מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה נג
עוד להנ"ל
ומה שהקשה על דברי מרן בעל חת"ס זצ"ל שכ' בתשובה חלק יו"ד סי' רצ"ד דיכול האב לפדות את בנו אפילו אם אינו בביתו ביום ל"א רשאי לפדות אותו שלא בפניו כמו שצידד הדגול מרבבה בסוף דבריו בסימן ש"ה דאע"ג דעדיין לא חי הולד ל' יום אפי"ה אית לי' חזקת חי מכח הרוב ושכן משמע ג"כ בסוף פ"ק דעירוכין דאמרינן דיושבת לילד ומתה מותר לחלל שבת עבור הולד ומעלתו ני' תמה על זה דהרי אלו הוי ספק מכל מקום ספק פ"נ מחללין עליו את השבת עכ"ל ולפי הנראה מלשון מרן זצ"ל אינו מביא ראי' משם. אלא הוא מפרש הטעם כן דהרי באו"ח סי' שכ"ט קי"ל דאע"ג דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב מכל מקום מקצת קבוע בעינן דוקא אם נשאר במקום אחד הקביעות אע"ג דנפל מפולת על זה שפירש והרוב הם עכו"ם מכל מקום כיון דאיכא קצת קביעות כאן דאיקבע ישראל בכה"ג דווקא מותר לחלל שבת:
ובמג"א סי' ש"ל בדין דיושבת על המשבר ומתה האריך וכ' דאפילו איכא רוב שאינו חי ועפ"י רובא באם אינו נעקר הולד הולד מיית ברישא אפי"ה רשאין לחלל שבת עבורו. ואם נימא דאין לולד חזקת חי אעפ"י שהוא בן תשעה. א"כ אדרבה כיון דעד ט' חדשים אינו בר קיימא בוודאי א"כ בהיותו בן ט' בוודאי לא מקרי איקבע נפש ישראל שיהיו מחוייבין לחלל עליו את השבת. וא"כ בכה"ג לא אמרינן דספק פ"נ נגד הרוב מחללין וא"כ שפיר מוכח מהתם. דיש לולד חזקה הבאה מכח רוב ואיקבע לבר חיותא ולכך אע"ג דיש רוב דמיית הולד ברישא. שפיר כיון דאיקבע חיותא רשאין ומחוייבין לחלל עליו את השבת וכ"ש לפי מאי דמסתפק המחהש"ק בסימן שכ"ט ס"קב דאם יש רוב וחזקה דאינו נפש שיהיו חייבין לחלל שבת עליו אין רשאין לחלל וא"כ אי לא הי' לו חזקת חי לבן ט' הרי הוא בחזקת אינו חי ואז בוודאי לא היו רשאין לחלל שבת עבורו ושפיר מוכח כדברי מרן הגאון זצ"ל.
ובמקום אחר כתבתי להוכיח כן מהא דאמרינן ביבמות דף קי"ט ע"א יצאתה מלאה חוששת וכו' והרמב"ם פ"ג מיבום והרי"ף והרא"ש והטור בסי' קנ"ז פסקו דיצאת מלאה חוששת ואני תמה ע"ז דנהי דברישא כ' הראשונים דלא תנשא ולא תתיבם דקי"ל כן. אע"ג דבש"ס מוקי לה כר"מ משום דאנן קי"ל נמי דסמוך מיעוטא לחזקה אבל ביציאת מלאה למה ניחוש אפילו תימא דאיתרע לה חזקת היתר מ"מ אין כאן רק מיעוט לאיסור ולמיעוטא קי"ל דלא חיישינן. וע"כ טעמייהו כמ"ש הנמוק"י דאין כאן מיעוט כיון דיצאת מלאה ועבר זמן העיבור לא אמרינן שמא הפילה דלשמא מת לא חיישינן רק שאני תמה על סברא זו. דאפילו אמרינן דלא חיישינן לשמא מת היינו מטעם דאוקמי' אחזקה דחזקת חי ועיין בדגול מרבבה ביו"ד סי' ש"ה דר"ל דקודם ל' יום שפיר חיישינן לשמא מת דאין לו חזקת חי ובמחכ"ת אשתמט מני' דברי הרשב"א ודברי הנמוק"י הללו. ואפילו אמרינן אף בכה"ג לשמא מת לא חיישינן ע"כ היינו מטעם חזקה הבאה מכח רוב דאינם נפלים. ובני קיימא נינהו וא"כ כיון דמשום האי רוב אתינן עלה א"כ שוב י"ל סמוך מיעוטא לפלגי והוי לי' רובא וא"כ עדיין תקשה למה נימא לדידן חוששין. הא קי"ל דאין חוששין למיעוט וצ"ע ואפשר דאיכא למימר כמ"ש התוס' בב"מ דף ק' ע"א ד"ה הא מני וכו' דאיכא לאוקמא בחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה. וא"כ אפשר דעל חזקה זו כ' הנמוק"י והרשב"א הנ"ל דלשמא הפילה לא חיישינן ועכ"פ נראה מדבריהם כמ"ש מרן הגאון זצ"ל ולדינא דיוכל לפדות האב את בני אפילו אינו בעירו: