אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה נז

תשובה נו

בעזהי"ת שלום וכ"ט וכו' מו"ה יעקב שלום ני' יושב בשבת תחכמינו בק"ק טאפלשון יע"א:

יקרתו הגיענו על נכון וכו' ואשר העיר מעלתו ני' בדין קדיש על דברי מרן זצ"ל בסימן שמ"ה דהאומר קדיש שאינו מגיע לו עולה הוא לחבירו מהא דהגוזל עולה של חברו חזרה קרן לבעלים. והקשה מעלתו מהא דהחוטף ברכה דחייב לשלם בח"מ סי' שפ"ב ומכח זה חילק מעלתו נ"י דבקרבן עיקר המצוה הוא ההפרשה וא"כ אין ראי' לקדיש וזה קשה דהרי מצות שחיטה הוא על הבעלים ועיין בפסחים דף ז' ע"ב ברש"י ד"ה פסח וקדשים וכו' ויעויין בתשובת מרן זצ"ל סי' רצ"ה בד"ה ועדיין פש וכו' ועפ"י דבריו יש לחלק בפשיטות בין קרבן לחוטף מצוה וגם הדמיון עולה לקדיש קשה עפ"י דבריו. ואפשר כיון דקדיש של רבים הוא לא שייך לומר דבנפשי' זכה וא"כ יש לדמות לעולה מיהו גוף הדבר קשה היכן מצינו דעולה לבעלים בב"ק דף ע"ז ע"א אמרינין בשוחט לשם בעלים חזרה הקרן לבעלים אבל שלא לשם בעלים אדרבה לא חזרה קרן לבעלים ועיין רש"י בב"ק דף ס"ו ע"ב בד"ה דגזל קרבן דחברי' וכו' דאין עולה לבעלים:

מיהו התוס' פליג עלי' דרש"י ועכ"פ בש"ס איתא דוקא לשם בעלים וא"כ זה האומר קדיש שלא לשם בעליו מנ"ל דיעלה לבעלים וצ"ב ונראה לפענ"ד דלכאורה קשה דבאורח חיים סי' תקפ"א איתא במתפלל באלמות אין עונין אחריו אמן ובסימ' שפ"ב בחו"מ קימ"ל בחוטף מצוה היכא דיכול לענות אמן הוי לי' לענות אמן. וקשה הא אסור לענות אמן ולזאת נראה נהי דהגוזל אפילו פחות משו"פ אסור מה"ת. אבל מצוה דקי"ל דמצוה לאו ליהנות ניתנו. וכיון דלאו הנאה מקרי לענין איסור הנאה ה"ה לענין דאסור לגזול מחבירו לא נהנה משל חברו ולא הפסיד הנאה לחברו ולא מקרי גזל ולא מקרי בוצע ברך וא"כ הא דחייב עשרה זהובים אפילו למ"ד דינא ע"כ לאו דינא דין גמור אלא דתקנו משום דרכי שלום או חיבוב מצוה כמ"ש הש"מ בשם הר"י ולמ"ד קנסא היינו דווקא בהאי גברא לפי המקום והזמן ולא ילפינין מינה וזה כוונת הרי"ף בפרק החובל ולא קשה מאי שהקשה הש"ך בסי' שפ"ב דמאי הקשה הרי"ף למ"ד קנסא הא רב יליף מני' והקשה הש"ך הא רב יליף קנסא מקנסא ולא ק"מ דהא דרב יליף מקנסא היינו מקנסא שהוא תקנתא כמו המטמא והמדמע שתקנו מפני תיקון העולם ובאמת לפי הנ"ל יש לישב דברי הרי"ף דלעולם הוי רק קנסא אלא דהיינו לדידן אבל רב אפשר דסובר כר"י בר"ה דף כ"ח דמצות ליהנות נתנו ומקרי הנאה וה"ה הגוזלו חייב מן הדין ושפיר יליף מני':

ועכ"פ מיושב קושיא הנ"ל כיון דמצוה לא מקרי גזל א"כ רשאין לענות אחר החוטף אמן. וא"כ הא דסימן תקפ"א ע"כ היינו בתפלה דא"א להיות שליח בע"כ (גם זה אינו בזה"ז לפי מ"ש מרן זצ"ל בסימן שמ"ה בזמה"ז דאין הש"צ מוציא לא מקרי שלוחינו) ולכך בשליח ציבור אין עונין אחריו אמן מיהו כל זה במצוה שהוא מן הדין לבעלים כגון מילת בנו או כיסוי הדם: אבל במצוה שכלם שווים רק דאחד קנה המצוה יש בה להקל ולהחמיר להקל דאיכא למימר אין הקנין חל כמו דקימ"ל ביו"ד סי' רס"ד דאפילו זיכה והקנה לאחד מילת בנו לא קנה והוא מדברי הרא"ש ומהר"ם פליג על זה הובא בב"י שם וסובר כיון דהמנהג שאין חוזרין קונה מצד המנהג כמו אסתומטא. והנה המרש"ל בתשובותיו סי' ל"ו האריך ופסק בדבר שאין בו ממש אפילו קודם שבא לעולם קנה מצד המנהג ואסתומטא וזה שלא כדברי הרא"ש וגם לא כמהר"מ דהרי הובא בב"י שם דכתב דווקא לאחר שיולד הולד ומזה תמהני על המקור חיים בסי' ת"ן אות ח' הביא בפשיטות דברי מהרש"ל בלי חולק:

וזהו בדבר דלא שייך בי' קנין אבל להמהרש"ל דשייך קנין ובענין קדישים דהוי לפי מה שהסביר מרן זצ"ל שם דין דשותפות: ובהאי הנאה דרוצה לקנות גמר ומקנה נראה דבכה"ג מהני קנין אפילו להרא"ש דהא לי"א בחו"מ סי' ר"ז ססעי' י"ג אפילו באסמכתא דקוביא מהני סברא זאת וא"כ כיון שכל אחד נותן מעותיו בצורכי ביה"כ וקונין דברים שיש בהם ממש ונעשו שותפין וזכה לו מעותיו הריווח שיעלו בענין התפלות וכיון דקנה זה במעותיו ורוצים להפסידו דבר שקנה במעותיו. הרי גוזל לו מעותיו ובוודאי שייך גזל דמצוה שקנה בוודאי לא גרע מאם קנה דבר אחר וא"כ יהי' אסור לענות אמן אחריהם ויהי' הפסד הרבים ולכך הוי כקרבן ציבור דקימ"ל בזבחים דף ו' ע"ב דאפילו שלא לשמן כשרים ועלו לבעלים לשם חובה דלב ב"ד מתנה עליהן. ושפיר כתב מרן זצ"ל מידי דהוי אגונב עולתו וכו'. דאף דקרבן יחיד בעי' לשמן דווקא אבל בקרבן ציבור לב ב"ד מתנה עליהן ודברי חכמים כדרבונות שרירין וקיימין והנראה לפענ"ד כתבתי. דברי ידידו הדו"ש: ה"ק משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה