מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה ל
עוד להנ"ל
וע"ד הש"ך חו"מ סי' שפ"ב ס"ק ג' שדעתו הא דשמו חכז"ל ברכה בעשרה זהובים היינו דווקא ברכה דאורייתא או מצוה דאורייתא ובאמת זה קשה כיון דברכת המצות מדרבנן איך פשטה האבעיא בחולין פ"ז מהא דרבי דשכר ברכה קאמר התם שאני בברכת המזון דהמצוה מן התורה והברכה מן התורה ומנ"ל בכיסוי דאף דהמצוה מן התורה מכל מקום הברכה הוא מדרבנן וגוף דברי הש"ך תמוהין הא גם ברכת פרי הגפן הוא מדרבנן וצריך לומר דש"ך קאי לשיטת בברכות מ"ד ע"א דברכה מעין ג' מן התורה אלא דעריין תקשה הא אפילו בבהמ"ז בעי דווקא שיעור שביעה מיהו הרשב"א בברכות דף מ"ח ע"א משמע דסובר דכזית מן התורה ולא קי"ל כוותי' ותו תקשה הא רבי סובר בברכות דף מ"ח ע"ב דברכת הלחם לפניו מה"ת וממילא לרשב"א דואכלת ושבעת גם על ז' מינים קאי. א"כ גם ברכה לפניו מה"ת וא"כ תו הוי ה' ברכות מן התורה וצ"ל דסובר דאסמכתא בעלמא הוא דבברכות דף מ"ח ע"ב וכ"כ שם בפנ"י. ועכ"פ לולא דברי הש"ך הוי אמינא בהיפוך דאפילו ברכות דרבנן שוי' עשרה זהובי' ולכך יצא ב"ק סתמא ואמר כוס של ברכה שוה עשרה זהובים ואפילו לא אכלו כדי שבעם ואפילו אינו שותה דאין כאן ברכות דאורייתא ד' אלא ג' והיינו ע"כ עם ברכת הטוב והטיב: וכ"כ הריטב"א בהדיא וזהו שהוסיף הבת קול. ומזה הוא דפשט הש"ס דשכר ברכה קאמר וא"ש ודברי הש"ך צ"ע:
והנה. רש"י פי' לפי מ"ש הריטב"א דרבי לא רצה ליתן לו לברך: אלא רצה לסלקו שלא לצרפו עמהם לענות אמן ולכאורה טעמא דרש"י כמ"ש מעלתו ני' דאיך יתן לצדוקי לברך דלמא לא יכוין להוציא ומעלתו נ"י כתב דצדוקי מכוון להכשיל וזה לא מצינו ואדרבה מוכח מלשון הר"ן בחידושיו לחולין דף ג' דדוקא אם נהנה או שמציל עצמו מטרחא נחשד על לפני עור אבל בלא טרחא. כדי להכשיל לא גרע מגוי דאינו נחשד לזה מיהו י"ל מטעם אחר כיון דכוונה לא כתיבא ובפמ"ג בפתיחה מסתפק דלמא מצות צ"כ היינו מדרבנן ואפילו לדעת הרמב"ם המובא בש"ך יו"ד סי' ב' ס"ק כ"ז דאחזיק מהני לא ידענו אי אחזקי דהיכא נדע מחשבות לבו. וא"כ אי סובר כותי דלא בעי כוונה ועושה לפי סברתו כדאמרי' ספ"ק דע"ז כותי לא ציית אמר אנא גמירנא טפי מנך אמנם מדברי המרדכי פ"ק דחולין ס"ס תקפ"ט שכתב להוכיח דלא כיש מחלקין בין עע"ג לאחרים רואין אותן מדפריך בחולין דף ג' ע"א וכו' והמרש"א דף י"ב ע"כ כ' כיון דל"ב לשמה א"כ אין חילוק וזה תימא שהרי זה עצמו מה שרצה המרדכי להוכיח שהרי היש מחלקין ע"כ סוברין דלכתחילה בעי כוונה ועכ"פ מדברי המרדכי מוכח דבגדול עע"ג מהני וע"כ כיון שאין זה טרחא ולא צריך שום זהירות אמרינן דכוון:
א"כ י"ל ג"כ כאן דרשאי להוציא עכ"פ לא מסתבר כן ולכך פרש"י דרצה לסלקו לגמרי מיהו קשיא האיך הי' רשאי לסלקו הא שלשה שאכלו אין רשאין לחלק ואיך יגרום לפני עור ונראה דרבנו הקדוש מספקא לי' אי צדוקי מודה בזימון או לא והנה כל שאינו מודה בזימון חשיב כגוי כדאמרי' לענין כתיבת ס"ת ולענין שחיטה ואינו כבר ישראל לאותו דבר וא"כ גם אינו ראוי לצירוף ואם לא הי' לרבי זימון בלעדו לא הי' יכול לצרף לזה השכיל רבינו הקדוש לבוא על אמיתת הדבר ואמר כוס של ברהמ"ז אתה שותה או מ' זהובים א"ל ומזה יכיר ויודע לו אם מודה בזימון ויצרפנו ולזה יצא ב"ק והסכים ע"י שראוי לצרפו לזימון ושוה מ' זהובים דהיינו עם ברכת הזימון או הואיל והוי זימון ויכול אחד להוציא חברו וא"ש ידידו הד"ש: ה"ק משה שיק מברעזאווע: