מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה כו
ומה ששאל עוד ממני באחד שמתה אחותו והוא אינו יודע ובתוך תפלתו הוא מתפלל עבורה ויש לחוש משום תפלת שוא: כמו שהביא המחהש"ק באו"ח סי' רפ"ח ס"קיד בשם מהרי"ל. אם רשאים להודיעו כדאמרינן ביו"ד סי' ת"ב כדי שיאמרו הבנים קדיש אין בו משום מוציא דיבה הוא כסיל ולי נראה פשוט כיון דהמחבר שם כ' דאפילו אצל בנים הוי כמוציא דבה. אלא שהרמ"א שם כתב דלבנים זכרים מודיעים משום קדיש. נראה לי דבדווקא לבנים אמר לא מבעי' משום חשש הנ"ל בוודאי אין להודיע דלא קעביד איסורא כלל משום חשש שמא מת הא קי"ל בגיטין דף כ"ח דאפילו חטאת מקריבין עליו ולא חיישינן לחולין בעזרה ואפילו בחולה אמרינן שם דמוקמינן לי' בחזקת חי וא"כ אם אפילו באמת מת. מ"מ התורה אמרה שנסמוך על החזקה כדקי"ל לענין כל הטריפות סמכינן ארובא וכ' בתשובת פנים מאירות ח"א דאפילו נודע אח"כ שהוא טריפה לא בעי כפרה כמבואר בתוס' ביצה דף כ"ד ע"ב. גם משום חשש שמא נתרפא. וא"כ אין חזקה דהא זה עבידא להשתנות מחולה לבריאות ולא מקרי חזקה מ"מ אין דרך שיתרפא לגמרי בפתע פתאום דממנ"פ כיון שזה מתפלל על חולה שאינו במקומו. ע"כ ס"ל כהנ"ל וכדעת תשובת נ"ש שהובא במחהש"ק שם, וא"כ אפילו אם באמת מתה אין עושה עבירה. דבלא"ה נראה שיש לתקן הנוסחא ולבקש ולומר אם עדיין הוא חולה ה' ישלח לו רפואה שלימה. ובזה יצא מכל החששים. ואם הוא לא חשש כלל. מה"ת שיחייש אחר. ובלא"ה הרי בעלמא אמרינן אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך. ולחד תירוץ בתוס' שבת דף ד' אפילו אם לא פשע ולמה יהא הוא מוציא דבה כדי שלא יאמר חברו תפלת שוא. ולפענ"ד הא דכתב הרמ"א דהמנהג להודיע להבנים לא שייך בו הא דאין אומרים לאדם חטא בשביל וכו' דהרי כל אדם מישראל מצווה על ל"ת על דם רעיך. וגם איכא מצות עשה על השבות גוף האדם. ולהצילו מרעתו ואפילו בממונו כדאיתא בסנהדרין דף ע"ג. והקדיש מבואר בפוסקים בשם המדרשים הוא לפדות את המת מדינו של גהינם ולהקל מעונשו ואם אנו מצווים על הגוף להצילו מכ"ש להציל נשמתו בכל מה דאפשר וכיון שתיקון ופדיון הזה הוא ע"י הבנים. לכך אדרבה אנו מחוייבים על ל"ת על דם רעיך להודיעם מיתת אביהם ויאמרו קדיש לפדות נפש אביהם. וא"כ נראה שהמנהג הזה מדינא:
ומטעם זה קשה לי לכאורה על הפמ"א ח"ב סי' קצ"א שכ' שברגל אין להודיע לבנים דלא לצערם ברגל. וכן כתב לענין פורים. והביא ראי' מהא דאין רואין הנגעים במועד ולפי מ"ש קשה מנא לי' זה. הא כאן יש מצות השבות וסרך דל"ת על דם רעיך ואפשר דמצוה זאת דשמחת יו"ט שעושה הבן הוא עצמה מגינה על האבות. או אפשר לישב דבריו על פי פרש"י בתענית י"א שפירש רש"י על הא דאר"י לעזרה. אבל לא לצעקה משום דאין אנו בטוחים על תפילתינו שתקובל וניהו דדברי רש"י תמוהים דהרי אפילו ספק פקוח נפש דוחה. ועוד הא ר"י גופי' בשבת דף י"ז אמר מתפללין על חולה מכל מקום יש לישב בזה דברי הפנים מאירות כיון דהביטול שמחת יו"ט הוא וודאי. והפדיון הוא ספק ואין ספק מוציא מידי וודאי. עכ"פ מיהו נראה דהמנהג שכתב הרמ"א הוא דווקא משום אמירת קדיש. אבל משום חשש דבר אחר אין להודיע כן נראה לי: