מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה פב
בעזהי"ת חוסט יום ד' ה' לעשרת י"ת תרל"ה לפ"ק:
גמר חתימה טובה. וברכה והצלחה יהא לתלמידי הרב הגדול המופלג מו"ה וואלף סופר ני' הרב בביהמ"ד בעיר פעסט:
ברך. לקחתי וברך אשיבנו וכו' וע"ד אשר ביקש ממני לחוות דעתי במעשה דאתא לידו דאיש אחד השכיר מקום לביהכנ"ס על זמן ידוע וכתבי השטר מבלי להוסיף ומבלי להחסיר עד אותו הזמן. וטרם שהחזיקו בביהכנ"ס ירד השער משכירות בתים ואם אמנם בשעת ההשוואה וויתר נגד השער כיון שהוא לצורך ביהכנ"ס מכל מקום בשעה שהחזיקו הורד לערך כמה מאות ושאל המשכיר אם ראוי לפחות לו משכירות הבית לצאת ידי שמים כי מן הדין פשיטא לי' דשכירות נקנה בשטר ותגמר אז הקנין:
והנה באמת בשכירות בתים להדיוט הוא פשוט דאין צריך לפחות: אבל במשכיר בית לצורך ביהכנ"ס ועשה השטר עם הגבאים העומדים בראש. הדבר צ"ע. והמג"א סוסי' קנ"ד ס"ק כ"ג בשם ס' אגודה אם מצא דבר בחצר ביהכ"נ זכה בו וכו'. דאין יד להקדש וחצר אינו קונה אלא משום יד עיי"ש בד"מ ושטר נמי אינו קונה אלא א"כ אם בא השטר ליד השוכר כדאיתא בחו"מ ריש סימן קצ"ד וא"כ כיון דחצר משום שליחות אתרבאי וע"כ ס"ל דגם להקדש אין שליח וא"כ אין הגבאים נקראים בעלים ובמה יקנו המקום אמנם התויו"ט פ"ג דמעילה משנה ו' הקשה דלמה לא יהי' להקדש שליח הרי קי"ל דכהנים שלוחי דשמיא והצאן קדשים הובא בקצוה"ח ריש סימן ר' השיג על התויו"ט מתוס' יומא דף י"ט שכ' דלא איפשט האיבעי' ואיכא למימר דכהנים גם שלוחי דידן הם. וא"כ אינו מועיל הגזבר אפילו אם הוא עומד שם ועיין בקצוה"ח:
ובנידון דידן וראה לפענ"ד אפילו אם נאמר כהתויו"ט דהוי רק שלוחא דשמיא יש לדון דלתקוני שדרתיך משמים ולא לעוותי דהרי קמי שמיא גליא דירד השער קודם שיבוא הזמן ההוא שיהיו מחזיקין בו. דאף דאם האדם שלח שליח לשכור לו דבר ואח"כ הוזל השער בוודאי א"י לומר לתקוני שדרתיך וכו' דהרי לא שינה בשליחות וכעין דאיתא בכתובות דף ק"א וק"ב מכל מקום לפענ"ד בשליח שמיא. נהי דאף ריש גרגנותא משמיא מוקמי לי' אבל לענין זה שיהי' ידו כידו ורק מטעם זכי' וקמי שמיא גליא כדלעיל דלית בזה זכי' וא"כ צ"ע אם בהקדש כה"ג מועיל מעשה השליח:
אלא דגוף הדבר דמדמה האגודה ביהכנ"ס להקדש צריך לי עיון. הא ביהכנ"ס מדמה הש"ס בנדרים ריש פרק השותפין לחצר השותפין שוב ראיתי שהקשה כן בקצוה"ח הנ"ל מיהא נראה דאין כל ביהכנ"ס שווים בוודאי במקום שקונין מקומות בביהכ"נ לחלוטין הוי כחצר השותפין אבל אם שכרו בית לביהכנ"ס במעות צדקה והם משכירים המקומות לכל איש ואיש לזמן ידוע ובכלות הזמן משכירין מחדש. א"כ עיקר המקום שייך לצדקה ולהקדש. בכה"ג מיירי האגודה וכעין דקי"ל בחו"מ ריש סי' שי"ג דחצר אינו קונה להשוכר. אלא המציאה הוא למשכיר ועיי"ש בש"ך שפלפל בזה א"כ בכה"ג שפיר יש לדמות להקדש. ותליא בפלפול הנ"ל:
וא"כ אם בנידון דמעלתו הי' ג"כ השכירות מהמקום באופן הזה ששכרו לצורך ביהכנ"ס ממעות הצדקה והם ישכרו המקומות כנהוג א"כ בכה"ג איכא למימר דלא קנה בשטר הנ"ל ואף דאם נתעלה השער לא הי' יכול לחזור מצד תורת נדר עיין בקידושין דף כ"ח ובתוס' ובר"ן אבל אם ירד השער לא הי' חיוב לעמוד בקציצה ההוא דהמקדש כסף קנה לו אמנם גוף הדין דאין יד להקדש אינו מוסכם גם הרמב"ן בחידושיו לב"ב דף ע"ה פליג על זה גם מרן הגאון בגליון המג"א סוף סימן קנ"ד כ' דאינו מוכרח וגם לכאורה הא דאמרינין בקידושין דף כ"ט דמשיכה קונה להקדש ואין שליח ויד להקדש איכא למימר דתקנתא הוי והפקר ב"ד הפקר ובמקום אחר הארכתי בזה בדברי הר"ן בנדרים דף ל"ד ע"ב גבי ככר הקדש ולא באתי אלא להעיר שלפענ"ד אין הדין הזה ברור דמעשה הגבאים לצורך. יועיל לגרוע כח הצדקה כדלעיל וא"כ וודאי טוב ויפה שיוותר נגד הצדקה והי' מעשה הצדקה שלום וברכה וד' יוסף לו בכפלי כפליים מן השמים:
ומה שהקשית על הא דאמרינין בביצה י"ח דבוולד הטומאה לא גזרו שמא יעבירנו וע"כ הטעם כיון דהוא דרבנן אינו להוט כ"כ א"כ למה חששו מיו"ט שני ואילך ובשאר מצות דרבנן גזרו שמא יעבירינו ולפי ענ"ד לא ק"מ בוודאי גם במצוה דרבנן שקבוע לה זמן ומחוייב לעשותו אדם להוט וחביבין דברי סופרים וכו' אבל מצות טבילת כלים אינה מצוה חיובת דווקא. ואין לה זמן ידוע אלא ביו"ט כיון דמצוה להיות טהור וכליו ומאכליו טהורים כדי שלא יבואו לידי תקלה הוא טובל כל הכלים. ובזה דטעמא רק משום חשש תקלה בדדבנן לא חיישינן לתקלה ובפרט לפי מאי דמסיק דוולד הטומאה לא שייך אלא לגבי כהנים וכהנים זריזין הן כן נראה לי ומחיה חיים יתן לך ולביתך חיים טובים ארוכים ומתוקנים דברי רבך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע: