מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה נט
בעזה"י ע"ד הבית הכנסת הגדולה שאין שם רק כהן אחד ורוצים הקהל לתקן שלא לקרות לכהן. הואיל ובני אדם נמנעים לקנות מצות משום שהם מפסידים ב' עליות וממילא יש פסידא לצדקה אי ראוי לעשות תקנה בזה: כבר כתב מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חאו"ח סי' כ"ה דאין לתקן כן אלא א"כ מחל הכהן. או שבעת שתיקנו כן לא הי' כהן בביהכ"נ עיי"ש. ואדמ"ו הגאון זצ"ל קיצר בזה. ואמרתי לבאר הדבר בעזה"י:
הנה מצוה עלינו לכבד זרעו של אהרן וכמ"ש הרמב"ם במנין המצות מצוה ל"ב שצוונו השי"ת לפארם ולנשאם ולשום מדריגתם מדרגה קודמת ואפילו ימאן לא נשמע להם. וזה הגדולה לד' שהוא בחרם וקרבם לעבודתו שנאמר וקדשתו ואמרו בספרי בע"כ והיו קודש לרבות בעלי מומין וכן כתוב בחינוך מצוה רס"ט (ותימה על הפרמ"ג בסי' קל"ה שרצ"ל דאי ילפינן מוקדשתו אין בעלי מומין בכלל) ומצוה זו נוהגת אפי' בזה"ז וכן כ' החינוך ומ"ש התוס' והרא"ש בפרק כיסוי הדם דוקדשתו הוי אסמכתא כבר תמה המג"א בסי' ר"א ס"ק ד' דבגיטין דף ס' מבואר דדאורייתא הוא ולפי ענ"ד גם הרא"ש מודה דמ"ע דאורייתא. אלא דיש לפרש המ"ע בב' אופנים או דהקב"ה זיכה זה לכהנים להיות ראשונים לקרוא בתורה וליטול מנה יפה וזהו שלו. כעין מתנות כהונה שאם אסרו ישראלים הנאתם עליהם יבואו ויטלו בע"כ כדאיתא בנדרים פ"ה וכן משמע הלשון בברייתא שם בנדרים שזה חלקו דלא נקט לקרוא אותו ראשון או ליתן לו מנה יפה אלא ליטול מנה יפה ולפי"ז היה הדין אם קדם אחר צריך לשלם לו. אבל יותר מסתבר דהתורה לא זכתה לו אלא דהמצוה עלינו להקדימו ולכבדו וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל. ואי לא הקדימו עבר על מ"ע. אבל אין לו תשלומין. וזהו דעת התוספת והרא"ש ועל זה כתב הרא"ש דאף דלשון הברייתא משמע דהוא חלקו מכל מקום זה הלשון הוא רק אסמכתא בעלמא אבל גם הרא"ש מודה דמ"ע עלינו להקדימו אבל לא ניתן לתשלומין כן נראה לפי ענ"ד בכוונת הרא"ש:
ומכל מקום קשיא לי תיפוק לי' הרי הדין במזיק מתנות כהונה קימ"ל דפטור ביו"ד סי' ס"א סעי' ט"ו ואפשר דכוונתם אפילו לצאת י"ש פטור משא"כ במתנות כהונה חייבים לצאת י"ש לדעת הרא"ש ועכ"פ נראה דהלכה דמ"ע הוא להקדים לכהן ובוודאי אם יש כאן ת"ח. וכהן ע"ה כתב הרמב"ם בפי' המשנה בגיטין שם דת"ח קודם משום דגם לכבד ת"ח הוא מ"ע. ועשה דכבוד התורה עדיף. מ"מ עתה דהנהיגו דורות שלפנינו שהת"ח מחלו על כבודם מפני דרכי שלום ות"ח שמחל ע"כ כבודו מחול א"כ שוב נשאר העשה של וקדשתו על מקומו וכיון דמ"ע איכא הרי הוא ככל מ"ע שמחוייבים אנו לפזר ממון עבורה ולקנות אותה בדמים ככתוב כבד את ה' מהינך וכו' וכדאיתא בירושלמי פ"א דפאה הלכה א' והובא בר"ש שם משנה א' וכדאיתא באו"ח סי' תרנ"ו דאפילו עד עישור נכסי י"א דחייב לבזבז עיין במג"א שם ס"קז מכ"ש שאין לנו למכור מצוה כדי להשתכר ממון עמה. ואמת קנה ואל תמכור כתיב. וא"כ איך נדחה מ"ע זאת משום חסרון כיס דצדקה. הזה יקרא הפסד הרי זה חיוב עלינו ועל כלל הציבור ואפילו יהיה הממון לצורך מצוה אחרת. מה אולמא האי מצוה מהאי מצוה ומה אולמא האי עשה מהאי עשה אמרי' ואפילו עשה דעדיפא מני' בעינן בעידנא לחד תי' בתוס' פסחים דף נ"ט ע"א מכ"ש בנידון שלנו שאין מצוה אחרת נדחית:
וכיון דחיוב על הציבור לקרוא את הכהן ראשון גם הקונה המצות חייב לקרוא לכהן ראשון ואפילו יש לו לקרות אביו או רבו שמ"ע לכבדם ועשה דכיבוד אב אפשר דעדיף מעשה דוקדשתו כדאמרי' בירושלמי פ"ק דפאה. מ"מ כיון דהמצות הם שייכים לכלל הציבור אלא שהם מכרו ליחיד ומאי מכר ראשון לשני זכות שיש לו וכיון דעל הציבור שהן כמו שותפין בזה והחיוב עליהם להקדים לכהן א"א שיהי' להקונה זכות יותר ממי שבא מכוחן. ומי שאינו רוצה לקנות הואיל וצריך לקרוא לכהן הוא מזלזל במצות בוראינו. ואיך נעשה תקנה לסייע עוברי עבירה לכל הפחות בשוגג ואסור לן לסייע עוברי עבירה וחסרון ידיעה היא אצלם שהרי בקריאת כהן הן מקיימים מ"ע דאורייתא ובקריאה בתורה אינם מקיימים אלא מצוה ותקנה דרבנן ואם רוצים ליקח מצוה דרבנן כ"ש מצוה דאוריי' ע"כ רע עלי המעשה שעושים במקצת קהלות שמזלזלין בכבוד הכהונה. ונותנין אמתלאות משום הפסד צדקה וזה אינו כדלעיל:
ועובדא דמהרי"ק שורש ט' שאני דהתם הי' כבוד גדול לתורה שבזבזו עבור ההתחלה הרבה. וגם כבוד לעושי מצוות ומשו"ה סובר המהרי"ק דעשה דכבוד התורה עדיף ושפיר עבדו בתחילה התקנה ומכ"ש לאחר שנעשה המנהג הזה קבוע במקומם יכולין לדחות הכהן מחמת המנהג כמו שהסביר שם בכה"ג אין כאן זלזול לכהן דמשום המנהג נדחה וגם זה רק באקראי בעלמא פעם אחת. וכמ"ש מרן זצ"ל באו"ח סי' כ"ד והבו דלא לוסיף עלה. ולדעתי אפילו מחילת כהן לא מהני כדמוכח בספרי וברמב"ם במנין המצות הנ"ל וקשה גם לדברי מרן זצ"ל בחת"ס הנ"ל דס"ל דמועיל מחילה ונראה דמטעם זה כהנים יוצאים לחוץ דלמחול אין בידם. דע"כ מחוייב לקדשו אבל לצאת זהו ברשותו ורשאין הן בכך. אבל למחול אינם יכולין והא דאמרינן בגיטין דף ס' דנותן רשות לרבו או למי שגדול הימנו זהו לא נקרא מחילה על כהונתו דכיון שהוא מכבד לאחר אחר הוי כשלוחו וזה כבודו וכעין שכ' התבואת שור ביו"ד סי' כ"ח ס"ק י"ד וכבוד הקורא הוא כבודו אבל למחול על כבודו סתמא אין לנו וכוונת מרן זצ"ל דכ' דיכול למחול מסתמא היינו כדרך העולם שיצאו לחוץ. וסתם וכיוון על המנהג:
ואפילו ביציאה לחוץ איכא משום אינצויי ונשאר עדיין תיקון חכמים דכהן קורא ראשון מפני ד"ש. כדמוכח במהרי"ק שם שורש ט' והכא מסתבר אלא א"כ מחל לציבור בכל אנפין שווין אצלו הוא מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכל זה בנידון הנ"ל אבל היכא דהדין הוא דא"צ לקרות לכהן כמו בעובדא דמהרי"ק אז אפילו לא יצא לחוץ קורין לאחר. ומטעם זה קשיא לי' להמג"א בסי' קל"ה ס"קו למה כפו אותו וכו' ולפענ"ד כיון דלאו כ"ע דיני גמירא ויש לחוש לפגם כהונה ולא לפגם דידי' אלא לפגם אבותיו שיאמרו שחללו את הכהונה וכיון שאם נשאר שם הוי מבזה אבותיו ולכך כופין אותו לצאת וכמו שכ' בחינוך מצוה ל"ג דכופין במצות כיבוד ואף דהגהות מ"ל הקשה עליו דמתן שכרו בצידו ועיין בטו"ז רסי' ר"מ מיהו עיין בתוס' כתובות דף פ"ו ע"א ד"ה פריעת וכו'. דהיכא דאיכא בזיון לאביו כופין וה"נ כן כן נראה לפענ"ד נכון (ועיין מ"ש בתשובה שאח"ז דגוף הדין אי מועיל מחילה תליא בפלוגתא:) הק' משה שיק מברעזאווע: