אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה נח

תשובה נז

בעזהי"ת יתענג על רוב שלום הדיין המצויין בהלכה ידידי הרב המופלג בתורה ויראה מו"ה משה ליב כ"ץ נ"י דיין בק"ק ניקלשפורג יע"א:

מה שהעיר מעלתו ני' וביקש ממני לחות דעתי בענין יתום אחד כשמת אביו לקחו אחד לגדלו ולהספיק לו כל צרכיו ואבי היתום הי' ג"כ מהעיר ההוא אבל יש שם שני בתי כניסיות והאב הלך לביהכ"נ האחר ורצון המגדלו שאעפ"י שהוא הולך לביהכ"נ האחר שיהי' ליתום דין תושב בביהכ"נ זה ודעת מעלתו ני' נוטה להורות דיש להמגדל רשות לעשותו כתושב דהרי אמרינן בסנהדרין דף י"ט דהוי כבנו וה"נ נעשה כתושב כיון שהמגדלו נושא בעול וגם הוא לכשיגדל יהא נושא בעול עכ"ד הצריך לענינינו בקיצור והנה גוף הדין כבר מבואר בש"ך יו"ד סי' שע"ו סקי"ב לדינא ולכאורה נחזי אנן מסברא איך נוטה הדעת דהנה מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' שמ"ה תלה הפלוגתא שכ' הנוב"י מה"ת סי' ח' בחאו"ח שהלבוש חולק על דברי מהרי"ו שהביא בשם מו"ה יוחנן דיש למת בעירו זכות לקדיש מצד עצמו והלבוש ס"ל דתליא רק בבנים וכ' מרן זצ"ל דתליא בפלוגתא דאיתא בחו"מ סי' קע"ו סעי' י"ט דאם מת בטל השותפות או לא ומעלתו פקפק דאמאי לא יהיו כמו שותפין ברחיים ואוראנד"א שכ' הש"ך שם בס"ק ל"ה דכל אחד זוכה בחלקו ואי משום דבר של"ב לעולם: הא בסי' תע"ו סעי' ג' הביא פלוגתא בזה ולהרמ"א שם גבי אומנין אפילו בדבר שלב"ל ואפילו למאן דבעי שם קנין. כאן יהיה המנהג כמו קנין כמ"ש הרא"ש בב"מ פ"ק סימן ל"ח ובתוס' ב"מ דף ס"ו ע"א ד"ה ומניומו ובשו"ת מהרש"ל סי' ל"ו כיון דגם על חייו נשתתף לומר קדיש על אבותיו יהיה כקני את והחמור ותליא בשני הדעות בהגהה לחו"מ סימן ר"ט סעי' ד' עכ"ל:

ולפענ"ד גוף החילוק שבין אורח לתושב התלוי במנהג המקומות ביאר יפה בתשובת מהר"מ מינן בהגה"ה ואף דגוף התשובה אינינו בידי ראיתי בדברי עבודת הגרשוני סי' ס"ג שהביא דבריו מ"ש בשם מהר"י מוליא"ן דהנהו דנהגו דאורח ותושב שווים הוא משום דבהכ"נ של כרכים דמעלמא אתו הוי כשל כלהו עלמא ולא מצי מזבני ומעתה סתם בתי כנסיות בכל הקהילות חשוב כשל רבים: והנהו דס"ל דאורח נדחה ס"ל כיון דכל מילי דהשתא מוטל על בני העיר לתקן בדק הבית וליתן מס של ביהכ"נ ולשרי העיר דאל"כ יהיה בטל מעמד וחזקת הקהלה ויפול הביהכ"נ לידי גוים ולכן תושב קודם יעוי"ש שהאריך בלשונו ומבואר דהפוסקים דתושב קדים הולכין בתר השתא. וכדברי דהכל הולך אחר המעמיד ומאן דס"ל דאורח שוה לתושב הולכים בתר מעיקרא ולפי הנראה דלמאן דאזיל בתר השתא ובתר המעמיד לא שייך כלל ירושה דהרי אפילו בהיותו בחיים אם יפנה עורף ולא ירצה לשלם המס והשכירות הנצרך לקיום ומעמיד הקהילה ולא ישים עינא פקיחא שאם יבוא אחד לערער ולהתעולל עלילות על הבית הכנסת לעמוד עליו בחזקה וליקח אותו שיהא מסעיי' להחזיק ידי הקהל כדי להעמידו על מכונו הרי גם בחיותו אין לו דין תושב וכל שכן עתה שמת ובמתים חפשי כתיב. ואינו יכול להצטרף להחזיק ביד הקהל וודאי דנתבטל ממנו שם תושב ואינו תושב ביה"כ הזו או העיר הזו אבל אם אינו באים מכח בנין בית הכנסת וכליו ותשמישיו לזה שייך שפיר דין ירושה:

ולפי"ז נראה די"ל דדעת מהרי"ו בשם הר"ר יוחנן כדעת הראבי"ה דגם ביהכ"נ של כרכים מותר למכור ויש לבני העיר זכות מקנין ביהכ"נ וכליו ותשמישיו מלבד מה שמשתתפין עתה בכה"ג ולכך כתב דיש לבני העיר שהמת מאותו העיר ב' חלקים ומטעם זה יכול לשכור שכיר שיאמר עבורו קדיש ולזכות לו ע"י חלק שיש לו בגוף ביהכ"נ וכליו ותשמישיו אבל לדינא הא קי"ל באו"ח סימן קנ"ג סעי' ז' דבהכ"נ של כרכים אינה נמכרת וא"כ הכל שווים בו. ואין חילוק רק מה שמקיימים עתה את הביהכ"נ ולכך כל תושבי העיר קימ"ל דשוים בו ואינם מחלקים אם הם מאותו העיר או שיולדו בעיר אחרת וכמ"ש הנוב"י ועפ"י האמור דמהרי"ו שהביא את דברי מו"ה יוחנן היינו למ"ד דמוכרין ביהכ"נ של כרכים או בעיר שאינו כרך אם כן נהי דקי"ל דלא כמו"ה יוחנן משום דאנן קי"ל דשל כרכים אינם נמכרים וכל כליו ותשמישיו כמו הביהכ"נ ואפילו בכפרים הא קימ"ל בסי' קנ"ג סעי' ט"ו דאינו יכול לאסור חלקו מצד התקנה וכאלו אינו שלו מכל מקום לולא שפסק מרן זצ"ל דהשכיר אין לו חלק כלל. הי' נראה לפענ"ד דשכיר ואיש אחר הרוצה לומר קדיש בשביל המת לא גרע מאורח ואף דקימ"ל דביהכ"נ של כרכים אינו נמכר היינו דקימ"ל להחמיר אבל מ"מ לענין קדיש חיישינין גם לאידך דיעה דס"ל כראבי"ה ויש לו זכות בביהכ"נ וממילא יוכל השכיר לבוא בזכות המת והוי ספיקא ולכך הי' נראה לי שיש לעשות פשרה וכמ"ש מהרי"ק בשורש למ"ד דיאמר שליש או רביעית הקדישים וכעין שעושין פשרה אצל אורח. כן הי' נראה לפענ"ד לולא שכ' מרן זצ"ל שאין לו שום זכות:

ועתה נבוא לדברי מרן זצ"ל בתשובה הנ"ל הנה הוא לא הביא דברי מהר"מ מינץ הנ"ל ומכל מקום כיון דלדבריו מסברת עצמו דיש לו לתושב חלק מצד החיובים של עתה. וא"כ מסברא לא שייך ירושה כלל בזה אלא שמרן זצ"ל סובר אפילו אם בכה"ג נימא ג"כ דשייך שיורש הזכות הואיל שנתן הנצרך באותו שנה ושכבר נתן כל הצריך לקיום ביהכ"נ א"כ לכאורה י"ל דשייך בי' ירושה מכל מקום יש לומר הואיל והמת הזה אינו יכול להצטרף עמהם אדעתא דהכי לא נשתתפו עמו אלא היכא שכלם יכולים להצטרף למנין וכיוצא. לכך תליא הפלוגתא הזאת בפלוגתא דש"ע חו"מ סי' קע"ו סעי' י"ט: וא"כ אין השגת מעלתו השגה דמאי ענין זה לאומנים שם סעי' ג' שכלם קיימים ועושים מלאכתם והשיעבוד חל על גברא אבל כאן במתים חפשי ופקע שיעבוד הגוף וכמ"ש הר"ן בפרק הכותב דף ק' וממילא פקע השותפות ובלא"ה נראה דנ"ד שלנו גרע משאר דבר שלב"ל כיון דמעלמא קאתי כמ"ש התוס' גיטין דף מ"ב ע"ב ד"ה עבד:

עכ"פ כיון שבררנו דכל השותפות שיש להתושבים במנין וקניית ביהכ"נ וכליו ותשמישיו או מהקיום עמידת ביהכ"נ והם נקנים ע"י ממון איש ואיש כפי מיסת ידו ולכך א"ש שגם לבניו יש דין תושבים דגם להבנים יש להן מקצת כח בממון אביהם ממה שהם ראוים ליורשו אבל המגדל יתום אף דהוא חשוב כבן מכל מקום אינו ראוי ליורשו ואין לו זכות בממון המגדל ולכך אפשר לומר דאינו נעשה תושב על ידו כן הי' נראה לכאורה מסברא אמנם. הש"ך והלבוש בסי' קל"ב באו"ח לא כתבו כן והוא מדברי מהר"מ מינץ: שכ' שאם אין ליתום אב או אם במקום אחר. אפילו מגדלו בשכר יש לו דין תושב. אבל אם יש לו אב או אם במקום אחר אין לו דין תושב אפילו אם מגדלו בתורת צדקה עיי"ש וטעם לזה לא הביא. ועוד קשה יותר דגבי משרת כתב שלעולם דינו כתושב אלא א"כ יש לו אשה במקום אחר:

ונראה שטעמו דבן קטן מסתמא מושבו אצל אביו או אמו וכעין דאמרינן באו"ח סי' ת"ד לענין עירוב ולכך דירת קבע שלו אינו נפקע ע"י זה מה שנתגדל בבית אחר משא"כ גדול המשרת אצל חבירו דכיון שהוא גדול ואינו נמשך כל כך אחר אביו ואין לו מקום קבוע במקום אחר לכך הולכין אחר מקום דירתו עתה. אלא א"כ יש לו אשה דשם דירתו קבוע שלו ואפשר עוד לומר בטעמא דמשרת עדיף משום דיד פועל כיד בעה"ב. כדאיתא בב"מ דף י' ואפילו יתגדל היתום כיון שיש לו אב או אם במקום אחר אפשר ששם וקבע מושבו כן נראה לי להסביר טעמא דמלתא ויהי' מאיזה טעם שיהי' בדיני קדיש הולכין בתר המנהג וכבר הנהיגו כן. וא"כ בנידון שלנו. שלפי הנראה מלשונו יש לו אם במקום אחר. א"כ אין דינו כתושב:

ומכל מקום נראה לפענ"ד אם המגדלו מלמדו ומחנכו בתפלה ובמצות יש לומר דדינו כמו הנערים הלומדים במקום אחר שכ' הש"ך שם דדינם כתושבים וכ', הא"ר בסי' קל"ב דהטעם משום דלאו מכל אדם זוכה ללמוד והיינו דמחשבתו וחשיבות החיוב ללמוד תורה משוי לי' זה מקומו עתה. וא"כ נראה ה"ה המלמדו תפלה ומחנכו למצות לא מכל אדם זוכה ללמוד. מיהו מלשון תשובת שב יעקב חאו"ח סי' ט' נראה דווקא אם הי' קודם מיתת האם במקום אחר אבל מסוף לשונו נראה דלאו דוקא קאמר וא"כ ה"נ אין על האם חיוב ולא אפשרות לחנכו וא"כ יש להמחנכו מעלה זו ובלא"ה לפי דברי המר"מ מינץ הנ"ל שמעלת התושב הוא ג"כ מכח המסייע להשררה א"כ נראה בשני בתי כנס ות בעיר אחת לאו לגמרי דין אורח ותושב יש להם. נהי דיש להולכים לבתי הכנסת זו קדימה אבל לא כל כך כמו נגד אורח דעלמא ובמקום ספיקא כתב העבודת הגרשוני דיש לומר דנעמיד על דין תורה ויהי' אורח ותושב שוה. מכל מקום לפי מ"ש למעלה משם מרן זצ"ל אין זה רק מנהג אלא דינא. ולא שייכו דברי עבודת הגרשוני בזה ובלא"ה דהרי גם העבוד הגרשוני סיים דיש לעשות פשרה כדי דלא ליתי לאנצויי. וא"כ ה"נ לא שנא לפי ראות עיני הדיין כנלע"ד: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה