מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה כד
בעזה"י ג' ויקהל זכרתי לפ"ק חוסט:
את חג המצות יחוג בדיצות וחיים ושלום וכל טוב לכבו' חתני הרב המאור הגדול המופלג כש"ת מו"ה יעקב פראגר נ"י האבדק"ק אדא והגליל:
מכתבך קבלתי ועל אשר שאלת ע"ד אחד שלא הי' לו רצועות לתפילין דר"ת רק רצועה אחת הי' לו ולקחה לתפילין של ראש והתנה כשישלחו לו רצועות אחרים יקחנה משם וכו' וכאשר באו לידו רצועות בא לשאול ממך האיך יעשה. נהי דבש"ע או"ח סי' מ"ב איתא דמועיל תנאי להתנות משל ראש לשל יד. אבל האחרוני' כלם בפה אחד נמנו וגמרו להקשות על זה ובס' סת"מ סי' ס"ד הביא קושיות בשם ס' מלאכת שמים מנדרים דף כ"ט דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ומ"ש שם כיון שנעשה מצותו אין מועלין בו הוא דבר קשה ותמוה להבין מה ענין זה לדכל שנעשה מצותו דהא אפילו נתקלקלו קדושתן עליהן ובס' קסת הסופר כלל כ"ה הביא ג"כ בשם הגאון מגינצבורג שכ' בשם ר' שמחה דלא מהני תנאי והביא ראי' מיומא י"ב דאין תנאי מועיל בבגדי כהונה כיון דאין מורידין ובפמ"ג סי' מ"ב מסתפק אם זה הוא מדאורייתא וביומא דף הנ"ל מוכח דהוא מה"ת והביא ג"כ דברי בעל כנה"ג שחולק ג"כ על הש"ע שכ"כ הרמב"ן בסנהדרין דף מ"ז דאפילו בהותנה לא מהני ולהר"ן בחידושיו שם מהני ועוד האריך שם בספר קסת הסופר אם תפילין דר"ת לרש"י חול ודרש"י לר"ת חול איכא ק"ו דאין מועיל תנאי ורק כ' דאיכא למימר דהוי ס"ס דלמא כהפוסקים דמהני תנאי ודלמא של ר"ת חול עכ"ל:
הנה גוף הדין פשוט לפיענ"ד דכל הדברים שעפ"י דיני התורה הם קדושים שאין מועיל בהם תנאי ומתנה עמ"ש בתורה במידי דאיסורא דתנאו בטל לכ"ע ובוודאי כהנים שנמשחו דכתיב בהם קדושת עולם וה"ה כהן שנתקדש ע"י מילויי בגדים וכן הכלים והבגדים שנמשחו אמרינן בשבועות דף ט"ו ריש פ' שני דלדורות שימושן מקדשתן כל הני הן קדושת עולם ואין מועיל בהם תנאי ויותר מזה כ' הר"ן בביצה ז' ע"ב גבי עצי סוכה כיון דילפינין מקרא דחל ש"ש על עצי סוכה כשם שחל על החגיגה וכיון דמה"ת לא מהני תנאי אפילו לפרש"י דמשמע לכאורה מדבריו דהאי דלא מהני תנאי בעצי סוכה הוא משום דאי אפשר לומר אינו בודל משום דהיא כסתירה משמע דלולא זה הי' מועיל תנאי קשה לי הא הוי מתנה עמ"ש בתורה ואפשר דרש"י מודה להר"ן אלא משום דביותר מכשיעור הכשר סוכה דכתב ר"ת דעל זה אינו חל שם שמים והוי מועיל תנאי. אבל משום איסור סתירה אינו מועיל שום תנאי. ובש"ע באו"ח סי' תרל"ח משמע ג"כ דקי"ל בעצי סוכה דאסורים מה"ט אינו מועיל בהם תנאי דאינו בודל ולדעתי כל שמתקדש עפ"י דיני התורה ע"י מעשיו או ע"י משיחה אפילו למ"ד בנדרים כ"ט דקדושת הגוף פקעה בכדי בכה"ג מודה ולכך אינו מועיל לא בכה"ג העובר ולא בבגדי כהונה וכיוצא בהן שום תנאי וכיון שהקדושה נשאר עליהם ממילא ג"כ מה"ת קימ"ל מעלין בקודש ולא מורידין דילפינן במנחות צ"ט מקרא ממחתות החטאים האלה בנפשותם דמעלין בקודש ולא מורידין ורש"י ר"פ בני העיר דף כ"ו ע"א הביא מתוס' ויקם משה וכו' בצלאל עשאן ומשה העמידן והטורי אבן כ' דה וא ט"ס ועכ"פ דין זה הוא דין תורה דאין מורידין ולכאורה הי' אפשר לומר דווקא לענין קדשי מזבח אבל במצות אין יכולין למילף מקדשי מזבח דהוי רק מדרבנן וכעין שכ' הטו"ז באו"ח סימן תרמ"ו בענין דיחוי דליכא למילף מקדשים ואפשר דזה כוונת הפמ"ג בסי' מ"ב אבל באמת רש"י בשבת דף כ"א ע"ב מביא גם אנר חנוכה דילפינין מקרא: וע"כ כיון דסברא הוא אין לחלק:
ואפשר לישב בזה ג"כ קושית התוס' ביומא דף י"ב ע"ב די"ל דלולא טעם דאין מורידין הי' אפשר לומר דכהן העובר יעשה עבודה בבגדי כהן הדיוט דלבישת הבגדים הוא עשה כמ"ש הרמב"ם סוף כלאים ועבודה אם אין כהן אחר הוי עשה דרבים והי' אפשר דהאי עשה ידחה האי עשה. אבל כיון דאיכא עשה דאין מורידין לא אתא עשה ודחי תרתי ובאמת העיקר כמ"ש תוס' בשם הירושלמי שם דכה"ג נתמנה בפה ונסתלק בפה והוא חידוש גדול לפי מ"ש למעלה דנימא דנסתלק בפה מקדושתו ויבואר עוד אי"ה. וכ"ז בקדושה שע"י שימוש או ע"י משיחה אבל דבר שנתקדש בקדושת פה כקרבן בזה פליגו בנדרים דף כ"ט אי קדושה פקעה בכדי ולדעת הראב"ד פט"ו ממעשה הקרבנות דין ז' פסק דאפילו קדושת דמים לא פקעה בכדי ולדברי רמב"ם שם דווקא קדושת הגוף לא פקעה בכדי מיהו נראה אפילו בקדושת הגוף אם מתנה ואומר אם אצרך אני לקרבן תוך ל' יהי' קדוש קדושת עולם ואם לא אצטרך עד לאחר למד יום יהי' מעכשו קדושת שלמים בכה"ג תנאי כזה לא חל קדושת הגוף מעיקרא ובכה"ג לכ"ע יכול להקדיש וזה נראה כוונת הפי' שהביא שם הכ"מ כעין דאמרינן בנדרים מ"ג הפקר לזמן הוי הפקר אמנם מה שכתבתי לעיל דקדושה שהוא ע"י שימוש או משיחה לעולם קדוש. לכאורה הוא דוקא אם הוא ראוי לאותו דבר אבל אם נפסל או כיוצא בזה דאין ראוי' לזה הדבר נראה לכאורה הא דכתבו התוספת גבי עצי סוכה דאינו קדוש מה"ת הה"ד בשאר דברים כן.
ובימי בחרותי שמעתי קושיא בשם הגאון מוהרר משה פערלס זצ"ל האבד"ק באניהאד איך ילפינן בסוכה דף ט' דכשם שחל שם שמים על החגיגה כן חל ש"ש על העצי סוכה. א"כ קשה האיך יהיו עצי סוכה מותרין לאחר סוכות הא קדושת הגוף קימ"ל דלא פקעה בכדי. ולדעתי לא קשה כיון דלאחר סוכות אין שייך קדושה ההוא. ומשום כן הוי כנעשה מצותו ואין מועלין בו ורש"י עצמו שם בסוכה דף ט' נראה דכיון לזה שהאריך באמרים דגם קדשי שמים לאחר זריקה והקטרה פקעה הקדושה ומותר לקיימו והיינו לישב דה"ה בעצי סוכה לאחר החג ומטעם זה ג"כ הבגדים ששימש בהן הכה"ג ביוה"כ דאין רשאי להשתמש בהן שוב הי' ראוי מן הדין שיפקע קדושתן רק משום דילפינן מגזה"כ והניחם שם מעגלה ערופה. שם תהא גניזתם ולחד מ"ד כיון דכבר נפקע הקדושה משמש בהן כהן הדיוט ובקדשים שנפל בהם מום נפקע ג"כ קדושת הגוף ורשאין לפדותן כדגלי קרא דאדרבה זה נעשה לקדוש' דאי נימא שלא יפקע במקצת יהי' צריך גניזה או איבוד אמנם מצינו ג"כ כלי שרת ועופות דאין להם פדיון ואפילו נפסלו וכן אמרינן בבגדי כהונה וע"כ משום גזה"כ וצ"ע: ומצינו בשבועות דף י"א תמידין או קטורת שניתותרו אמרינן דלב ב"ד מתנה עליהן ובודאי אם היו עוד ראויין להקרבה דידהו בוודאי לא הי' הב"ד יכולין להתנות. וגם השתא דאינם ראויין קשה להבין האיך יוכלו הב"ד להתנות כדפריך הגמרא שם וכי קדושה שבהן להיכן הלכה ואע"ג דמשני ע"ז לב ב"ד מתנה וכו' איהו גופי' תקשה האיך יועיל תנאי בדבר האסור מה"ת ולפי הנראה מסוגיא דשם. נראה דהכוונה דהב"ד מתנה על הדברים שישארו או שיאבדו שלא יהא חל עליהם מעיקרא שום קדושת הגוף. אלא דאני הקשיתי שם הא בדאורייתא קי"ל דאין ברירה (עיין שם בריטב"א דדבריו צ"ע) ואיכא למימר דתנאי ב"ד עדיף דאמרינן בהו ברירה כמו דאמרינן גבי אסמכתא דב"ד חשיב שאני. וגם ר"ת בספר הישר דימה ברירה לקנין דבר שלא בא לעולם דאין קנין חל על ספק. ובב"ד מצינו דחל אדבר שלא בא לעולם. ועכ"פ לפי האמור נראה לי דדבר שאינו ראוי ונפסל מלהיות עוד בקדושתו נפקע קצת מקדושתו כדמוכח בפי' הר"י אצל עצי סוכה דזה מעלתה וטובה וכיון שביארנו דהקדוש מה"ת אין מועיל לו תנאי. נראה לי בזה להסביר דעת הש"ע באורח חיים סימן מ"ב דפסק אם התנה לעשות מרצועות של ראש של יד מועיל תנאי וכבר הובא לעיל דהאחרונים הקשו על זה וס"ל דלקדושת הגוף אינו מועיל תנאי ולפי מה שהבאתי לעיל הקושיא עוד יותר גדולה וחזקה בתוקפה:
אמנם. נראה לי לפענ"ד לישב דרק בסברא פליגי דהא דהשל הראש קדוש טפי מהשל יד זה אינו מובן דהא מה שנכתב בזה נכתב בזה אבל כבר מובא שם בש"ע ומבואר יותר שם בעטרת זקנים סימן ל"ב ומ"ב דשל הראש קדשי טפי משום דרובו של שם נכתב בהן דהיינו השין בהקציצה וה"ד ברצועות וא"כ אין קדושתו יתירה מצד עצמה רק מכח הרצועות והיינו אם מבטל הוא הרצועות להתפילין אבל אם אין רצונו לבטל הרצועות ורצונו ליטול אותם משם הוי הדין כמו דאמרינן בנוי סוכה בביצה ל"א דמהני תנאי דאינו בודל דאינו מבטל אותם להסוכה דמועיל תנאי א"כ אפשר לומר דדעת המחבר דה"ה ברצועות אם מתנה על של ראש לעשותן של יד דהיינו שאינו מבטל הרצועות הללו לתפילין של ראש. א"כ עדיין קדושה של ראש לא עדיף משל יד כן נראה לי להסביר דברי הש"ע:
ומטעם זה נ"ל דשאלתך ששאלת עלי' דרצועה שניתן לתפילין דר"ת והתנה דרק עד שיביאו לו רצועות אחרים כיון שאין זה רק תשמיש קדושה שצריך להתפילין לקשור אותם. ואף דכתבו התוס' ושאר הראשונים דרצועות כיון דאותיות של השם כתובין בו מקרי גוף הקדושה אין זה נפ"מ אם הם של רש"י או של ר"ת ואין מפחית בזה קדושתן רק במה שמיחד אותה להיות מחוברין לקשור בהן תפילין של ר"ת וקדושה הזאת הוא נותן להם. ונהי דקדושת הגוף לא פקעה מ"מ כיון שמתנה שאינו בודל מהם הוי לדעתי כנוי סוכה אע"ג דמשמשין לעצי סוכה שהם קדושים אפי"ה כיון דלא מבטל להו ומתנה עליהן מועיל תנאי ה"נ לדעתי מועיל תנאי. ונהי דיש להקשות ע"ז מבגדי כהונה וכלי שרת דאינו מועיל תנאי היינו בדבר שהוא עצמו גוף המצוה אבל הרצועות שהם רק מחוברים וטפלים לגוף התפילין י"ל מהני תנאי ויוכל ליקח רצועות אחרים משא"כ בשל ציבור דלא דמי לשל היחיד שהוא בשלו ובשל דעתו מקדיש נ"ל דמהני תנאי בתשמושי קדושה כן נראה לפענ"ד רק שצריך שיהיה התנאי כדינו כמבואר בסימן תרל"ח. דשם קמ"ל דאין אנו בקיאין בתנאי ובפרט בדבר שאפשר לצאת ידי דעת כל הפוסקים בוודאי ירא שמים יוצא ידי שניהם. הנראה לפענ"ד כתבתי וחתמתי ה' יברך אותך ואת ביתך ותעלה מעלה דברי חמיך החותם ודו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: