מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה לה
עתה לדין השני באם נתן הרב דמתא איסור על הכת המתפרדי' מה דינו והנה ביו"ד סוסי' ר"ה דרבים יכולין לאסור העובר שיהי' פתו כפת כותי ויינו יי"נ וזה מדברי הרמ"א בתשובה שכ' דילפינן זה מקרא דעזרא דאמר אשר לא יבוא וכו' יחרם כל רכושו ויבדל מקהל הגולה וא"כ מצינו דרבים יכולין לרדות המורדים והפושעים כדמסיים שם בשו"ע ועיין בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס חלק אה"ע חלק א' סי' ק"ח וק"ט שהאריך בגוף הדין אי רשאין להפקיר מן התורה או רק מדרבנן וגם מה שמועיל הסכמת הרבים הוא רק אם היו ביחד. עיין בב"י בחו"מ סי' י"ג ובכנה"ג שם הביא כמה חילוקים ודינים ומהר"י מטראני סי' ס"ח פסק דווקא כשהיו זה בפני זה עיי"ש. וכן הא דמועיל הסכמת הקהל היינו אם גם המיעוט שמעו. אלא שלא הסכימו אזלינן בתר רובא ולענין ב"ד קימ"ל אפילו אם אחד אומר אינו יודע אינו נמנה עם הרוב וכו'. ומצינו עוד איסור ממה שאמרו בחו"מ סי' רל"א דרשאין אומנין שהשתתפו או כל הקהל להסיע על קצתן ולענוש אותם. דהיינו אם תקנו ביניהם איזה תקנה לגבות מסים וארנונית וכיוצא בזה עיי"ש. ואז הן רשאין על מי שמסרב לאסור פתו ויינו ועיין חו"מ סי' ב' דהביא שם הרמ"א ב' דיעות אם טובי העיר יש להם ג"כ כח זה לאסור ולרדות ולהפקיר ולכאור' מהא דהביא סוף סי' ר"ה הנ"ל: נראה דסתם שם לעין הרואה כדיעה הראשונה דגם טובי העיר יש להם כח הזה להפקיר מדסתם שם הרמ"א דרבים יכולים לאסור ולא חילוק אם הוא על עניני מסים וכיוצא בזה. מכל מקום מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל חיו"ד סי' ה' כ' דבעינן דווקא ג"כ הסכמת הרב עיין שם וכיון דביארנו דשורש האיסור הוא משום קרא דעזרא הנ"ל דיחרם כל רכושו מבואר דהיינו דווקא אם עשו שלא כהוגן יש להם כח זה אבל אם עושים כהוגן רק דלקהל הנשאר לא ניחא להם בגוי' בוודאי אז אין להם רשות להפקיר או לאסור של האיש הרוצה לעשות כדין תורה וכך משמע מלשון רמ"א הנ"ל שכ' להרדות להמורדים והפושעים. וכבר מבואר ממ"ש מרן בעל חת"ס בתשובה הנ"ל דאם אסרו שלא כדין אין איסורם איסור וממילא מבואר ומופשט שאלה הי"ל כיון דעפ"י הדין רשאין ומחוייבין לקבל עליהם תקנות שהם למגדר מלתא והעושים כן אינם עוברים על ד"ת אדרבה מקיימין דברי חכמי ישראל שהסכימו לזה ואין רשות וכח להצד שכנגדו להפקיר ולאסור בשביל זה וא"כ לא חל כלל איסורם כן נראה לפענ"ד וחתמתי שמי: הק' משה שיק מברעזאווע: