מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה סד
להבחור המופלג בתורה והשנון כש"ת מוה' אהרן שמואל ני':
הנה בדין זה יש כמה חילוקים. מצות דשייכו לאהדדי והאחת חלוקה מחברתה. בכה"ג נראה פשוט דלא שייך אין עושין מצות חבילות חבילות. דלא שייך למימר דנראה כמשא כיון דשייכי להדדי וכמ"ש בפסחים דף ק"ב ע"ב קידוש והבדלה חדא מלתא הוא. ולא שייך חבילות וכ"ש אם אחת מסייעת לחברתה ומטעם זה לא אאמין מ"ש דשמעת בשם הגאון מוהר"א שפיטץ זצ"ל שלא רצה ליקח סנדקאות ולהיות מוהל אצלו בפעם אחד. כיון דאחד שייך לחברתה. ובלא"ה לא שייך בסנדקאות ומילה חבילות וכו' דחבילות מקרי אם עושין ב' מצות כאחת אבל כאן אין הסנדק עושה כלום אלא מניח התינוק על ברכיו ומעשה לבנה בעלמא משמש. וכי אסור להניח על עצמו תפילין ולהתעטף בציצית א"כ פשיטא דבכה"ג לא שייך אין עושין וכו'. שהרי הסנדק אינו עושה כלום. אלא הוא במקום המזבח ועל המזבח היו מניחין כמה מיני קרבנות ואברים ופדרים שלא נתעכלו מאמש ומהיום הכלל הב' כ' הפרישה באהע"ז סי' ס"ב והובא במג"א סי' קמ"ז דבמצוה שאינה חיובת לא שייך חבילות. ומטעם זה לא קשה איך אמרינן בחולין פרק כיסוי הדם דף פ"ו אי בעי שחיט בחדא ידא ומכסה בחדא ידא דיהא אסור משום חבילות: גם מעלתו הביא זה ואפי"ה כתב להרמב"ם דסובר שחיטה מצוה קשיא לי' הא דכיסוי הדם. ולא חש לקמחי'. וכי הרמב"ם סובר דמצוה דשחיטה היא חיובת. אלא דהוא מצות רשות. ובלא"ה נמי לא קשיא הא דכיסוי הדם לפי מ"ש בכלל הראשון היכא דשייכו להדדי ויש ענין לקרבן לא שייך אין עושין וכו' והלל הי' כורך פסח מצה ומרור. וה"נ דאם נימא דיהא אסור לעשות בפעם אחד יהי' הפסק וגמר על השחיטה ויצטרך לברך שנית וגורם ברכה שאינו צריכה: א"כ כיון דיש שייכות וטעם שלא יגרום ברכה לכיסוי לר"י גם כן הוא חיובת אז. וא"כ כיון דאסור לגרום ברכה שא"צ ומטעם זה עושה בפעם אחד. לא שייך אין עושין חבילות. ועיין בחמד משה סי' קמ"ז שרצה לומר היכא דשייך זריזין מקדימין למצוה ג"כ לא שייך דין דאין עושין וכו':
הכלל הג' היכא דנעשה ע"י ב' אנשים כ' המג"א לדעת התוס' לא שייך חבילות. ולא אדע מה דק"ל להמג"א שם דברי הש"ע דסתרו אהדדי דבאה"ע סי' ס"ב איתא ומביא כוס אחר לאחר ברהמ"ז: ושם בסי' קמ"ז איתא דמביאין ס"ת האחרת קודם ולפענ"ד לא קשה מידי דנהי שכ' המג"א דלהתוס' גם ההבאה והכנה למצוה אם עושה לב' מצות בפעם אחת חשוב חבילות מ"מ בודאי ההכנה למצוה לא חמירא לענין זה מעשיית המצוה עצמה וכיון דלהתוס' ב' אנשים מותרין לעשות ב' מצות בפעם אחת. א"כ מכ"ש דב' אנשים מותרין להכין ב' מצות בפעם אחת. וא"כ שם באה"ע דנקט לשון ומביא דקאי על המברך עצמו זה אינו רשאי להכין לב' מצות בפעם אחת. אבל מנהגינו בהבאת הס"ת הם ע"י ב' אנשים וההכנה בב' אנשים לא חמירא מעשי' ע"י ב' אנשים ולכך אין כאן איסור משום אין עושין חבילות ואדרבה מיושב בזה דאין מנהגינו בהבאת השני ספרים נגד הירושלמי והמס' סופרים פי"א ה"ג דאיתא שם דיביא אח"כ דשם הי' מנהגם דאחד הי' מוביל החזן הכנסת לכך שפיר אמר דלא יביא את הס"ת האחרת עד שיסלק הראשונה ואין כאן סתירה. כן נראה לפענ"ד:
אמנם לדעת המג"א הרמב"ם פליג על זה וסובר דגם בשני אנשים העושים בפעם אחת ג"כ נקרא חבילות ומטעם זה כ' המג"א דלהרמב"ם אסור למול ב' תינוקת בפעם אחד. ולא ידעתי האיך אפשר זה הרי הפסח של כל ישראל הוצרכו לשחוט בזמן אחד: והפסח נשחט בג' כתות והי' העזרה מלאה משוחטי פסחים כמבוא' בפסחים דף ס"ד וע"כ כיון דכל פסח הוא מצוה בפני עצמה ופסחו של זה אינו מצוה אצל זה אין שייך כאן אין עושין מצות חבילות. דכל השוחט פסחו עושה מצוה א' בפסח שלו. ופסח חברו אין אצלו מצוה וא"כ ה"ה במילה דהמצוה על האב ובזמן דאיכא אב. ומוהל את בנו אין אחר מצווה עליו ואם ממנה שליח הוא כמותו. ואצלו הוא מצוה אבל האחרת אין מצוה עליו. ע"כ לפענ"ד בכה"ג לא מקרי חבילות וטהרת המצורעים שאני דהוא מצוה על כל הכהנים. וכהן העוסק כאלו הוא שליח של כל הכהנים והוא כמותם והוא פוטר אותם ולפי"ז אפשר לומר בעושין ב' כהנים בפעם אחד. מצוה המוטלת על כל הכהנים. והאחד העושה הוא כשליח של כלם. והוי כעושין בפעם אחד משא"כ בפסח. וא"כ גם במילה. בדאיכא אב. והוא ממנה שליח י"ל דדמי לפסח. כן נראה לפענ"ד: ה"ק משה שיק מברעזאווע: