אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה לא

תשובה ל

בעזה"י עש"ק פ' ויקהל תרל"ה לפ"ק חוסט יע"א:

החיים והשלום להרב המאור הגדול המופלג כש"ת מו"ה אהרן ווילהיים אב"ד דק"ק פעזונג יע"א:

מכתבו קבלתי וביקש ממני לחוות דעתי ע"ד החזנים שמזמרין וכופלין התיבות הרבה פעמים בזמירתן לבסם קולם אם זה אסור מדינא כי החזן שבקהלתו הוא כופל ומכפיל התיבות והחרוזים אפילו בתיבות מתפלת י"ח וקדושה ושאלת חכם חצי תשובה ויפה כ' מעלתו כמה ראיות שגם בהלל תנן דדוקא במקום שנהגו לכפול שרי וגם מ"ש בברכות דשמע שמע כגון דאמר מלתא מלתא ותנא לה מגונה הוי ואף דאין משתקין אותו בשעת מעשה מכל מקום צריך למחות בו שלא יעשה כן בפעם אחרת כיון דהוי מגונה. וכל תיבה ותיבה יש לה סוד מנוי וספור מאנשי כנה"ג ז"ל וכל המוסיף גורע עכ"ד בקיצור נמרץ ונכונים כל דבריו וגם עלי רע המעשה הזה שבחדשות אלו שמקרוב באו וכבר האריך בזה הגאון בעל תבואת שור בס' בכור שור בר"ה דף י"ו והביא הקרא דנתנה עלי בקולה ע"כ שנאתי' והאריך שם הרבה בגנות אלו הדברים. ושהחיוב על כל רב אשר בידו למחות יעוי"ש אבל הרע הזה להוסיף ולהכפיל הדברים. חדשים המה. ולדינא נראה לי דאסור משום ה' טעמים: (א):

משום בל תוסיף שהרי ילפינן בר"ה דף כ"ח שכהן שאמר בשעת ברכה שיוסף ברכה. כגון ד' אלקיכם יוסף עליכם הוא עובר על הקרא שנא' לא תוסיפו על הדבר ומקרא דלא תוסיפו ילפינן דגם דבר אסור להוסיף אפילו תיבה אחת או חרוז אחד ולי הי' קשה מה שתקנו אנשי כנה"ג ז"ל והוסיפו לומר בשכמל"ו בק"ש לדעת התוס' בר"ה שם ד"ה מנא תמרא וכו' דגם בתיקון חכז"ל יש לחוש משום בל תוסיף בשלמא להראב"ד סוף פ"ב מה' ממרים דסבירא לי' דבתקנת ב"ד ליכא ב"ת שהתורה נתנה להם רשות וכן להרמב"ם שם דאם אמרו חכמים דהוי רק מדרבנן אין בה משום ב"ת נמי ניחא אבל לתוס' ר"ה הנ"ל דנראה דלא ס"ל כן קשיא מיהא כבר כ' רמב"ן בחומש בפרשת ואתחנן דכל שהוא משום סייג וגדר מותר שהרי התורה צוותה עליהם לעשות גדרים וסייגים ובזה אני מסביר בפסחים דף נ"ו ע"א דברי הגמרא דאמרו אנשי כנה"ג היכא נעביד נימרינהו לא אמרו וכו' לא נימרי' הא אמרו יעקב עיי"ש ויש לומר שכוונו לישב דבאמת אין ראוי ואין רשאי להוסיף על לשון התורה אלא שבשעת הגלות בזמן יעקב ובכיוצא שאנו רואין חילול השם וכמו שאמר יחזקאל שאומרים האומות עם ה' אלה ומארצו יצאו והנביא חבקוק צוח למה וכו' רשע מכתיר צדיק ואנשי כנה"ג אמרו לישב הקושיא איה גדולתיו וגבורותיו וכו' כדאיתא ביומא דף נ"ט ע"ב: אך כבר פרש"י בפרשת האזינו על הקרא דאשא אל השמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם דבזה שהקב"ה חי לעולם מיושב ומתורץ הקושיא מה שהקב"ה אינו מעניש מיד ומאריך אף שהרי הוא חי לעולם ויש לו עוד שהות וזמן לענוש בעוה"ז ובעוה"ב וזה נראה לי כוונת חכז"ל פ' מקום שנהגו הנ"ל דחכז"ל קבעו לומר בשכמל"ו. משום שאנו מיחדים שמו של הקב"ה שכל מעשיו אחד ובגלות יש כמה פעמים חילול השם. ואז ח"ו יש מקום לשאול אי' גבורותיו וכו' לזה תיקנו חכז"ל לאמר כמו שאמר יעקב בשכמל"ו בכל מעשיו ובכל אופן ואפילו אינו מעניש הרשעים מיד וכמ"ש בקרא דהאזינו כי הוא חי לעולם. לכך כיון דזה מטעים ומישב לנו אחדותו קרו לי' חכז"ל ציקי קדירה. אמנם זה שאנו צריכין לציקי קדירה ההוא ואין אנו מטיבין מעשינו שיתקדש ויתגדל שמו של הקב"ה כמו שאנו מתפללין זה הוא גנאי לנו ולכך תיקנו לומר בחשאי ומובן היטב שם מליצת דברי חכמינו ז"ל. ועכ"פ מבואר דברוך שכמל"ו הוא סייג וגדר להבין אחדותו ית"ש וכל שהוא משום סייג רשות לחכז"ל להוסיף ומדברי הש"ס הנ"ל מבואר דלולא לא הי' אמרו יעקב אבינו לא היו אנשי כנה"ג מוסיפין ויש ללמוד מזה קו"ח דאין רשאין להוסיף מה שלא נמצא שתקנו חכז"ל:

ובאמת קשיא לי למה הוצרכו חכז"ל לומר בברכות דף ל"ג ע"ב דאומר שמע שמע משתקין אותו בכפול כל הפסוק משום דמחזי כב' רשיות תיפוק לי' דאסור משום בל תוסיף ובשלמא לפי מ"ש התוס' בר"ה הנ"ל ד"ה מנא וכו' דאם עושה מצוה אחת ב' פעמים לא הוי ב"ת א"ש אבל אין זה מוסכם עיין מג"א סי' ל"ד ס"קג ובמחהש"ק שם ובטור וב"י סי' רנ"א וברמב"ם פ"ז מלולב ה"ז ובלח"מ כמה פלפולים בזה אימתי נקרא מוסיף ואימתי לא נקרא מוסיף ואם הוסיף רק חלק אחד או הוסיף כל המצוה נקרא הוספה עיין בדבריהם וגם דברי התוס' עצמם לכאורה קשה כי סותרין דבריהם מ"ש בחגיגה דף ו' ד"ה ר"י. וצ"ל דהש"ס בחר בטעם דמחזי כב' רשיות ואפי' אם בפעם הראשון לא כיון ובלא כוונה לא יצא כדקימ"ל באורח חיים סי' ס"א סעי' ג' וא"כ לא הוי מוסיף כדאיתא ר"פ המוצא תפילין דאם לא יצא באחד לא מקרי השני מוסיף ולכך צריך לטעמא דמחזי כב' רשיות. והא דפריך שם בברכות דף ל"א ע"א דלמא מעיקרא לא כיון וכו' נראה דקושית הש"ס על הא דמשתקין אותו וגוערין עליו שיפסק ואיך רשאין לעשות כן והרי יש לחוש דלמא מבטלין אותו מהמצוה דשמא מעיקרא לא כיון דעתו א"כ אמירה זו מצות עשה דאורייתא ואין רשאין לבטלו מהמצוה באמצע אמירתו. ועל זה משני שפיר וכי חברותא כלפי שמיא מחינן לי' בארזפתא אי לא כיון. והכוונה כיון דעושה בזה איסור דמחזי כב' רשיות הוי כמצוה הב"ע. ובזה מיושב היטב קושית הטו"ז בסי' ס"א ס"קג עיי"ש: אסור לנו להוסיף. אלא דפליגו בשכופל דבר אחד או חלק מחלקיו באיזה אופן הוי מוסיף ואין כאן מקומו לבאר זה. ועיין בפתיחה כוללת להפמ"ג בהתחלה אות ל"ד ול"ה. וא"כ בנידון הנ"ל לא מבעי' במצוה דאורייתא דהיינו בקדושה ותפלה וברכות מבואר בכמה דוכתי ובאבודרהם ובכל בו ובס' אורחת חיים וגם בטור בכמה דוכתי מבואר דרוב תפלות וברכות באו הכל במספר ובמנין כל התיבות והאותיות ועיין בטור בסי' קי"ב ובסי' קי"ד וסי' קפ"ו ותקפ"ב ובסי' נ"א ונ"ג ובב"י סי' נ"א ג"כ הביא כמה ענינים בזה דאסור להוסיף וכל המוסיף גורע ועכ"פ מבואר בכמה דוכתי דהתפילות והברכות הכל במדה ובמספר ובמנין ואסור לשנות ממטבע שטבעו חכמים. ואף אם אין בזה איסור בל תוסיף דאורייתא וודאי עכ"פ אית בי' איסור בל תוסיף דרבנן וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון:

(ב) י"ל דאם מוסיף בקדושה או בכיוצא בזה הוי כדובר שקרים לפני השי"ת דמתחיל לומר נקדש את שמך וכו' כשם שמקדישים אותו בשמי מרום וכו' והוא אומר תיבות אחרות. ובזה אני מפרש לשון הירושלמי. דקאמר על מודים מודים משתקין אותו שנאמר כי יסכר פי דוברי שקר. וזה תימה מה ענין שקר לכאן. ובש"ס דילן אמרינן משום דמחזי כב' רשיות. ואפשר לכוון את הירושלמי עם הש"ס שלנו דבזה עצמו שאומר מודים מודים דמחזי כב' רשיות. ובכופר בה' אחד לא הוי הודאה רק דובר שקרים. ויותר נראה לפרש דהכוונה דעי"ז דכופל כמה פעמים מודים מודים מזה נראה דפעם הראשון לא כיון ולא הודה ה' בלבו וא"כ אומר שקרים בפיו. ולכך אמר בירושלמי דיסכר פי דובר שקרים וא"כ זה שייך ג"כ אם כופל שאר דברים שנראה שמעיקרא לא כיון ולבסוף כיון ואין פיו ולבו שוין והוי דובר שקרים ולכך אסור לכפול הדברים בכל מקום ושפיר קאמר דמשתקין אותו משום יסכר פי דוברי שקר. ולכך המשנה וכופל הקדושה או שאר תפלה יסכר פי דוברי שקר.

(ג) לפענ"ד הוי הפסקה השהי' שמשהין עי"ז בכדי שיגמור הברכה וקימ"ל באו"ח סי' ק"ד ס"ה דפסק אם שהה כדי לגמור את כולו חוזר לראש כ"ש אם שח בדיבור הרי קי"ל באו"ח סי' תק"צ דאם תקע בין תקיעה לתקיעה כמתעסק הוי הפסק. וא"כ לא ידעתי חילוק למה לא נאמר גם כאן אם יאמר תיבות באמצע התפלה הוי רק כמתעסק בעלמא לזמר הוי מסתמא ג"כ הפסק. כשעושה כן במקום שאסור להפסיק ובשח במזיד קי"ל בסי' ק"ד דחוזר וא"כ ג"כ בהנך חזנים דכופלין התיבות באמצע התפלה שלא לצורך הוי הפסק וחייבי' לחזור כן נראה לפענ"ד. וכן מבואר סוף מס' ר"ה דתפלה דומה לתקיעה לענין הפסק:

(ד) הרי הביא בטו"ז או"ח סי' תק"ס ס"קה דאותן המזמרים קדיש וקדושה וכיוצא בהן עליהם אמרו חכז"ל במדרש שהתורה מקטרגת עליהן לפני הקב"ה עשאוני בניך כלי זמר ואם בבתי המשתאות כן קו"ח במקום קדוש ובשעת התפלה דעושין מהתפלה זמר ומורידין בקודש וכן אין לעשות:

(ה) ועוד בה חמישית דכבר אמרו חכז"ל דבכמה דברים צוח הנביא מלאכי הקריבהו נא לפחתיך הירצך וכו' וכן כאן אם יאמר איזה בקשה לפני המלך ויכפיל וישלש התיבות וכי ישמע לקולו ובקשתו. קו"ח ב"ב של קו"ח לפני ממה"מ הקדוש ב"ה לא יעשה כזאת בישראל ואם החזן המזמר יראת ה' נוגע בלבבו ושומע בקול תוכחה. ולא שביק התירא ועביד איסורא הלא יכול לזמר בנעימות וקול ערב מבלי לכפול התיבות וגם למעלתו ראוי שיאמר להחזן בדברים טובים וישרים שלא יוסף לעשות כן ולדבר על לב הקהל שלא יחפצו ולא יחמדו לדבר זה שתחת הסניגור יעשה קטיגור ח"ו. ואפשר דהוי כמצוה הבב"ע. ויראי ה' ישמעו ויודו ויאמרו אמת הדברים כן נראה לפענ"ד ועיין בבכור שור ר"ה י"ו שהבאתי ויבין דבר לאשורו איך יעשה ואליכם אנשי הקהל דק' פעזונג יע"א אקרא אל תראו ואל תשגחו במקומות אחרים אשר נעשתה שם כזאת ואין מוחה בידם בעוה"ר כי כבר הצעתי לפניכם וגם בלבבכם תבין כי אין מהראוי ואין רשאין לעשות כן ודע לפני מי אתה עומד אמרו חכז"ל והשומע יבורך בברכה המשולשת ויהי' ה' עמו להעמיד האמת על מכונו בכל מה דאפשר לו ודברי חכמים בנחת נשמעין ויאושר כוחו וחילו דברי החותם הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה