מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה עח
שיל"ת חוסט עש"ק פ' שמיני תרל"ג לפ"ק
החיים והשלום וכ"ט להרב המאה"ג מו"ה שלמה ני' אבדק"ק סענטא יע"א:
מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממנו לחות דעתי אם רשאי לנטוע בחצר ביהכנ"ס אילנות למחסה מזרם וממטר ולנוי לנכנסים ויוצאים די"ל דמותר דאפילו בהר הבית לא אסר הרמב"ם בסוף פ"ו מע"ז ואינו אסור אלא בעזרה. וכ"ש להראב"ד דסובר דדוקא בעזרת כהנים אסור מיהו זה יש לחקור למה לא פקפקו על ספסלים ובנינים של עץ הנעשים בביהכ"נ גופי' עכ"ל בקצרה הנה מלשונו נראה דפשיטא לי' דביהכ"נ דמיא בזה לביהמ"ק ובאמת מצינו במגילה דף כ"ט על קרא דיחזקאל ואהי' להם למקדש מעט היינו ב"כ וב"מ ובאו"ח סי' קנ"ג סעי' כ"א מבואר דאין להביא מאתנן זונה לביהכ"נ וכ' המג"א בס"ק ו' דזה רק מדרבנן דבקרא כתיב בית ה' אלקיך ולכאורה קשה עליו דבשבת דף י"א ע"א אמרינן דביהכ"נ צריך להיות גבוה יותר מכל בתי העיר ופסקו בש"ע וילפינין לה מקרא דעזרא דכתיב לרומם בית אלקינו ושם קאי על ביהמ"ק: ואפי"ה יליף בפשיטות מיני' גם לביהכנ"ס ובב"י שם בסוסי' קנ"א הביא גם דברי מהרי"ק בשורש קס"א שכ' בכל כה"ג יש לדמות ביהכנ"ס שהוא מקדש מעט לביהמ"ק וראיתי שם שהביא הרבה ראיות לזה ומשמע דמדינא קאמר וזה דלא כדברי המג"א וכ"ש לדברי וגדולה הלבוש שהשמיט דין דאתנן לגמרי וכ' הא"ר דדעתו דבבהמ"ק דווקא אבל לא בביהכנ"ס וגם לענין מצוה שכ' המג"א שם דאתנן מותר צ"ע דהרי בע"ז דף מ"ז ע"א קמבעי' לי' בכיוצא בזה לענין נעבד אי מצוה דמיא לגבוה וקי"ל באו"ח סי' י"א סעי' ח' להחמיר ובפ"א מבכורים הלכה ב' בירושלמי שם קמבעיא לי' ג"כ כיוצא בזה אי מצוה כגבוה דמיא עכ"פ לענין ביהכנ"ס קשה כנ"ל:
אמנם אפילו להלבוש ומג"א הנ"ל יש לומר דהלאו דלא תטע אשרה הוא ג"כ בביהכנ"ס דזיל בתר טעמא הרמב"ם במנין המצות ל"ת י"ג כ' דאסור לנטוע במקדש או אצל המזבח ליופי לפי שכך היו עושים עובדי ע"ז לנטוע בבית עבודתם והרמב"ן בחומש כ' דאסור לנטוע על פתחי בית אלקים ושמטעם זה נקרא אשרה מלשון אשור שמראה הדרך ואסר אותה הכתוב בעבור דהוא מנהג שלהן וכ' אבל הבונה בהר הבית אסמכתא מדבריהם שהכתוב לא אסר אלא לנטוע. ורש"י בחומש ובס' יראים מרבינו אליעזר ממיץ עמוד אלילים אות ס"ו מפרשו כת"ק דספרי דלא תטע אשרה היינו לע"ז ולא תטע קאי על כל עץ ובין אילן ובין בית הוא בכלל איסור בהר הבית וצ"ל דנטוע קרוא לי' גם אוהל כנאמר כאהלים נטע ה' וכפרש"י בחומש שם כמו ויטע אהלי אפדנו ולפי"ז גם בית ושאר אוהל אפילו אינו מחובר הוא בכלל האיסור והיינו כמ"ש הראב"ד שם במס' תמיד והובא בסדר למשנה פ"ו מע"ז אבל זיזין וגזוזטראות גם לדידהו רק מדרבנן כמ"ש הרמב"ם והרמב"ן והמזרחי כ' דאפשר גם לרש"י הוא רק אסמכתא אבל בספרי דנקט דעובר בל"ת א"א לפרש כן. ובספר גור ארי' מהגאון מהר"ל מפראג כ' דנראה דלרש"י הוא מן התורה וכ' דאין הטעם כמ"ש הרמב"ם. אלא משום דאסור לשתף דבר הדיוט לדבר גבוה ולכך למדו בפ"ק דסנהדרין מכאן דהממנה דיין שאינו ת"ח אצל ת"ח עובר בלאו הזה והוא כעין שאמרו בסנהדרין שם דף ס' דאסור לשתף שם שמים ודבר אחר:
ולפי"ז לכאורה דוקא בנין ונטוע להדיוט אסור וקשה עליו מפ"ב דתמיד דפריך מאכסדראות וצ"ל כיון דבהמ"ק הכל בכתב מיד ה' השכיל ואלו האכסדראות לא היו מפי ה' כמ"ש בס' יראים הנ"ל והוי נגד ביהמ"ק כחול הוצעתי כל הסברות הנ"ל ולכ"ע הן אם הטעם כמ"ש הרמב"ם וסייעתו שכן נהגו העכו"ם ובין אם הטעם כמ"ש הגור אריה גם בביהכנ"ס שייך זה ובכה"ג לכ"ע ביהכנ"ס דומה לביהמ"ק לפמ"ש הרמב"ן דכך הי' מנהגם לנטוע על פתח בית ע"ז וכן דעת הת"ק בספרי וכן העתיק רש"י והספר יראים דגם בהר הבית אסור ואם כן הוא הדין בנידון שלנו אסור וכ"ש להגור ארי' ונהי דהרמב"ם לא פסק כת"ק וכבר תמהו עליו והכ"מ כ' דפסק כראב"י דמשנתו קב ונקי וכבר הביא בסדר למשנה שם דיש בזה פלוגתא ודעת קצת גדולי הראשונים דלא קי"ל כוותי' אלא במתניתן ועיין ברא"ש בהלכות קטנות הלכות טומאת כהנים דף ס"ד ע"ב הביא ג"כ לפקפק בזה ולכך הביאו רש"י ורמב"ן וספר יראים כת"ק ולדידהו נראה דאסור לנטוע בחצר ביהכנ"ס כעין שאלתו משא"כ הבימות והספסלין של עץ לא מבעיא להגור אריה הנ"ל הרי בביהכנ"ס כלם שווין הם והן צרכי מצוה ואין כאן חיבור הדיוט לגבוה וגם להרמב"ם הרי זה אינו אסור אלא מדרבנן ולא מצינו דגזרו בביהכנ"ס אדרבה מצינו בסוכה דף נ"א דבביהכ"נ של אלכסנדריא הי' בימה של עץ באמצע יעוי"ש כן נראה לי לדינא:
ובלא"ה. נראה דאי ראוי לנטוע שם אילנות דדבר זה מרבה וממשכו שם ישיבות של יושבי קרנות וכל מידי דמשכו בעודן ביהכנ"ס אסרו חכז"ל אפילו לקרות בכתובים ריש פרק כל כתבי דמשכו ומבטלי בית מדרש וכ"ש הא דידן וגם יש לחוש על ידי זה לתערובות אנשים ונשים שם ופריצותא ואמרינין נמי בפסחים דף ח' ע"ב שלא הי' בירושלים לא פירות גינוסור ולא חמי טבריא כדי שלא יאמרו אלמלא לא עלינו אלא בשביל זה הי' די מכל הלין טעמא אין לנטוע אילנות בביהכנ"ס לצל יומם:
ומה שכתב מעלתו נ"י להתיר להשחיז סכין ביו"ט אם עדיין לא נפגם אלא שפג ריחו וטעמו לא עמד. ויש לחוש שלא יעמוד בתיקונו עוד זמן מרובה וראי' שלו מצל"ח פסחים פ'. והנוב"י מהדו"ת סי' קט"ז שכ' דהזאה ביות השלישי אינה אסורה משום מתקן דעדיין אינו מטהרו עכ"ל אין הנדון דומה לראי' דהכא שמתקנו למען יעמוד בטובו זמן ארוך יותר הרי יש בזה תיקון גדול מיד ובביצה דף כ"ח אמרינין שיכול לחתוך ע"י הדחק אסור במשחזת יעויי"ש ברי"ף ובר"ן ובש"ע ולי נראה דהשחזה מעביר קליפה דקה מן הסכין ומה שהי' מעיקרא עב ולא הי' מחודד כל כך שיהא ראוי לחתוך עושה אותו עתה ראוי. וכל שפה ושפה פנים חדשות ותיקון חדש ועוד ע"י משחזת כשמתחיל להשחיז צד אחד אדרבה מקלקלו עד שיעביר כל הסכין והוי שוב תיקון חדש כן נראה לי ואחתום בברכה המשולשת: הק' משה שיק מברעזאווע.