אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה כג

תשובה כב

ב"ה חוסטה יום ה' חי' שרה תרל"ז לפ"ק:

החיים והשלום וכ"ט לתלמודי הרבני המופלג ומופלא בתורה כש"ת מוה' דוד נייאוויטש יושב בשבת תחכמוני אבערווישווע: מכתבך קבלתי ואשר שאלתני למה אני נוהג לומר בתפילין של ר"ת ג' פרשיות של ק"ש ובש"ע או"ח סי' ל"ד ובמחה"שק שם ובפמ"ג שם כ' שאצ"ל רק ב' פרשיות אבל ראיתי מרבנים קשישאי שאומרים כל הג' פרשיות. והם אמרו רק אינו צריך אבל איסור ליכא אמנם נראה לפענ"ד דטוב וישר הוא לומר כל הג' פרשיות. חדא עפ"י מ"ש המג"א בסי' כ"ה סעי' ו' כ' הב"ח בשם הגאון מוה' פייבוש שצריך לקרות בתפילין גם ב' פרשיות קדש והי' כי יבאך והמג"א הקשה על זה מספרי פרשת ואתחנן דאמרינן שם שמע והי' אם שמע בשינון ואין קדש והי' כי יבאך בשינון ומסיק אפי"ה לא הפסיד כיון דאית בי' יצ"מ וכן נוהגין המדקדקין במצות החיים אעפ"י שכבר אמרו פרשת ויאמר בתפילין אפי"ה כיון דבפ' קדש והי' כי יבאך מבואר טפי יצ"מ נכון לאמרו וא"כ מטעם זה בתפילין דר"ת שאנו מניחין דלמא העיקר כר"ת בוודאי נכון ג"כ לומר פ' יצ"מ שנאמר בפ' ציצית. ולי נראה לישב קושית המג"א על הב"ח דשם באורח חיים סימן כ"ה סעי' ה' איתא דצריך לכוון בשעת הנחה שצוונו השם להניח ד' פרשיות אלו שיש בהן יחוד שמו ויצ"מ כנגד הלב והמוח וכדי שנזכור נסים ונפלאות שהם מורים על יחודו ושלו הכח והממשלה. ולשעבד כל התאוות והמחשבות להקב"ה וכו' ומבוא' דבב' פרשיות שמע והי' אם שמע און בהם זכרון יצ"מ רק בפרש' קדש והכ"י יש שם זכרון יצ"מ בביאור וזכרון יצ"מ כבר ביאר הרמב"ן בפ' יתרו בריש עשרת הדברות שנאמ' אשר הוצאתיך. וביאר שם דניסים הללו הם עדות על בריאת העולם. ובריאת העולם כבר ביאר החובת הלבבות שער היחוד בריאת עולם אות על יחידו וזה נכלל בב' פרשיות שניים שמע והי' אם שמוע שנאמר בהם קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצות כדאיתא בפרק היה קורא ובשני פרשיות קדש והי' כי יבאך שם מבואר האות והמופת על יחודו ואשר לו הכח והממשלה ועי"ז אנו חייבים לקבל עלינו עול מלכות שמים ולשעבד כל גופינו אליו.

ובזה אני מישב קושית התוס' על רש"י במנחות דף ל"ד ע"ב ברייתא כיצד סדרן וכו' עיי"ש פרש"י ור"ת הקשה על פירושו דאמאי פלגינהו שקורא שתיהן מימין וכו' ולמה נקט והי' כי יבאך בימין עיי"ש ולהנ"ל אמרתי דבאמת הפ' חלוקות שמע והי' א"ש לקבל עול מ"ש באמונה. ופ' קדש והיה כ"י שם מבואר האותות והמופתים וכנתינת טעם וסבה למה אנו מחוייבים לקבל עול מלכות שמים וחכז"ל אמרו בא חבקוק והעמידן על אחד שנאמר וצדיק באמונתו יחי' ולכך המניח תפילין שצריך לעשות המצוה באמונה בין אם יודע הסיבה והטעם. או לא דהעיקר רק האמונה לכך שמע והי' א"ש שהם קבלת עול מ"ש הם צריכין להיות מימין שהיא עיקר האמונה. וקדש והי' כ"י שהם הסיבה והטעם צריכין להיות משמאל אבל אצל הקורא שבא לקרות בשם ה' ללמד ולקרב רבים לעבודתו כדרך שנאמר ויקרא אברם בשם ה' לזה צריך הסבה והטעם להלהיב ולעורר את לבבות השומעי' כדרך שעשה אברהם אבינו ולכך אצל הקורא קורא כסדרן דהיינו קדש והי' כ"י קודם והיינו קורא הוא צריך לקרות כסדרן דהיינו שיהי' קדש והי' כ"י מימין הקורא וכעין זה כ' בס' קדושת לוי. ובזה מיושב היטב קושית המג"א שהקשה מהספרי דיש לומר דכוונת הספרי כן הוא דאדם צריך להשריש בבניו אמונה שלימה ולא צריך לומר להם הטעם והסבה. אדרבה צריך לחנכם לילך בתמימות לשמוע בקול ה' הן יבינו הטעם מדבר הזה או לא. אבל לכשיגדלו וודאי טוב לומר להם טעם כל דבר ודבר כדי שידעו עי"ז לקרב רבים אל עבודת ה' וזה כוונת הספרי דדווקא שמע והי' א"ש דזהו הקבלת עול מ"ש באמונה זהו בשינון לבניך אבל קדש והי' כ"י שזהו הטעם והסבה אינו בשינון לבניך הקטנים אבל גדול שמחוייב לפרסם אמונת הבורא וודאי מחוייב לקרות אף קדש והי' כ"י ובדעת הב"ח והשל"ה:

והנה בברכות דף י"ב ע"ב אמרינין מפני מה קבעו פרשת ציצית בק"ש משום ה' דברים שיש בה מצות ציצית יצ"מ עול מלכות ודעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז וכיון שבררנו לעיל דעת הב"ח דטוב לומר קדש והי' כ"י בתפילין של רש"י מפני שיש בהן י"מ א"כ כ"ש בתפילין דר"ת דלא מצינו מי שאומר לומר בהן קדש והי' כ"י ע"כ ראוי עכ"פ לומר בהם פ' ציצית ולפענ"ד לדעת מקצת פוסקים ומפורשים צ"ל בהם פ' ציצית דלכאורה תמוה בעיני מ"ש המחהש"ק והפמ"ג דלכך יש לומר בהם ב' פרשיות הראשונות דלא להוי עדות שקר וזה תימה דחכז"ל אמרו הקורא ק"ש בלא תפילין הרי הוא כמעיד עדות שקר אבל בהיפוך אם מניח תפילין ואינו קורא ק"ש מפני שכבר קרא מעולם לא שמענו שאם לא קרא הפרשה שכתובה בה מצות תפילין שיהא כמעיד עדות שקר וכי אם אדם אוכל מצה או עושה איזה מצוה אחרת יהא מוכרח לקרות הפרשה השייכת לאותה מצוה ונ"ל ואפשר דגם המחצית השקל כיון לזה דלרבותא נקט אף על פי שאנו מחזיקין תפילין של רש"י לעיקר וא"כ לדידן תפילין של ר"ת פסולין וא"כ הי' אסור לקרות בהן פרשת ק"ש משום דהוי כקורא ק"ש בל"ת ומעיד עדות שקר קמ"ל דמותר לומר בהן פרשת ק"ש ואצ"ל פרשת ציצית דהרי פ' זאת מותר לומר בלא תפילין ולכך כ' המחהש"ק שם בסק"ה דאם כבר עבר זמן ק"ש יכול לומר מזמור א' וכו' אמנם בפמ"ג בוודאי מבואר דאין צריך לומר כלל כי אם הב' פרשיות שלא יהא כמעיד עדות שקר וא"כ עמדה הקושיא שלי:

ונראה דכוונתם עפ"י מאי שמבואר בלבוש דזה שצריך לומר בהם ק"ש הוא לתיקון היינו כיון דמעיקרא הניח תפילין של רש"י שאנו מספקין שמא של ר"ת עיקר. ע"כ של רש"י פוסלין. וא"כ אמר ק"ש בלא תפילין והוי כמעיד עדות שקר ועשה שלא כדין. ולתקן זה צריך לומר ק"ש עוד פעם אחרת בתפילין של ר"ת ולפי טעם זה א"א לומר כמחהש"ק שכ' לעיל דאם הוא לאחר זמן ק"ש צריך לומר מזמור אחד אלא אפילו עם עבר זמן ק"ש צריך לומר דווקא ק"ש בתפילין של ר"ת ובגוף הדין שאמרו חכז"ל דהקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו יש בו ב' פירושים עיין בב"ח סי' כ"ה ס"ב דהכוונה דבק"ש נאמר ואהבת וכו' ושמת וכו' ואם אומר זאת רק בפה ואינו מראה זה במעשיו אינו כלום רק ע"י שיש לו תפילין במוחו וכנגד לבו ומשעבד נפשו ושכלו וגופו לה' ע"י פועל ידיו מעשיו תרצנה דאל"כ נראה כמעיד עדות שקר להשי"ת זהו פרש"י אבל הר"י פירש מעיד עדות שקר כמשמעו שמעיד עדות שקר על עצמו שהוא אומר שהקב"ה צוה בתורתו וקשרתם לאות על ידך וכו' והוא אינו קושר ע"כ צריך לקרות הפרשה דווקא בתפילין ונראה האיכא בינייהו דהנך ב' פירושים דלדעת הר"י צריכין התפילין רק בב' פרשיות להיות עליו. משא"כ בפרשת ציצית אין צריך שיהי' עליו רק הציצית אבל לפי' הראשון שהוא פרש"י שצריך להראות שמשעבד גופו ונשמתו א"כ אם צריך זה בק"ש שיהיו עליו התפילין כדי שלא יהא כמעיד עדות שקר. מכ"ש שצריכין להיות עליו בשעה שאומר פ' ציצית שהרי כבר כתבנו דברי הש"ס שלכך קבעו פ' ציצית בק"ש משום שיש בה יצ"מ עול מצות ודעת מינים הרהור עבירה וכו' וא"כ אז וודאי צריכין להיות עליו התפילין לשעבד מוחו ולבו רק להשי"ת ושלא יתור אחרי עיניו ולבו:

ומטעם זה נ"ל ראי' גדולה לפרש"י דהרי כל מקום שנאמר בש"ס לשון ק"ש כנ"ל הכוונה על כל הג' פרשיות ולדעת י"א הוא דאורייתא ועיין בפ"ח אור"ח סי' ס"ז מפלפל בזה אי הוי דאורייתא. ועכ"פ כיון דצריך להניח תפילין בשעת אמירתן שיהא ניכר שמשעבד וגופו. א"כ צריכין להיות עליו גם בפ' ציצית דכתיב בי' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וצריך לתפילין נגד הלב ונגד בין העינים שהוא המוח ועכ"פ כיון שבררנו דלפענ"ד שלפרש"י וסייעתו צריך שיהי' עליו תפילין בפ' ציצית דאל"כ הוי כמעיד ע"ש וא"כ לפי דברי הלבוש הנ"ל דלכך צריך לקרות בתפילין של ר"ת כיון דאמר ק"ש בתפילין של רש"י ואם הם פסולין הוי כאלו מעיד עדות שקר ולתקן זאת צריך לקרות עוד הפעם בתפילין של ר"ת. א"כ צ"ל גם פרשת ציצית לפרש"י שגם בפ' ציצית צריכין להיות עליו דאם ל"כ הוי כמעיד עדות שקר. א"כ וודאי צריך לומר גם פ' ציצית:

וא"כ לכאורה קשה על הש"ע בסימן ל"ד דלמה פסק דלא יאמר רק שמע והי' א"ש בתפילין של ר"ת וצריך לומר או דהכריע כפי' הר"י הנ"ל דלדידי' אין צריך לקרות רק ב' פרשיות או דס"ל כיון דהוי ספיק ספיקא ספק שמא תפילין של רש"י הם עיקר ואת"ל דשל ר"ת הם עיקר דלמא הפירוש הא דהוי כמעיד ע"ש הוי רק בפ' קדש והי' כ"י כהר"י ע"כ אין צריך לומר בהן רק אותן הב' וא"כ כיון דאנן קי"ל ביו"ד סי' ק"י דאפילו בס"ס אי איכא לברורי מבררינן ולכך הא דסגי בב' פרשיות היינו אם אינו יכול בקל לומר גם פ' ציצית דהיינו כשהוא נחפז לדרכו אז הוי כאלו א"א לו לברר אבל היכא דאפשר לי' בקל לקרות גם פ' ציצית נלע"ד דצריך לומר גם פרשת ציצית לחוש גם לפרש"י שדי לתקן אם לא עשה בתחלה כהוגן וכדברי הלבוש הנ"ל והתיקון המובחר לדעתי שיאמר כל הג' פרש ות ואחתום בברכה יהי' ד' עמך וימלא כל משאלותיך דברי רבך הדו"ש: ה"ק משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה