מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה עא
שיל"ת חוסט כ"ח תמוז תרכ"ו לפ"ק:
בימי המצרים ישמרהו אלקי העברים. להרבני המופלג בתורה החרוץ כש"ת מוה' מרדכי ליב קליין ני' בק"ק מיקלאש יע"א:
מכתבו משביע העבר קבלתו על נכון ושם נאמר לישאל אותי עצה כדת מה לעשות ואיך יעשה בדבר שפרנסתו תלוי' בו ואשה ועשרה בנים קטנים תלויים בי' וניזונים ע"י שלומד בביהמ"ד שבקהלתו איזה שיעורים ומזה מסתפק ומתפרנס וכבר עשו בקהלתו חדשות בביהכ"נ הבימה בקצה המזרח וקאהר ומשורריו ובגדיהם כדרכם ואעפ"י שהי' רע בעיניו אפי"ה עד כה לא מש מתוך אהלי ביהמ"ד אף עפ"י שמוכרח עי"ז לכנוס לפעמים לביהכ"נ להתפלל התיר לעצמו משום כדי חייו וחיי ביתו ושלום בית וגדול השלום וכו' שאם לא ילך שם יהא הוא מוכרח להיות נע ונד ויתבטל מתורה ות"ת כנגד כלם וגם שהוא אדם חלוש ושבור. ואיכא בל תשחית דגופי' ומצד ג' טעמים אלו התיר לעצמו. ועתה שמע שכמה רבנים ודיינים הדפיסו איסור גדול על ביהכ"נ וקאהר ושאיסורו חמור מאכילת חזיר ויש בו ספק אם אין הדין בזה יהרג ואל יעבור ולדעתו אינו ביהרג וא"י וגם אינו חמור כאכילת חזיר לזאת נעשה נבוך בדעתו ושאל את פי עכ"ל בקצרה:
והנה דין ביהכ"נ וקאהר הנ"ל כבר כתבתי בקצרה ואריכות במקו"א ותוכן הדברים וקושט דברי אמת כל המשנים ממנהגי ישראל ומדמין ומשווין מעשיהן למעשה דתות שארי אוה"ע עוברין בכמה לאוין שכ' הרמב"ם בפי"א מה' ע"ז ובירר ביותר ספר מחולת המחניים. ושם חשש דיש בו משום יהרג ואל יעבור ואני כבר כתבתי שנראה שאין בו משום יהרג וא"י וגם ביארתי דהלאווין הם על העושין ומתקנין ורוצין בהן אבל המתפלל שם לתומו הואיל ואין לו ביהכ"נ אחר או משום סבה אחרת אינו עובר בלאוין הנ"ל ומכל מקום אסור לו מן התורה להתפלל שם שאסור להיות נטפל לעוברי עבירה ודרשינן בפ"ק דמכות דנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה. ואפילו אם אינו מתפלל שה אלא עומד או יושב שם בשעה שהם מתפללין בקאה"ר דאפשר דבכה"ג לא מקרי נטפל מ"מ הרי אמרו ביומא דף עין דראיית מצוה מצוה משום דברוב עם הדרת מלך. וממילא נשמע ה"ה ראיית עבירה עבירה ואינו דומה מועטין העושין העבירה למרובין וסברא זו סברא דאורייתא הוא ולילך שם בשעה שאין מתפללין בקאה"ר נראה דאין בו איסור אלא שראוי וטוב להחמיר לרחוק מדבר שעבדו בו עבירה וכעין דקי"ל באו"ח סומן רמ"ד בבית שנבנה בשבת באיסור ובמקום אחר הארכתי ואין כאן מקומו:
ועכשיו נבוא לענין שאלתו. הנה לשונו תמוה דמשמע מלשונו דהדבר תלוי בחומר האיסור אי חמיר כאכילת חזיר. ואנן תנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורא וכתיב אורח חיים פן תפלס וכו'. ודרשו חכז"ל במ"ק דף י"ט עיי"ש. אמנם כאן פשוט אפי' אין בהליכה רק איסור דרבנן אסור לפרנס עצמו ואת ביתו באיסור דרבנן אלא במקום שהתירו חכמים משום כדי חייו עיין בסנהדרין דף כ"ו בתוס' שם לענין חרישה בשביעית או משום פסידא כעין צינור שעלה בו קשקשים אבל במקום שלא התירו בפירוש אין מדמין בגזירות חכז"ל כדאית' בפוסקי'. וראי' דכמה טרחו הראשוני' והאחרונים באו"ח סי' של"ד להתיר להוציא מוקצה מפני לסטים ושודדים ולמאן דמתיר הוא משום דאדם בהול על ממונו ויש לחוש שיבוא לידי איסור דאורייתא ותו הלכה פסוקא דאסור לכבות דליקה בשבת אפילו אם יפסיד כל הונו ויצטרך לבריות אע"ג דכיבוי הוי מלאכה שאצ"ל ואינו אסור רק מדרבנן וכדאיתא בסי' של"ד ועיי"ש במג"א סי' של"ד סק"ל כתב ב' תירוצים בזה ותו דלפי ס"ד וסברת מעלתו הותרה הרצועה לעסוק במו"מ בשבת להחיות נפשו וחס לי' למרי' ולזרעא דאבא דלימא הכי ודברים כאלו נשמעו מפריצי הדור שמחפים על עצמם בסברות כאלו לחלל שבת במשא ומתן משום כדי חייהם ומענה בפיהם וחי בהם כתיב והכל פק"נ אצלם אבל שקר נסכם וכדי בזיון וקצף שבדברים כאלו יבטלו כמה איסורי שבת ויו"ט וריבית ושאר דיני תורה. וכי יד ה' תקצר לפרנס בהיתר וירמי' הוציא צנצנת המן ואמר הדור אתם ראו וכו' וכ"ש בנידון שלנו דאית בי' איסור תורה כמ"ש ואנן קי"ל באו"ח סי' תרנ"ו דצריך ליתן ולפזר כל ממונו כדי שלא יעבור בל"ת דהיינו שיעבור בקום ועשה דאינו תלוי' בלאו מפורש אלא אם צריך לעבור בקום ועשה כמבואר מלשון הראב"ד המובא בב"י שם שכ' דאע"ג דעני כמת אפי"ה אינו לגמרי כמת אלא לענין לעבור בשב וא"ת אז אינו מחוייב לפזר כל ממונו אבל ל"ת אסור לו לעבור והמעיין שם יראה דבשב וא"ת תליא וכיון שצריך ליתן כל ממונו שהי' לו מכבר אע"ג שעי"ז יעני ויצטרך לבריות מכ"ש דאסור להשתכר או להשכיר עצמו כדי להתפרנס בדבר האסור דבממון שהי' לו כבר מצינו דקילי טפי וחששו עליו טפי עיין ריש פרק מי שהחשיך וסברא שעלה על דעת מעלתו לומר דמשום שלא יצטרך לבריות יהא מותר זה הי' סברת יהונתן בן גרשון שהשכיר עצמו לפסל מיכה. וכעין שדרשו בב"ב דף ק"י שעשה זאת כדי שלא יצטרך לבריות דסבר דמשום זה מותר להשכיר עצמו לע"ז. ובוודאי ע"ז דהדין יהרג וא"י לא שייך לומר דהוי סברת יהונתן בן גרשון להתיר וע"כ שהשכיר עצמו רק לשמש לחטוב עצים וכעין שפרש"י בחומש ובקידושין דף ב' ע"ב דנמכר לעקר וגם שם עשה שלא כדין כדאית' בקידושין או כפי' רשב"ם שם בב"ב דסבר כיון שאין כוונתו לעבודה זרה ולא קיבלה עלי' סבר דשרי דלית בי' משום יהרג וא"י עיין בשבת דף ע"ב ע"ב בלא קיבל עלי' ועובד מאהבה או מיראה עיי"ש ועיי"ש בתוס' שם. וע"ז מסיק דלא הוא הן לחטוב עצים או אף דלא כיוון לע"ז ולא קיבלה עלי' אפי"ה אסור לפרנס עצמו בו ואפילו צריך עי"ז לבריות ומזה ראיה להראב"ד הנ"ל:
וצריך כל בר ישראל לבטוח ב"ה והבוטח ב"ה חסד יסובבנהו ורווח והצלה יעמוד לו ממקום אחר ואפילו אם חלילה עי"ז יהא מוטל ברעב הוא ואשתו ובניו הרי כבר הבאתי דמחוייבים אנו למסור כל מאודינו על זה וידעתי גם ידעתי שהדבר קשה והוא ניסיון גדול וחכז"ל אמרו אל תדין את חברך עד שתגיע במקומו ובכל יום ויום אנו מתפללין ואל תביאנו לידי ניסיון וכו'. מיהו עתה שהגיע לידו יחזק ויאמץ לבו ב"ה לעמוד בניסיון. וכמו שכמה פעמים עמדו דורות שלפנינו בניסיון. וישלח על ה' יהבו והוא יכלכלהו ובפרט בזמן הזה שדומה למה שאמרו חכז"ל במעשה דרע"ק ( בעירובין דף כ"א) שהי' בבית האיסורין ולא הי' לו מים ליטול ידיו לאכילה אמר מוטב שאמות ולא אעבור על דברי חברי ואע"ג שהתוס' הקשו שם וכו' ותירצו שמחמיר ע"ע הי' וקשה מהא דקי"ל ביו"ד סי' קנ"ז דאסור להחמיר ע"ע למסור נפשו וצריך לומר דהשעה היתה צריכה לכך ולכך שרי והאידנא ג"כ השעה צריכה לכך שמחדשין חדשות ומשתדלין להשכיח תורה ומצות מישראל ולהעביר התורה מבניהם אחריהם דמי לשעת הגזירה אלא דהתם גזרו בחוזק יד ועתה במרמה וברמי' מעבירין עם ה' ובניהם אחרים ומעלתו ני' כתב דדמיין עלי' כקאקי חיוורי. וכי גם לבניו אחריו ידמו כן ולזאת השעה צריכה לכך לפרסם התורה והמצות בלתי מזוייפים כמו שקבלנו מאבותינו ולהנחיל לבנינו אחרינו ולזה צריך מסירת הנפש והמאוד כדכתיב בכל נפשך ובכל מאדך וה' ירחם:
כל הנ"ל כתבתי לדינא על שאלתו אבל גוף הדבר לא הבנתי לפי מכתבו פרנסתו ע"י לימוד שיעור ומה יש לו לילך להתפלל עם הקהל וכי משום אין מעבירין על המצות או משום דאסור לעבור מד ביהכנ"ס הלוא כאן מצוה לעבור ואי משום שהקהל מקפידין כיון שאינו רוצה לעשות כמעשיהם אינם מרוצים בו ליתן לו פרנסה תמהני ופלא הוא בעיני איך אפשר שאנשים האלו יסתרו דבריהן כי מענה בפיהם אשר רוח הזמן מלמדת ומבטחת זכות וחירות לכל עמין בשוה ואין לאמונה אחת זכות יותר בזה מלאמונה אחרת. ודבר זה מרגלא בפומייהו דהני אינשי ובזה יתפארו וישאלו חירות לישראל ואיך יעשו הם בעצמם היפוך זה שלא ירצו לפרנס האיש את המגיע לו. יען דאינו סובר ועושה כמוהם. ובפרט שהרי בלא"ה הם יודעים שדעת והסכמת מעלתו אינו כדעתם והסכמתם. ומעלתו אינו רוצה בקאה"ר וכי מבקשין דווקא שיהי' חונף ולא יהא תוכו כברו ולפניו חנף לא יבא כתוב. וגם לדעתי לא חשידו ישראל להתאכזר בזה לתת נקמתם באיש ירא ה' לומד תורה לפי שאינו הולך בדרכיהם שהם חוטאים לה' ואף שהם סוברים שאין בחדשות ההם עון כי השוחד יעור פקחים אבל וודאי יודעין זאת באמונה כי גם העושה כמו שעשו אבותינו אין בו חטא אשר חטא ואיך הו"א שבעולם שיתאכזרו עליו. והלא בני ישראל רחמנים המה לזאת איניני מבין: ובוודאי משום זה לא יפסקו מליתן לו פרנסתו כאשר עד הנה:
ויהי איך שיהי' הנני אומר לו שיאזור כגבור חלציו ויודה ולא יבוש ויאמר בפרהסיא בפני המשלמים לו תגמוליו שהחדשות ההם עפ"י מה שנתברר לו עתה הם אסורים לבני ישראל וחלילה לו לעבור איסור חמור או קל משום פרנסתו אפילו אם יצטרך חלילה לילך נע ונד לא ימכור הדרך הישר בפריטי ולא יעבור אותו עניות ע"ד קונו: ולא יתפלל בביהכ"נ אצל הקאה"ר ואפילו אם יצטרך בראש השנה וביוה"כ ליסע לכפר ולישובים הסמוכים או הרחוקים יאחוז צדיק דרכו. זה יפרסם ולא יבוש אבל יבקש מאת העומדים בראש שלא יתלו זה בזה במה שהוא רשאי ומצוה ללמוד שיעור בבית המדרש כמקדמת דנא ולא יעברו עליו הדין לנקום בו. נקם. ויהי' מוכן ומזומן שאם לא ירצו ליתן לו את פרנסתו ע"י לימוד אפי"ה יעמוד בניסיון הוא וביתו אפילו אם יחסר לחמם וד' לא יעזוב את הבוטחים עליו באמת: ושלומי אמוני ישראל חזקו ואמצו ב"ה לקיים מוסדות דור ודור לפרסם התורה והאמונה האמיתיות וללחום בעדה ולהנחילה לבנינו אחרינו. כאשר קבלנו מאבותינו וה' יגמור בעדו ובעד כל העומדים בפרץ דברי החותם בברכה הדורש שלומו: ה"ק משה שיק מברעזאווע: