מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה פה
בעזהי"ת חוסט יום ב' פ' קרח שנת תרל"ו לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרבני המופלג כש"ת מו"ה דוד נייאוויטש נ"י מווישווע:
מכתבך קבלתי בעתו ובזמנו ואשר שאלתני אם מברכין ברכה אחרונה על קאפפע כיון שרגילין לשתותו מעט מעט ושוהין מתחילת השתי' עד סופו יותר משעור שתיות רביעת והרמב"ם בפ"ג מה' ברכות הלכה י"ב פסק דעל פחות מרביעית אינו מברך ברכה אחרונה והבאת דברי המל"מ בפ"ג מהלכות ברכות הלכה י"ב שנסתפק בזה. וכן כ' המר"ם חביב בספ' תוס' יוה"כ במס' יומא דלא מצטרפין בשותה כך. ובעל ברכי יוסף הביא בשם ס' בתי כהונה דאפילו אם מניחין אותו להצטנן בטלה דעתו ואין לברך אחריו ברכה אחרונה. ולזה תמוה בעיניך שראית בהיותך בביתי שברכתי ברכה אחרונה אחר שתיית שווארצען קאפפע אחר האכילה עכ"ל:
והנה כל הדברים האלו מובאים היטב באו"ח סי' ר"ד סעי' י"ב אם לברך אחריו או לא ובשע"ת שם תמה איך ס"ד לומר דאף אם הניחו אותו להצטנן קצת שיהא בטלה דעתו שעל כל דבר שאדם נהנה ממנו יהי' קאפפע או מים. כל דבר בכדי רביעית וודאי צריך לברך אחריו ואפשר ששם מיירי בשותין הקאפפע בלא צוקער ואין כוונתם רק לעכל המאכל וכיו"ב אבל אם נהנה אדם משתיית רביעית משקה אי אפשר לומר דלא יברך אחריו וכ' כתב שם השע"ת דאפשר דהם בטורקייא שותים אותו בחמימות רב דווקא משא"כ אצלינו אם בשעת התחלה הוא חם לבסוף נתמעט חמימתו עד כשמגיע לרביעית אחרונה אפשר לשתותו בפעם אחת וכן ראיתי שנהג מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל לברך אחר הקאפפע וכן ראיתי בס' זכרון יהודא שכן נהג גם הגאון בעל אמרי א"ש. אלא שם נאמר שהחמיר ע"ע לשפוך כדי רביעית לכלי אחר שיצטנן והמותר שתה כדרך השותין קאפפע וכן אני נוהג וכמו שהסכימו אחרונים האלו: וכן ראיתי כעת בס' ערוך לנר במס' כריתות דף י"ג:
אמנם. כל הנ"ל צריכין אם אין לוקחין הצוקער לפה אבל אני נוהג מאז ליקח צוקער לתוך פי ואפילו אם מפסיקין בשתיית הקאפפע נהנים גם אז מהצוקער המונחה בפה ואין פוסקין מליהנות ובאמת דזה מועיל דוקא לר"מ בכריתות דף י"ב ע"ב דמצרפין בכה"ג אם לא הפסיק בנתיים אלא ששהה בבליעתו דס"ל לר"מ דמצרפין אבל לרבנן נראה דפליגו גם ע"ז וס"ל וכו' ועיין בס' ערוך לנר שם ומכל מקום אין הדבר מוכרע דבכה"ג די"ל דע"כ לא פליגו רבנן על ר"מ אלא באכילת פרס. אבל לענין שתיית רביעית שכ' הרמב"ם דלענין משקין אין מצרף יש לומר דכ"ע ס"ל היכא דלא הפסיק בנתיים מצרפין אפילו יותר מכדי שיעור רביעית היכא דלא שהה בכדי אכילת פרס. ובגוף דברי הרמב"ם דפסק דבמשקה בעי' שלא ישהה מתחילת השתי' ועוד סוף יותר משיעור שתיית רביעית כמ"ש בכמה דוכתי ובפ"י מהלכות תרומות. והראב"ד והר"י קורקוס שם פלפלו בזה ואני תמה הרי אמרינין בשבת דף ע"ב גבי יין וגבי דם נבילות דמטמאין ברביעית הואיל ואם יקרש יעמוד על כזית ולכך גם עתה לא גרע ממנה והוי כבשר וא"כ לענין צירוף נמי נימא הכי הרי אם יקרש יהי' הצירוף בכדי אכילת פרס. א"כ אפילו קודם שנקרש נמי יהא דינו הכי כמו דמטמא מהשתא אף שעדיין לא נקרש ואע"ג דהתוספת בסנהדרין דף ד' ע"א ד"ה ומנין וכו' פלפלו על גוף הדין מכל מקום נראה מדבריהם דאם כבר נודע שד טמא הוא סברא דאורייתא הוא דחשבינין ומשערינין לי' כאלו הי' נקרש. וא"כ דברי הרמב"ם צ"ע:
ונ"ל. לומר דעל סברא זאת הואיל ואי הוי קרוש הוי כזית ע"ז לא מחייבין לא מלקות ולא כרת אע"ג דאמרינין בעלמא דדבר הבא מכח סברא הוי כדאורייתא מכל מקום דבר שצריך שינוי כל זמן שלא נשתנה אינו אלא איסור ולכך לענין טומאה אין נפ"מ בזה אבל לענין חיוב לא אלים הסברא ההוא לחייבי' עליה ובזה מיושב קושית הראב"ד מטומאת הגוי' כשם דאמרינין הואיל וחזי לאצטרופי לא מהני אלא לאיסורא ה"נ הסברא הואיל ואם נקרש יעמוד על כזית לא מהני אלא לענין טומאה ונהי דלענין איסור כיון דחצי שיעור אסור אין נפ"מ בזה מכל מקום לענין ברכה כיון דמצד הסברא הואיל ואם נקרש הוי כזית דאם הוא בכזית מצרפין בכדי א"פ ואפילו אם נימא בעלמא הואיל ואין דרך לקרושי והוי שלא כדרך אכילתן. כמו דאמרינין בחולין דף ק"כ לענין שותה דבעי' נפש ה"ה בהיפוך מכל מקום קאפפע דהוא עשוי לשרות בו מאכל והמשקה הבא לתוך האוכל הוי כאוכל וכמ"ש המג"א בסי' ר"י. ע"כ נראה לפענ"ד דגם הרמב"ם מודה דבכה"ג מצרפין בכדי א"פ לענין ברכה אחרונה:
וגם על הפלפול השני שכתבו המל"מ ותוס' יוה"כ הנ"ל אם נימא הואיל ודרך שתיית הקאפפע הוא מעט מעט מצרפין אותו אפילו אם שהה יותר מכדי שתיית רביעית דבכל דבר אזלינין בתר שתייתו ואכילתו ונראה לפענ"ד דסברא גדולה הוא ולדעת הרמב"ם הוא מוכרחת דכבר הקשה הלח"מ בפ"ב מהלכות שביתות עשר דלדעת רמב"ם דבעינין שלא ישהה מתחלת השתי' ועד סופו אלא בכדי שתיית רביעית. א"כ מאי צירוף שייך הכא ממנ"פ אם לא פסק וודאי חייב ואם פסק הרי שהה יותר מכדי שתיית רביעית ואינו מצטרף ותי' דדרך העולם לשתות רביעית בדרך בינוני לא במהירות ולא בשיהוי מרובה וזה שתה חצי רביעית במהירות גדול ופסק ושהה בנתיים ואח"כ שתה המותר קמ"ל כיון דלא שהה מדרך שתייתו יותר מכדי שתיית רביעית מצטרפין כיון דדרך שתייתו הוא בדרך בינוני וא"כ כיון דהרמב"ם הולך בתר דרך שתייתו. אפשר לומר שאם דרך אותו משקה לשתותה מעט מעט א"כ היינו דרך שתייתו ומצטרפין ולכאורה יש להוכיח כן מפסחים דף מ"ד דאמרינין בכותח הבבלי ושכר המדי דאי קשריף לי' בטלי' דעתי' ואי מישטר קא שטיר לי' ואכיל לית בי' כזית בכדי אכילת פרס ורש"י ד"ה ואם משטר קשטיר פי' דבשכר המדי כיון דדרכו לשתות בהפסק אין זה דרך שתייתו אם שותה בבת אחת. וא"כ ה"נ בקאפפע זהו דרך שתייתו וכן יש לכאורה להוכיח דהנה הכ"פת הקשה מפסחים דף מ"ד הנ"ל דאמאי שכר המדי מצטרף לכדי א"פ ולפענ"ד פשוט דוודאי לענין טעם כעיקר דפסק הרמב"ם בפט"ו ממאכלות אסורות דאם יש בתערובות כזית בכא"פ אז טע"כ דאורייתא ולוקין עליו ולפי הפירוש שהביא הפמ"ג בסי' תמ"ב ובפתיחה כוללת. וא"כ מבואר דאפילו במשקין לענין טע"כ תליא באם יש בו בכדי אכילת פרס וכן מבואר בלשון הרמב"ם פ"ה מנזירות דין ה' ועל כרחך כיון שיש בו שיעור שראוי לצרף לכזית אז חשיב ואין הטעם בטיל משא"כ אם הוא פחות מכזית בכדי א"פ ולזה פסק בפ"ה מנזירות דאפילו במשקין אינו בטל אם יש בו כזית בכדי א"פ. וע"כ כיון שבתערובות דרך לשתותו ולשהות בכדא"פ מצטרפין וא"כ נראה דה"ה במשקה שדרך להפסיק ולשהות בו יותר מכדי רביעית מצטרף:
ולפי"ז אין הראי' שהביא התוס' יוה"כ מכריתות י"ג דאמרינן ביונק חלב דלא מצטרפין אם שוהה יותר מכדי א"פ אע"ג שדרך יניקתו כך הוא זהו דווקא לענין אכילת פרס וכל שהוא פחות כל כך שאין בו לצרף אפילו אם הוא בעינא לכזית בשיעור אכילת פרס אינו חשוב משא"כ לענין שתיית רביעית דאף דדרך שתייתו בהפסקה: מכל מקום כיון דהטעם הוא רק משום דאין דרך לשתותו כך. ממילא משקה שדרך לשתותה בהפסקה מצטרפין כנלע"ד וא"כ לפי"ז הי' נראה לי דבמשקה קאפפ"ע שדרך לשתותה כך י"ל דמצטרף ואין אני סומך ע"ז למעשה. אלא שכתבתי מה שנראה לי ולמעשה כבר כתבתי שאני סומך על דברי השע"ת הנ"ל לברך אחר השתי' יען שאינו חם כל כך ושיעור אכ"פ כתב מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל חלק שישי סי' ט"ז שהוא לערך ח' מינוטין ובקאפפ"ע מסתמא איננו נמשך השהי' והשתי' יותר מח' מינוטין והנראה לי כתבתי.
ומ"ש על מה שאמרתי לך בביצה דף ח דדברי המהרש"א אין מורין כן. הלא כבר אמרתי לך אז שדברי המהרש"א סותרין למ"ש המהרש"א עצמו בדף ל"ג דשימוש גרע כמ"ש המג"א בסי' תק"ט:
ומ"ש ברש"י בחומש פ' אמור בפסוק ונתת על המערכת לבונה זכה ופרש"י על כל אחת משתי המערכות היו שני בזיכי לבונה מלא קומץ לכל אחד ואחד דמשמע מלשונו דהי' על כל מערכה שלו בזיכין והוא נגד ש"ס מנחות צ'. והנה צדקת בזה שלשון רש"י אינו מדוקדק אבל הכוונה האמיתית בלשון רש"י נראה לי פשוט דהם שני דיבורים וצריך לעשות פסיק בין תיבת המערכות לתיבת איו. וכוונת רש"י הוא כמבואר בת"כ דבקרא יש שינוי גדולה דנקט ונתת על המערכת לבונה זכה דמשמע על חד המערכת יתן לבונה זכה. ועל המערכת השני לא יתן כלום. אמנם בתורת כהנים יליף דהאי ונתת על המערכת פירושו ב' המערכות שיש בשלחן וזה כונת רש"י בפירושו ונתת על המערכות (היינו לא על חד המערכת אלא) על כל אחת משתי המערכות וזה דיבור בפ"ע ואח"כ מפרש רש"י ואומר כי שם היו שני בזיכי לבונה וכו' וכן נראה מלשון הרא"ם. ואחתום בברכה המשולשת יהי ה' עמך ויברך אותך ואת ביתך כאות נפשך ונפש רבך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע: