אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה פד

תשובה פג

הנה בס' תפארת ישראל על משניות ריש פ"ו דברכות כ' דנהי דעל היין ואפילו מבושל קינדוטין מברכין בפה"ג אבל אם בישל יין עם בצים טרופים מברך בפה"ע. מדאזיל תוריתא דיין דוגמת פת שבישל ועבר תוריתא דנהמא ולפיענ"ד דזה לא מחשב נתבטל ואזל תוריתא דיין דאם עומד זמן מרובה חוזר שוב למראה יין של תירוש שעדיין עכור וגוף הדבר הוא חידוש בעיני וגם לא ראיתי ולא שמעתי שנוהגין כן. לברך על וויינזוף שקורין שעטאן שיברכו כן. נהי דשם הותנה דדוקא אם אכלו בכף מברכין עלי' בפה"ע לא הבנתי ולא אדע מה סברא יש לחלק אם שותה אותו מן הכלי או אכלו בכף ונתתי אל לבי לחקור אחר דין זה: הנה גוף הדין של יין מבושל קימ"ל בש"ע או"ח סי' ר"ב וסי' רל"ב וסי' תע"א הלכה פסוקה דמברכין עליו בפה"ג אע"ג דהב"י הביא פלוגתא בזה הכריע לפסוק דמברכין עליו בפה"ג. וראיתי בפמ"א ח"ג תשובה כ' שתמה על הב"י למה הכריע כן דהרי באורז ודוחן סימן ר"ח ובצוקר בסי' ר"ב דיש פלוגתא אי מברכין בפה"א או בפה"ע ופסק הב"י כהרמב"ם דמברכין שהכל. דעל כלם אם אמר שהכל יצא וכן באורז ודוחן דאנו מסופקין איזה נקרא דוחן ואיזה נקרא אורז. ופסק דמספק יברך שהכל א"כ גם ביין מבושל הוי לי' לפסוק לברך עליו שהכל עיי"ש:

ולפענ"ד, אפשר לישב דלפי הנראה אפילו אם נימא כדעת האומרי' דעל יין מבושל מברך שהכל. וודאי אם בירך בפה"ג יצא כיון דבאמת הוא פרי הגפן. אלא דהסוברים דמברך שהכל ס"ל דע"י בישול נשתנה לגריעותא ואין לו חשיבות כולי האי. דיברך עליו בפה"ג. מכל מקום אם ברך בפה"ג נראה וודאי דיצא וכ"כ שם בתשובת פנים מאירות ובפרט ביין דאמרינן בריש כיצד מברכין דלכך קבעו לי' ברכה בפני עצמו משום דסעיד ומשמח ומזה המעלה לא נשתנה לאחר בישול ובפרט לפי מ"ש המג"א ריש סי' ר"ו לקולא בדבר שלא נגמרה פריו. או שאינו עיקר הפרי דקי"ל דמברך בפה"א: אפי"ה אם טעה וברך בפה"ע יצא דהא הוא באמת פרי העץ. וה"נ לא גרע ונהי דספר א"ר שם הקשה ע"ז בסי' ר"ו סעי' א' מהא דקי"ל בסי' ר"ב סעי' ב' דאם מסופק בבוסר יברך בפה"א ולפענ"ד לא קשה דהתם הוא בחזקת קטנות דמעיקרא הי' מברכין עליו בפה"א אלא שיש ספק אם יצא מחזקה זו ולכך אמרינן לענין ברכה מוקמינן לי' אחזקה קמייתא. אבל לעולם בדיעבד יצא אף אם ברך בפה"ג: ובשב שמעתתא פלפל בזה אי חזקת קטנות מקרי חזקה ובזה נראה לי לישב קושית פנים מאירות דביין מבושל הוא להיפוך. דוודאי קודם בישול הי' ברכתו בפה"ג אלא לאחר הבישול יש ס' קצת דלמא נשתנה לגריעות. ולכך פסק הב"י דמוקמינן לי' בחזקתו דצריך לברך עליו בפה"ג:

ועוד נראה דבלא"ה א"ש דהרי מקור הפלוגתא ההוא משום דבפ"ב דתרומות אמרינין דאין תורמין יין מבושל על אינו מבושל מזה למדו דיין מבושל גרע מאינו מבושל. אמנם בתרומות פי"א פליגו אי שרי לבשל דת"ק ס"ל דאין רשאי לבשלו מפני שממעטו ומפסידו ע"י מה שנתמעט ור"י סובר דמותר לבשל משום דמתקיים טפי ע"י הבישול וא"כ נראה דלכ"ע אינו משתנה לגריעותא ע"י הבישול ולישב המשניות שלא יסתרו יש תירוצים ועיין בר"ש שם מ"ש לישב הסתירה ועכ"פ האומרים דמברכין שהכל על יין מבושל ס"ל כהמשנה דפ"ב דתרומות דע"י הבישול נפחת ובאמת לפי הנראה מלשון מקצת מפורשים שנשתנה לגריעותא ע"י הבישול אינו מובן שהרי אנו רואין בחוש שהוא טוב ויפה יותר. אבל מלשון מקצת מפורשים. נראה משום דנעשה חזק ביותר ע"י הבישול וזה הוא גריעותא שלו ואפשר דזה שייך דוקא ביינות שלהם שהי' בלא"ה חזק מאוד ואיכא למימר דע"י הבישול הוי החיזוק לגריעותא אבל ביינות שלנו יש לומר דהחיזוק שנתחזק ע"י בישול הוא מעלה. ולכ"ע לא מקרי נשתנה לגריעותא וא"כ י"ל דמשום זה סתם השו"ע דעל יין מבושל מברך בפה"ג משום דהוי ס"ס חדא אפשר דאף ביינות שלהם הלכה כהרא"ש וסייעתו דמברכין על המבושל בפה"ג: ואף את"ל דביינות שלהם הלכה כרב האי והעומדים בשיטתו. דמברכין על המבושל שהכל. מכל מקום ביונות שלנו. אפשר דביינות שלנו מודו דלא הוי השינוי לגריעותא וכיון דאיכא ס"ס בכל התורה כולה אזלינין בתר ס"ס. וא"כ ה"נ לענין ברכה. ושפיר הכריע הב"י לברך בפה"ג:

ובפרט שאין אני מבין למה יקרא זה שינוי הרי יין מבושל לא נשתנה כלל בעצמו. ואין זה ענין לשלקות דאמרינין בברכות דף ל"ח ע"ב דבתומי ובכרתי הואיל דנשתנה לגריעותא מברכין עליהן שהכל דהתם הטעם נשתנה ע"י דבר אחר וטעם אחר נבלע בו שלא נשתנה לגריעותא ולכך אמרינין דמברך על הטעם שנבלע בו אבל לענין יין מבושל אפילו אי נשתנה לגריעותא אינני מבין כיון דהוא יין. הרי גם על יין גרוע כל שטעמו עליו מברכין עליו בפה"ג ולמה לא יברכו על יין מבושל בפה"ג ולכך הכריע שפיר השו"ע לברך על יין מבושל בפה"ג:

אבל כל זה אם היין בעינו כמו שהי' ואינו בתערובות ועתה נבוא לענין הדין ביין המבושל עם טרופי בצים וצוקער שכ' בס' תפארת ישראל הנ"ל כיון דנשתנה התואר מהיין הוי לי' כפת שנשתנה תוריתא דנהמא ע"כ אין ראוי לברך עליו בפה"ג. וכבר הביא שם לפקפק על זה. דהרי אפילו בלחם אם אין בו כזית אז צריך תוריתא דנהמא כמבואר סי' קס"ח וביין מסתמא יש בו שיעור רביעית ולא גרע מכזית. ובלא"ה הירושלמי המובא בתוס' ברכות דף ל"ז ע"ב ד"ה חביצא קרו ואם אין לו תוריתא דנהמא בשם אין הפרוסות קיימות היינו שהפרוסות נתמעכו ונימוחו ולכך נתבטל מהם תורת לחם. משא"כ בנ"ד נהי דחזותא דיין נשתנה ע"י הטרופי בצים הרי לענין ברכות אזלינין בתר עיקר ואזלינין בתר הטעם ובתר הרוב כמבואר בריש סי' ר"ב דאם נתערב יין בשכר אזלינין בתר רוב ובוודאי ע"י השכר נשתנה המראה שלו וכן ביין קאנדיטען דהיינו שהניחו בתוכו דבש ופלפילין אמרינין בירושלמי וכן נפסק בש"ע שם דמברכין בפה"ג ומסתמא ע"י הדבש נשתנה המראה שלו וכן לענין שמן זית פסקינין שם בסעי' ד' דאם שותה ע"י אניגרות לרפואה דמברכין עליו בפה"ע אע"ג דוודאי נשתנה חזותי' מ"מ אמרינין דשמן העיקר שהוא לרפואה ופוטר את הטפל:

וכן מסתמא וויין זופף הנ"ל שעושין אותו לרפואה דהיינו לחזק הגוף והיין עיקר ופוטר את הטפל ומבואר שם סעי' י"ג דאגוז המטוגן בדבש ג"כ נשאר ברכתו בפה"ע אע"ג דמרגיש דנשתנה טעם האגוז ומראה האגוז. מ"מ הוא העיקר ומברך על העיקר ופוטר את הטפל ולא דמי למאי דפסק שם בסעי' ד' ברמ"א דהפואווידע"ל אף דבש"ע פסק לברך בפה"ע אפי"ה יש מחמירין ופסק דיש לברך עליו שהכל שאני התם דנשתנה לגמרי ומעיקרא הי' כל אחד גוש בפ"ע ועכשו נתמעך וגם טעמו נשתנה קצת ומכל אלו הטעמים נראה לפענ"ד אם היין הרוב יותר מהטרופי בצים והצוקער וטעמו יין וודאי מברכין עליו בפה"ג כדמעיקרא כן נראה לי:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה