מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה פ
בעזה"י יום ב' לסדר בא תרל"ז לפ"ק חוסט.
החיים והשלום וכל טוב להתורני והרבני המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' יהודא גרינוואלד יושב בשבת תחכמוני בקהל טשיראוויטץ יע"א:
מכתבו קבלתי ונשאלתי ע"ד ארון הקודש שנדב נגיד אחד למתנה לתתו על מקומו בחומת ביהכנ"ס אבל אח"ז קנו הקהל ביהכנ"ס אחר ויש שם כל המצטרך ושוב אין צריכין לארון הנ"ל ושאל מעלתו אם רשאין לשנותו לדבר חול וגוף השאלה אינו צריך לפנים דבוודאי רשאין לשנותו וכמ"ש גם מעלתו אלא שכ' בזה איזה פלפולים וקושיות ואם שאין לי פנאי ולא כח להשיב על פלפולים מכל מקום לכבודו אמרתי לברר קצת הדין. הנה בסנהדרין דף נ"ז פליגו אביי ורבא אביי סובר הזמנא מילתא. ורבא סובר הזמנה לאו מלתא וכ' שם הנמוק"י דהא דהזמנה לאו מלתא היינו דוקא בדבר שאינו גוף הקדושה אבל הזמנה לגוף הקדושה הזמנה מלתא הוא דהיינו עור של קציצה ושל תפילין וקלף של ס"ת ותפילין דוודאי צריך עיבוד לשמה. והזמנה מלתא הוא וע"ז הקשה מעלתו דא"כ מאי קאמר שם תנאי הוא מהא דפליגו רבנן ורשב"ג אי צריך עיבוד לשמה הרי התם מיירי בקציצה ולי נראה דוודאי דברי הנמוק"י לא נאמרו אלא לדידן. אבל אביי וודאי אינו מחלק דהרי אביי יליף דהזמנא מלתא מעגלה ערופה ועגלה ערופה הוי גוף קדושה ואיך יליף אביי מהתם לבגד שנארג למת אלא וודאי דאביי לא מחלק בין גוף קדושה וכו' ושפיר אמרינן בגמרא תנאי הוא:
אמנם לרבא י"ל כסברת הנמוק"י אך מדברי התוס' שם מוכח דאף רבא לא ס"ל כחילוק הנמוק"י אך קשה לי האיך כתבו התוס' דעיבוד עדיף מהזמנה. הרי לרבא דיליף מתשמישי ע"ז והרי שם הדין אפילו עשו אותן המשמשין מתחילה ותיקן כל עשייתם לע"ז מכל מקום אין נאסרין עד שישמשו בהן בשלמא לאביי דלא יליף מע"ז משום דלאו אורחי א"כ איכא למימר עיבוד לשמה הוי מעשה חדש ומועיל אפילו למ"ד הזמנה לאו מלתא. וצריך לדחוק לפי שיטות התוס' דנהי דהתוס' לשיטתם דס"ל לעיל דרבא סובר דע"ע אינו נאסר אלא בעריפתה וקושית הגמרא הוא להיפוך אמאי לא יליף רבא מילתי' מע"ע דהזמנה לאו מלתא אבל הא דמשני הגמרא ע"ז לכאור' קשה להבין. וצריך לומר בכוונת התרצן לשיטת התוס' דרבא משמשין ממשמשין קא גמר דהיינו אם הי' יליף מע"ע לא הוי מוכח רק דהזמנה ומעשה קטן אינו מועיל אבל מעשה רבה שמחדש הדבר לדבר חדש כמו בכלים של ע"ז מהני. ע"כ יליף מע"ז דאפילו נעשה לע"ז אפי"ה לא נאסרו עד שיעבוד בהן עבודה והיינו דנקט ממשמשין וכו' דהיינו דווקא באם כבר שימוש עמו הוא דנאסר וא"כ לפי"ז וודאי דגם עיבוד מקרי רק הזמנה ואיך כ' התוס' דעיבוד עדיף מהזמנה וצ"ע:
ולפי"ז נ"ל לישב דברי הנמוק"י דהנה המג"א סימן מ"ב ס"קו הקשה דברי הנמוק"י אהדדי דשם פירש כפרש"י דעיבוד הוי הזמנה: ובהלכות תפילין פי' כהתוס' דעיבוד עדיף מהזמנה ולהנ"ל נראה דלהנמוק"י הוי קשיא לי' קושיא הנ"ל ולכך ס"ל דוודאי לאביי ס"ל דאפילו ארג בגד מחדש הוי רק הזמנה גם לא ס"ל לחלק בין גוף הקדושה כמ"ש לעיל וא"כ א"ש הפי' של כתנאי כרש"י אבל לרבא ס"ל לנמוק"י דלא כהתוס' וס"ל דרבא באמת סובר דע"ע בירידתה לנ"א נאסרת ועיין קידושין דף נ"ז ע"א תוס' ד"ה כפרה כתיב בה כקדשים ובמהרש"א ובפ"י שם. ומוכח משם דבמעשה קטן נאסר ובמשמשים מוכח דאפילו במעשה רבה אינו נאסר ולא הוי רק הזמנה וקשיין אהדדי ואפילו נאמר כשיטת תוס' דרבא סובר דרק ירידתה לנ"א אוסרתה. מכל מקום נראה דס"ל לרבא דיש חילוק בין גוף הקדושה לתשמישי קדושה דבתשמישין אפילו במעשה רבה כעיבוד ג"כ אינו נאסר. רק בגוף הקדושה מעשה רבה וודאי מועיל ולזה כ' הנמוק"י בהלכות תפילין דלרבא שפיר איכא למימר דפלוגתא הוא כפי' התוס' דעיבוד חשיב כמעשה כיון דהוא גוף הקדושה וגם מעשה רבה. אבל הזמנה או מעשה קטן אף בגוף הקדושה לפי שיטת התוס' דלרבא ע"ע אינה נאסרת בירידתה אף דע"ע הוי גוף קדושה מ"מ אינו מועיל אלא עריפתה דנעשה פנים חדשות ואין כאן סתירה:
ועכ"פ לפי"ז נתישב דברי התוס' ודברי הנמוק"י אלא דהתוס' ס"ל דבין לאביי ובין לרבא אין חילוק בין גוף הקדושה והנמוק"י אליבא דרבא ס"ל דיש חילוק דבגוף הקדושה ומעשה רבה בוודאי מועיל ואפשר אף במעשה קטן בגוף הקדושה דמועיל אי ס"ל לרבא דירידתה לנ"א אוסרתה ואפשר דגם התוס' ס"ל לחלק בן גוף הקדושה. אלא דס"ל כמ"ש הרמב"ן במלחמות בסוכה פ"ק דף ט' דאפילו עיבוד לצורך ס"ת לא הוי גוף הקדושה דהגוילין רק ע"י כתיבה מתקדשין ומטעם זה נראה דהש"ע בסי' מ"ב ברמ"א דפסק כהנמוק"י הנ"ל דוקא במעשה גמור כגון עיבוד דבזה יש לאסור מב' צדדים חדא אי אמרי' דע"ע בירידתה לנ"א נאסרת ואפילו לשיטת התוס' דרק בעריפתה נאסרת. מכל מקום עיבוד דהוי מעשה גמור וודאי מועיל. ואין כאן אלא דעת הרמב"ן נגד זה והוי ב' צדדים להחמיר וצד הרמב"ן להקל. אבל במעשה כל דהוא או הזמנה בעלמא דלא נעשה פנים חדשות כה"ג יש ב' סברות להקל סברת הרמב"ן וסברת התו' דלרבא ע"ע אינה נאסרת בירידתה לנ"א. ורק אם אמרינין דע"ע נאסרת בירידתה אז יש להחמיר וודאי תפסינין דעת רמב"ן ודעת תוס' להקל ובזה יש לישב דדברי הש"ע אינם סותרים אהדדי דבסעי' א' מבואר דבבתים מותר לשנות בהזמנה לחודא משל ראש לשל יד. והרמ"א לא הגיה שם כלום ובסוף סעי' ג' שם כ' הרמ"א דהזמנה לגוף הקדושה מלתא הוא ולהנ"ל א"ש דדוקא בעיבוד דנעשה פנים חדשות רק אז אמרינין הזמנה מלתא לגוף הקדושה כן נראה לי:
אמנם אפילו מעשה גמור בהזמנה דמועלת דווקא אם נעשה המעשה בשעת העיבוד או לאחר העיבוד אבל מקודם בעוד שאינו ראוי כלל לכתיבת ס"ת אינו מועיל שום הזמנה אפילו למ"ד הזמנה מלתא. דעדיין אינו ראוי כמש"כ התוס' בשבועות דף י' ע"ב ד"ה וכי תימא וכו' דכתבו דאינו קדוש אפילו קדושת דמים בלא נתינה למכתשת לפי שאינו ראוי להקריב עדיין. ועוד אפשר דאז לא מהני הזמנה דהוי כעין הדבר שלב"ל כדאמרינין בקידושין ס"ג ואע"ג דהיכא דהוא בידו יכול להפריש מן התלוש על המחובר אבל כבר כתב המהרש"א. היכא דהוי דבר חדש לגמרי כעין עבד ונשתחרר הוי כדבר שלב"ל ואפילו הוא בידו. א"כ ה"נ דהעיבוד של העור עושה את העור לדבר חדש. א"כ לדידן דקי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל גם הכא קודם העיבוד אינו ראוי והוי כדבר שלב"ל ולא מהני לי' שום הזמנה ובזה מיושב קושיתו שהקשה לפי מ"ש הר"ן בחידושיו לסנהדרין דאם נתן חפץ לאחר לצורך מצוה הוי מעשה. וא"כ אפילו עבד הסופר הגוילין שלא לשמה יהא כשר. ולהנ"ל א"ש דוודאי קודם העיבוד לא מהני אפילו מעשה גמור אלא בהתחלת העיבוד דאז הוי כבידו לת"ק ולרשב"ג דפליגו בסנהדרין דף מ"ח פלוגתייהו דת"ק ס"ל אף שלא עיבדן לשמן ואפילו אם פירש לשם דבר אחר. דאל"כ לפלוג וליתנו בדידי' ולא הוי צריך למינקט עור בהמה טמאה דהרי אף בעור בהמה טהור' משכחת לאיסור. ורשב"ג סובר עד שיעבדן לשמן דווקא. דסתם לא מהני דאפילו מ"ד דסתמא נמי כשר. מ"מ ע"י קטן כתבו התוס' בחולין דף י"ב ע"ב ד"ה קטן אין לו מחשבה. דאף דבסתמא כשר. אבל קטן הוי רק כמתעסק. ולכך שפיר כ' המג"א דע"י קטן בוודאי אינו מועיל עיין בתוס' והיינו דקאמ' רשב"ג עד שיעבדן לשמן שלא יהא כמתעסק. ולת"ק אפילו מתעסק כשר דלא בעינן עיבוד לשמה.
ובגוף הפלוגתא של ת"ק ורשב"ג לפי סוגיא דסנהדרין פליגו בהזמנה. אבל במנחות בפרק התכלת דף מ"ב ע"ב מבואר דפליגו בהא דשמואל אי ציצית בעי טווי' לשמה. וא"כ נראה דבהזמנה לתשמישי מצוה כ"ע ס"ל דהזמנה לאו מילתא ותוס' הקשו שם האיך אמרינן דתנאי פליגו בדשמואל הא בסוכה דף ט' אמרינן טעמא דשמואל משום דכתיב גדילים תעשה לך לשם חובך יעויי"ש כתוס' ד"ה כתנאי. ולפענ"ד דהסוגיא דמנחות ודסוכה הנ"ל בחדא מחתא מחתינהו. דזהו פלוגתא דרב ושמואל דרב סובר אע"ג דגלי לן קרא דבעינן לשמה. אמרינן דווקא עיקר המצוה וסוף המצוה ילפינן מיני' דתפשת מועט תפשת ושמואל סובר כיון דרבי קרא דבעינן לשמה ילפינן כל העשיות הצריכין למצוה זאת דבעינן לשמה וע"ז מסיק הסוגיא כתנאי דבזה עצמו פליגו ג"כ ת"ק ורשב"ג דכבר כ' הרמב"ן במלחמות בסוכה דף ט' דבס"ת כתיב כתבו לכם מזה ילפינן דבעינן לשמה. וא"כ לשמואל דסובר כל דגלי לן קרא בדבר אחד ממצוה דבעינן לשמה כל עשיותן הצריכין לה בעי' לשמה. לזאת גם בס"ת בעי' כל העיבוד לשמה. ובתפילין ומזוזות דלא כתיב לך אפשר דלא בעינן לשמה וזה באמת דעת הרי"ף דרק בס"ת בעי' לשמה ואפשר דגם מזוזות ותפילין דכתיב ג"כ בהו וקשרתם וכו' וכתבתם. אפשר דילפינן מהדדי כתיבה כתיבה כשם דבעינן בס"ת כתיבה תמה אע"ג דלא כתיב בי' משום דילפינן ממזוזה דכתיב וכתבתם כתב תם. וה"נ ילפינן בהיפוך מזוזה ותפילין מס"ת:
ובזה נראה דפליגו הסוגיא דמנחות וסנהדרין דהש"ס במנחות ס"ל דילפינן מאהדדי לגמרי והוי כאלו כתיב גם בתפילין ומזוזות דבעי' לשמה וממילא לשמואל בעינן כל העשיות הצריכות שהכל יהא לשמה וזה כרשב"ג ות"ק סובר כרב. דאפילו בעינן לשמה מכל מקום הקציצה והעיבוד לא בעינן לשמה וסוגיא דסנהדרין נראה דס"ל דלא ילפינן תפילין ומזוזה מס"ת דבעינן לשמה ורק משום חיבוב מצוה בעי' ש זמין אותם ולכך סברה הסוגיא דזה תליא בפלוגתא דהזמנה מלתא הוא כמ"ש לעיל ובזה יש לישב השיטות ואין להאריך כאן ועכ"פ לדינא קי"ל דהזמנה לאו מלתא. ואפילו בתשמישי קדושה וגם קדושה עצמו אית בי' פלוגתא. ואפילו לנמוק"י דס"ל דבגוף הקדושה אמרינן הזמנה מלתא לעיל כבר ביארתי דווקא בהזמנה שהוא מעשה גמור כעין עיבוד. וא"כ נפשט שאלתו בענין ארון הקודש דמבואר בש"ס במס' מגילה פרק בני העיר דהוי רק תשמישי קדושה. ואם הוא ארון משוקע בחומה אפילו תשמישי קדושה לא הוי כדקי"ל באו"ח סי' קנ"ד סעי' א' ואם כן בוודאי הזמנה לאו מלתא הוא ואם מסרו לציבור או נדרו בתורת נדר בוודאי צריך לקיים נדרו ולהניח הדבר לצורך מצוה כעין נדר וכדאיתא ביו"ד סי' רנ"ח דצריכין לעשות ממנו או מדמיו דבר מצוה הצריכין ביותר כן נראה לי ואחתום בברכה יהי ד' עמו ויברך אותו ואת ביתו דברי ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: