אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה פא

תשובה פ

בעזהי"ת חוסט יום ד' דחוה"מ סוכות תרל"ז לפ"ק:

מאלקי המערכות ישיג ברכות. בחג הסוכות ש"ב הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוהרר שלמה שיק ני' אבדק"ק קארצאג יע"א:

אם אמנם הקשית לשאול להשיב לך מיד בחוה"מ שאין אני עושה אלא לצורך גדול. אך לפי שהוא דבר להעמיד האמת והשלום על מכונו אני משיב בקצרה ע"ד אשר שאלת לחוות דעתי בנידון שאירע בקהלתך שאיש אחד נדב שיוויתי מפואר ומהודר לביהכנ"ס וקבלו אותו ז' טוה"ע והעומדים בראש ויש אנשים המערעים שאין לקבל מן הנודר השויתי משום דנחשד על דברים האסורים לנו ואפילו על חילול שבת הוא חשוד ושנית כי בסוף השויתי חתם שמו שהוא נדר זאת וכזאת לא יעשה ואם אמנם שמעלתך השיב שלפי הדין רשאין לקבל ממנו שחלילה אינו מחלל שבת בפרהסיא ואפילו במומר יש דיעות ביו"ד סימן רנ"ד אי מקבלין ממנו לביהכנ"ס. מכ"ש מאיש שרק נחשד. וגם יש בו מעלות ומדות טובות רבות שעושה לטובת הכלל הרבה דברים הכל עפ"י דין תורה. ועל הערעור שחתם שמו ג"כ עשה כדין. כי כבר האריך הרשב"א בתשובה סי' תקפ"א וכן פסק ביו"ד סימן רמ"ט דראוי לכתוב שמו ולפרסם עושי המצוה דבזה יפתח דלת ויעורר רבים להשתדל ולהרבות עוסקי' במצות ועוד הארכת בזה וכל דבריך נכונים וברורים ואין לפקפק עליהם ולא באתי אלא להסביר הדברים ולבררם:

הנה במס' חולין דף ה' ילפינן מקרא דמקבלין קרבנות מפושעי ישראל ומן המומרים לכל התורה הן לע"ז או לחילול שבת בפרהסיא שעי"ז יחזרו בתשובה וכן פסק הרמב"ם פ"ג מהלכות מעשה הקרבנות וכ' ג"כ הטעם הנ"ל שע"י שמקבלים מהם קרבנו' יתעוררו לשוב בתשובה. ולכל הפחות יהרהרו בתשובה. והרי אפילו רשע המקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק. קידושיו קידושין משום שמא הרהר תשובה בלבו. וכן מביא קרבן זה עצמו מוכח שמאמין ב"ד ורוצה לעשות רצונו. ומקריב אליו. ואפילו אם עבר עבירה ע"כ רק יצרו אנסו. וכעין שכ' הרמב"ם בפ"ג מגיטין דלכך מועיל כפיה עד שיאמר רוצה אני. ואם אמרו זה בקרבן לדעתי קו"ח בשיויתי שהרי מבואר בש"ע או"ח שיויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה ובמדת הצדיקים וכיון שמעמיד נגד עיניו (שה' לנגדו בוודאי יראה ויפחד וישיב וכמו שהאריך שם בלשון הרמב"ם. וכן בנידון הזה מסתמא הרעיון הזה לנדב השיויתי יעורר את האדם לילך בדרכי ה'. ובלא"ה כבר כ' רמב"ם סוף הלכות רוצח דהקב"ה מקפיד על כל נפשות בני ישראל בין רשעים ובין צדיקים כל זמן שמאמינים בה' ובתורתו ומחברים עצמם עם כלל ישראל. ולכך צריך להקדים טעינה לשונא (דהיינו לעובר עבירה) לפריקה לישראל כשר כדי לכוף את יצרו. כנראה דמבאר ומפרש לשון לכוף את יצרו היינו היצר של העובר עבירה שעל ידי זה יתעורר לבו לה'. שיראה שלא ידח ממנו נידח ומיושב בזה קושית התוס' בפסחים דף קי"ז עיי"ש ועכ"פ בוודאי מקבלין מהן הן לביהכנ"ס הן לבית המקדש כל זמן שמאמיני' בה' ובתורתו ועל ידי זה יש תקוה שיכירו האמת ויפחדו מהדר ה' ומגאון עוזו. לשמור מצותיו ותורתו והמונע מליקח מהם הוא נועל דלת מפני השבים. וא"כ אין ממש בטעם הראשון:

ועל הערעור השני שחתם שמו בוודאי הדין עם מעלתך שכן ראוי לעשות ולפרסם עושי הטוב שכן פירסמה התורה והנביאים כמו שהאריך הרשב"א בתשובתו שהבאת אמנם לכאור' יש לדון בנידון זה דהנה בתשובת צמח צדק סי' נון הביא שאלה כיוצא בזה באחד שכ' צורת המנורה בארון הקודש שהוא סגולה וכו' וחתם שמו תחתיו וערערו עליו ומסיק לחלק בין הא דכותבין שמם על הפרוכת וכיוצא בהן. לעובדא דא דפרוכת וכיוצא יוכלו גם שאר בני אדם לנדב. ויוכל כל אדם הרוצה לזכות להיות לו מצוה ההוא ע"כ אין יכולין למחות ונוהגין בכל תפוצות ישראל לחתום את שמם אבל בדבר דלא אפשר אלא אחד ואם זה עשאה שוב אין אחר יכול לעשותה יכולין הציבור לומר אנו רוצים שיהי' לכל אחד ואחד חלק בו וביאר הדבר היטב עיי"ש. וא"כ לכאורה גם בשיויתי דלא צריכה אלא אחת ואם קדם אחד וזכה שוב אין אחר יכול לעשותה כיוצא בו וא"כ לכאורה לפי מ"ש הצ"צ הנ"ל שפיר יכולין הציבור למחות מלחתום שמו דבשלמא אם אינו חותם שמו עליו ונותנה לגמרה לציבור. הרי הוא של הציבור ולכלם יש זכות בה עי"ש שהאריך בזה והובא ג"כ בקצרה בס' ברכ"י באו"ח סי' קנ"ד. ובמכתבך לא הבאת אם כבר העמיד השויתי על מקומה בביהכנ"ס:

אמנם לאחר העיון נראה דאפילו להצ"צ אין הנידן שלנו דומה לנידן דשם דדוקא בצורת המנורה שיש לה סגולה בפ"ע הוא דבר פרטיי אבל דברים כעין שיויתי מהודרת דזה הוא הידור לביהכנ"ס ואין חילוק אם הנדבה הוא מנורה יפה ומהודרת או פרוכת יפה ומהודרת. או שאר דברים מהודרים כלם מפארים ומהדרים את בית ה' מקדש מעט ואין להידור הזה מעלה יתירה מהידור אחר. וא"כ הרי כלם יכולים לזכות בהידור ביהכנ"ס ע"י כמה ענינים מהודרים ועוד אפילו בנידון של הצ"צ היינו דהציבור יכולין למחות שרוצים שגם להם יהא זכות בסגולה ההוא אבל בנידן דידן שראשי העם רובם ניחא להו בזה ואינם רוצים לעשות משל ציבור איך אפשר ליחידים לעורר. הרי בכל עניני הקהל קי"ל דאזלינין בתר רוב ואף דבמרדכי פ"ק דב"ב הביאו מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' ה' דפליגו בזה הר"ת והראבי"ה כבר מבואר בחת"ס חלק חו"מ דנהגו עלמא כהראבי"ה וכן הוא בכל הענינים אזלינין בתר רוב ובנידן זה גם ר"ת מודה דכיון דהציבור ניחא להו אף אם יחידים מערערים וודאי עדיף הסכמת הרבים ובלא"ה הרי היחידים אינם מערערים על שרוצים שיהי' גם להם חלק במצוה רק הערעור הוא מטעם אחר כנזכר לעיל ודבר זה בטל כמו שביארתי לעיל. וממילא אם נפל היסוד ממילא בטל הערעור וע"כ הדבר ברור עפ"י דין תורה וחלילה לעכב את עושי הנדבה והמצוה לפאר את ביהכנ"ס בשיויתי ההוא והרי אחד מכ"ד דברים שמנה הרמב"ם בה' תשובה שמעכבים התשובה הוא המונע אחרים מלעשות מצוה:

ואני אמרתי לפרש בענין זה מדרש רבה בפ' בהר המובא ג"כ בתשובת הרשב"א הנ"ל בראשונה היו הנביאים כותבין את העושי מצוה. ועכשו מי כותבן אליהו הנביא ומשיח והקב"ה חותם על ידיהן ודברי המדרש צריכין ביאור ואמרתי לפרש עפ"י מה שאמרו ב"ב דף קס"ד דיש איסור לספר בשבחו של אדם בפני שונאו שעי"ז יתעוררו השונאים לספר בגנותו ואמרו על זה דאמר רבי לברי' כלך מלשון הרע. וכן הביא המג"א לדינא בסו' קנ"ו ולפי"ז לכאורה יש לנו לאסור לכתוב אדם את שמו על דבר שנדר או נדב לשמים דבר יפה ומהודרת שמסתמא שכיחו שונאים לו. ויקנאו על שבח הזה ויספרו על ידי זה בגנותו ויביאם לידי לשון הרע: ואיך פסקו בש"ע דראוי לפרסם לעושי מצוה היינו לפרסמו ברבים והרי מסתמא יש לו שונאים אמנם הרי אנו מחוייבים לקוות בכל יום ויום על ביאת משיח צדקינו וביאת אליהו שיבוא לפניו כמו שאנו אומרים בכל יום באני מאמין וכו' שאנו מחכים בכל יום שיבוא. ואמרו חכז"ל בסוף הוריות אין אלי' בא אלא להשבית המחלוקת ולעשות שלום בעולם וא"כ ממילא אין לחוש על שונאים שיתעוררו עי"ז לדבר בגנות העושי מצוה ויהי' חשש לשוה"ר כיון שאנו מצפים בכל יום שיבוא משיח ואליהו יבוא לפניו כמאמר הכתוב הנה אנכי שולח לכם את אליהו לפני בא יום ה' וכו' ואם ח"ו יגרמו עונותינו שלא יבוא במהרה. מכל מקום מפרסם עושי הטוב לא גרם הלישנא בישא אלא עונותינו גרמו ועוד שהרי עיקר טעם שאסרו חכז"ל לספר בשבחו לפני שונאו משום שע"י הקנאה שיש לשונא על הטוב שעשה עי"ז יתעורר לספר בגנותו אבל באמת אם ישים אל לבו לא יקנא דקנאה שייך רק בדבר שהוא אינו יכול לעשות כזה. וגם אין לו חלק במצוה זאת ולענין מצוה כל ישראל נהנים בזכות המצוה וכל יחיד ויחיד ואפילו אין ביכולתו אם הוא רוצה באמת ומתאוה לעשות מצוה ההוא הרי אמרו חכז"ל חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה הקב"ה מחשב עליו כאלו עשאה וא"כ מה לו לקנאות הרי גם הוא כאלו עשה המצוה ואין מקום לקנאות את חבירו ולערער עליו לספר עי"ז בגנותו ולכך הדין שפיר נקבע בש"ע אף בזה"ז דראוי לפרסם לעושי מצוה:

וזה נראה לי כוונת המדרש בראשונה הנביאים כתבו המצות ועליהם לא פקפק שום אדם כי הכל ידעו כי הכל מיד ה' עליהם השכיל אבל עכשיו מי כותב דאפילו אם יכתוב צדיק ויפרסם את עושי הטוב הרי יתרעמו עליו ויש לחוש ללשה"ר וכנ"ל וע"ז שאלו במדרש מי כותבן והשיב אליהו ומשיח היינו התקוה דהיינו מה שאנו מחכים בכל יום שיבואו זהו מתיר לנו לכתוב ולחתום שמם של עושי הטוב והקדוש ברוך הוא וברוך שמו הגדול שהוא מחשב ומצרף מחשבה טובה למעשה הוא חותם על ידיהן היינו מה שהקב"ה מחשב ומצרף מחשבה טובה למעשה. זהו ג"כ מתיר לכתוב זכיות ומעשים טובים דלא שייך קנאה דהרי אם הוא רוצה באמת ובלב תמים לעשות ג"כ הטוב ההוא הרי חשוב כאלו עשאה וממילא לא שייך קנאה וא"כ יש לנו היתר לפרסם עושי הטוב כנ"ל כוונת המדרש: ועכ"פ בנידון זה שפיר כתב מעלתך ני' דאין שום חשש אדרבה כך ראוי וכן הדין נותן. ויתרבו עושי הטוב בישראל ואני מבקש מאת אנשי קהלתך שיכירו האמת לאמתו לקיים מה שאמר זכרי' הנביא האמת והשלום אהבו ויהי' ה' עמהם ויברך אותם ואת כל אשר להם. ואת משמרת ה' ישמור מעלתך ני' להעמיד האמת על מכונו ומוסדי התורה והאמונה תקומם ויהי' ה' עמך וחפץ ה' בידך יצלח ושלום ושלוה יהי' במעונך דברי רבך ש"ב הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה