אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה כה

תשובה כד

החיים והשלום וכל טוב להבחור המופלא ומופלג חו"ש כש"ת כהור"ר דניאל פרוסטיץ ני':

אם אמנם שאני טרוד מאוד ואין לי פנאי להשיב. אלא דבר המוכרח מאוד מאוד אפילו הכי הואיל וראיתי דבריו הם מיוסדים על סברות ישרות וגם לכבוד אבותיו לקחתי לי מעט פנאי ואכתוב לו בקצרה על מה ששאל ממני בענין ברכת שעשה לי כל צרכי אם יש לברך בת"ב וביוה"כ הנה כבר ראה בש"ע או"ח סי' מ"ו דפסק דיש לברך שכן המנהג ואין לשנות ובברכ"י שם כ' שהאריז"ל נהג שלא לברך ביוה"כ וכן נהג הוא. וכבר ראה מעלתו כל הנאמר בזה וביקש לידע דעתי והנה הכרעתי אין מכרעת. ומי אנכי להכריע. ועלינו לעשות כמנהג העולם. ורק מי שיודע דברים שעומדים ברומו של עולם יש בידו לעשות כפי ידיעתו ואני עושה כמבוא' ברמ"א הנ"ל. ולפי הנראה דנעל היינו של עור דווקא כמבואר בלשון רש"י גיטין ריש כ"ה וברמב"ן פ' תצוה גבי חינוך וביבמות דף ק"ב ע"ב ילפינן מקרא דאפילו תפר בפשתן דפסול לחליצה אבל לשון מסנאי בלשון הגמרא אינו דווקא משל עור. לכך לענין יוה"כ דאסור בנעילת הסנדל דווקא של עור אסור משא"כ לענין ברכת שעשה לי כל צרכי גם נעל של לבד בכלל כמ"ש המפורשים ואפשר דאף אנפילאות בכלל ואפילו מי שהולך יחף לגמרי. נראה לי להסביר ולקיים המנהג מאי שמברכין ביוה"כ שעשה לי כ"צ דמי שהולך יחף ונתקשה העור שע"ג רגליו אין ההילוך יחף עינוי אצלו שכבר ע"י הרגל הוי לו כמנעלים וגם דבר שהוא מוכרח לא מקרי מצוה. וא"כ מי שהולך יחף בשאר ימות השנה. וגם ביוה"כ. הרי אינו מקיים המצו' אלא במחשבה. כי ההכרח לא ישובח וא"כ קיום המצוה של עינוי בחליצת מנעל לא יתקיים אלא ע"י שיש לו מנעלים בשאר ימות השנה וא"כ ביוה"כ יש לו הנאה שיש לו מנעלים בשאר ימות השנה שעי"ז יוכל לקיים מצות הבורא ביוה"כ וא"כ א"ש מנהג העולם שמברכין ביוה"כ שעשה לי כל צרכי כן נראה לי להסביר:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה