ה עשה לו הקב"ה נס והוי הודאה גדולה וצריכה:

וזה עצמו יכולין למילף מקרבן תודה שהרי קרבן תודה מביאין לחם חמץ ומצה. משונה משאר קרבנות ולפי הנ"ל נראה על דרך דברי אגדה דכתבו דחמץ רומז על החטאים ויצה"ר ומצה מורה על נס שנעשה במקום שאין ליצה"ר שליטה. ורק בענוה. ועקב ענוה יראת ה' נאמר. וא"כ בתודה ג"כ אף דהוי חמץ דהיינו דחטא ושמע להיצה"ר שהוא רומז לחמץ. אפי"ה עשה הקב"ה לו נס וישועה וזהו המצה שהוא מרמז על הישועה כמו שהי' אז ישועה. וזה אפשר כוונת הרא"ש שמברכין הגומל לחייבים היינו במקום תודה. והיינו ע"כ רק אם הי' במקום צרה מתחילה ומזה נראה שחטא והי' ראוי לעונש. וזה שייך רק בהני ד' דברים או כיוצא בהם אבל בהולך מעיר לעיר שלא הי' במקום סכנה א"כ לא הי' בצרה לא שייך כלל אותה ברכה כמו דלא שייך כלל קרבן תודה. זהו נראה לי בכוונת הרא"ש עפ"י דעת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל ועכ"פ לפי האמור נראה דאין נפ"מ בזה ובוודאי אף בלילה יכולין לברך ברכת הגומל:

ועתה נבוא לפלפול מה שפלפל מעלתו דאי נימא כדעת החכם הספרדי הנ"ל דאין לברך בלילה א"כ גם בשבת ויו"ט ג"כ אין לברך דהרי גם בשבת ויו"ט אין מביאין תודה ואף דבאמירה לית בי' חילול מ"מ הרי קי"ל באו"ח סי' ק"ז דאין מתפללין תפילת נדבה בשבת. ואע"ג שאין חילול שבת בתפלה. אפי"ה כיון שאין מקריבין קרבן נדבה. אין מתפללין תפלת נדבה בשבת. וה"נ אי נימא כדעת החכם הנ"ל דברכת הגומל הוא במקום קרבן ואין מברכין בלילה וא"כ גם בשבת ויו"ט אין לברך. ומנהג העולם הוא לברך בשבת ויו"ט. והנה לדעת המנהגים שהביא הא"ר סי' נ"א סעי' י"ב דבשבת יתחילו הריעו לה' כל הארץ. ורק הני ב' תיבות מזמור לתודה אין אומרים והטעם כיון שאין מזכירין הקרבן לא מוכחא מילתא דהוא במקום קרבן. ע"כ רשאי לומר שאר המזמור: וה"ה ה"נ בנידון הנ"ל משא"כ בתפלה שאומרים רצה בתפלת י"ח ושם נאמר והשב את העבודה ואשי ישראל ותפלתם וכו'. ובזה ג"כ מיושב מה שהביא מעלתו לתמוה על המג"א בסי' רפ"ב דקאמר דהעלי' שעולה הבעל כשאשתו היולדת נכנסת לביהכנ"ס הוא במקום קרבן. ותמה מעלתו הא במקום קרבן הי' הדין שלא לעלות בשבת. דבשבת אין מביאין קרבן יחיד ולהנ"ל א"ש ואע"ג דבמזמור לתודה אין נוהגין כן בשבת ויו"ט היינו משום דכל פסוקי דלא פסקי' משה רבינו בתורה או אנשי כנה"ג אנן נמי אין רשאין להפסיק: ובגוף. הדבר הי' נראה לי לישב בלא"ה דלכאורה קשה לי הרי מבואר בירושלמי פ' האורג דהשוחט חטאת יחיד בשבת כיפר בדיעבד אם זרק הדם ובביצה דף כ' ע"ב שם מבואר אם עבר ושחט נדרים ונדבות ביו"ט זורק את הדם לכל מר כדאית לי'. ובשבת כה"ג לתי' הראשון שם וכו' ואף לתי' הב' לכתחילה הוא דלא יזרוק אבל בדיעבד הורצה. וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות שגגות הלכה י"ד עיי"ש וא"כ לכאורה קשה לי לפי מ"ש הטו"ז באו"ח סי' קל"ב דתפלה כנגד דם תיקנו. וכן הסכים בא"ר בסי' א' ס"ק יו"ד שכ"כ גם רבינו יונה בפ' תפלת השחר דהתפלה הוא כנגד דם וא"כ הרי בדם בזריקה אין שום חילול. דכבר נשחט הזבח וא"כ למה לא יהיו רשאין להתפלל בשבת תפלת נדבה כיון דשחיטה אין כאן צורך: ורק לנגד הדם תיקנו התפלה ובזריקת דם לחודא. אין כאן שום חילול וצריך לומר כיון דמ"מ לכתחילה הדין דלא ליזרק הדם בשבת. וכיון דכתיב ונשלמה פרים שפתינו דהתפלה הוי במקום הקרבן וכיון דלכתחילה אפילו לזרוק הדם אסור לזאת אסרו גם התפלה ואפילו ביו"ט ג"כ אסור לרבא אלא אם זורק על מנת לאכול הבשר. וכל זה שייך בתפלת נדבה שעושה כן לכתחילה אבל ברכת הגומל כיון דעד השתא לא בירך. וכן לענין איש של היולדת בסי' רפ ב הנ"ל דהוא מחוייב וכל שהויי מצוה לא משהינן והוי כדיעבד ושפיר דמי לברך: או לעלות לתורה אף בשבת ויו"ט כן נראה לפענ"ד ואחתום בברכה המשולשת דברי הדו"ש ושלום ידידי אביו הגאון המפורסם שליט"א: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה