מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה מד
שאלה עשרה שהתפללו ביחיד בינם לבין עצמן. אם באו אח"כ לבית הכ"נס ואין אחד בביהכ"נ שלא התפלל עדיין אם יכול אחד מהם להתפלל בקול לומר קדיש וקדושה בציבור:
הנה המג"א הביא בסי' ס"ט בשם הרדב"ז דאין חוזרין ומתפללין לצאת ידי קדיש וקדושה ולא הביא טעם הדבר. ולכאורה צריך עיון דהרי מבואר בב"י וש"ע שם בריש סימן ס"ט דאם יש עשרה בני אדם שהתפללו שיחזרו לומר קדיש וברכו וקדושה ומבואר בהדיא להיפוך והדגול מרבבה שם כתב דבאמת הרדב"ז הנ"ל חולק על פסק המחבר וראיתי בספר אלי' רבא באו"ח סי' נ"ה ס"קז שהביא דברי הרדב"ז הנ"ל. והביא טעמו דפרח מנייהו חובת קדיש וקדושה כמ"ש גבי ברהמ"ז. ולא הבנתי דבריו דאדרבה גבי ברכת המזון קי"ל באו"ח סי' קצ"ד סעי' א' דאם ברכו ברהמ"ז ביחיד לא פרח זימון מנייהו אלא דאין יכולין לזמן דאין זימון למפרע אבל מצטרפין דלא פרח זימון מינייהו וכו' כמבואר ברשב"א בשם רב האי הובא בב"י שם.
וראיתי בספר המאירי במגילה דף כ"ג שהביא שני פירושים בהא דפורס שמע ולחד פירושא כתב דבעי לכל הפחות אחד שלא התפלל כלל מזה מבואר דאם כלם התפללו ביחיד דאין חוזרין לומר קדיש וברכו וקדושה מיהו אפשר דהמאירי קאי שם על פריסת שמע היינו קדיש וברכו וקדושת יוצר א"כ שייך לומר אין קדיש וברכו למפרע אבל קדושה שהוא לעולם אחר תפלת י"ח וכיון דלא פרח מנייהו. דאי פרח מנייהו אפילו צרופי לא מצרפינן כדאמרי' שם לענין ברהמ"ז א"כ לא ידעתי מדוע לא יוכלו להצטרף לומר קדושה:
ונראה דזה תליא בב' טעמים שמצינו והובא בב"י או"ח סי' קכ"ד וביאר הב"ח שם להרא"ש טעמא דחזרת התפלה רק משום הקדושה ולפי"ז אפילו התפללו כלם ביחידות נראה דרשאין וצריכין לומר קדיש וברכו וקדושה אבל לטעם הרמב"ם שם דהטעם הוא כדי להוציא את האינו בקי ואע"ג דהאידנא כולן בקיאין התקנה במקומה עומדת א"כ י"ל דווקא קודם שהתפללו חל החיוב עליהן כמו בשנים קדמוניות אבל לאחר שהתפללו כלם ביחידות ולא דמי כלל לטעם התקנה שהיו אינם בקיאין והי' לכל הפחות אחד שלא התפלל א"כ לטעם הרמב"ם שפיר יש לפסוק כהרדב"ז דעתה שכלם התפללו ביחידות אימתי יבוא עליהן החיוב מעיקרא לא היו עשרה ועתה לא דמי כלל לזמן התקנה שהי' ביניהם בני אדם שלא התפללו אמנס דברי הרדב"ז צ"ע לי אח"ז כתבתי למרן הגאון האמתי מוהרמ"ס ני' וכתב לי וסיים בכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג והמנהג שאין חוזרין ומתפללין: