אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה כא

תשובה כ

שיל"ת חוסט עש"ק לס' בשלח תרל"ג לפ"ק

החיים והשלום וכ"ט להרב המאוה"ג כש"ת מו"ה חיים צבי ווינקלער ני' אבד"קק ראצפערד יע"א:

מכתבו קבלתי זה איזה שבועות ובו נשאלתי ע"ד תפילין שע"י חיכוך נתקלקלו וניקבו הזויות מעור החיצון. אלא שבתוכן יש שם קלף מדובק קיים הסותם הנקב ששמע שהרב הגדול הצדיק מוה' הילל ל"ש. מרעיש על זה ופוסל ולמעלתו נראה דכשרים דלא מצינו בתים שנקבו פסולין אלא בנקרעו מחמת קלקול העור איתא באו"ח סי' ל"ג דפסולין עכ"ל בקצרה הנה אי משום הא לא הי' אפשר להתיר דוודאי לדעת הנמוק"י בה' תפילין שכתב דעור הנתקלקל בין הבתים ב' או ג' פסול משום דסופו למשוך הקרע על פני עור הבתים. מבואר מלשונו דעל פני עור הבתים אפילו בכ"ש פוסל וכן כ' הב"י שם דבעינן שיהא עור הבתים שלמים וכן כ' רמ"א שם דעור פני הבתים בעינן שיהיו שלמים ובספר סת"מ להגאון מוהר"ש קלוגער זצ"ל בסי' ס"ו כ' בפשיטות לאסור וכן העתיק הרב הגדול בעל ספר קסת הסופר בספרו שם וכן ראיתי ושמעתי בימי חורפי לאסור והפ"י בתשובה סי' יו"ד האריך ג"כ לאסור תפילין ש"י הנקרע על פני העור דבעינן פני עור הבתים קיים אפילו לפרש"י ושאר המפורשים שפני הטבלא קיימת היינו עור התיתורא:

אמנם אחר העיון נ"ל ללמד זכות על המקילין בזה דלפי הנראה דגוף הדין דנקרע עור פני הבית פוסל תליא ברברבתא דלדיעה השני' בש"ע שם סימן ל"ג דמפרש דקאי על התפירות. ופני הטבלא היינו התיתורא והוא דעת הרמב"ם לדידי' נראה דס"ל דקריעת העור על פני הבית אינו פוסל וראיתי בהגהו' לבושי שרד שהקשה על הש"ע למה לא הביא הרמ"א גם לדיעה שני' דבעינן עור פני הבתים שלמים עיי"ש שתירץ שסמך על סעי' א' ולי הדבר קשה כיון דלרמב"ם אינו מרומז בש"ס דיש שום פסול בקריעה ומנ"ל לומר שפסול ותו דהרי באמת קשה למה פירש הרמב"ם וסייעתו דקאי על התפירות ולא על העור שתהא שלם שכן משמע טפי פשטות לשון הש"ס ואלא וודאי משום דס"ל דאין פסול בקריעה בשלמא תפירות הן הלכה למ"מ ולכך בעינן גם פני טבלא היינו התיתורא קיימת דאל"כ אין קיום לתפירה אבל עור קיים לא מצינו לו הלממ"ס ולא שום מקום בש"ס לפי' הרמב"ם ובאמת הטור סיים גם לפי' הרמב"ם דקאי על התפירות ואפי"ה סיים בנקרע העור פוסל וכ' הב"ח די"ל בין הבתים וקשיא עליו מנ"ל הא ותו ק"ל הרי במנחות ל"א קמבעי בנקרע יריעה בין התיבות או בין דף לדף מאי ופסקו הרמב"ם לקולא ודין זה דנקרע היריעה נראה אע"ג דאתמר בס"ת ה"ה בתפילין דהרי קיי"ל דקדושת ס"ת חמירא מקדושת תפילין ועוד תנן בפ"ק דמגילה אין בין ספרים, לתפילין ומזוזות וכו' וכן מצאתי שכ' הפ"ת בסי' ר"פ בשם ס' חמודי דניאל וקדושת עור הבתים ס"ל להרז"ה בפ"ק דסוכה דף ט' דקילי מקלף ס"ת ותפילין הנכתב עליהם ודעת רמב"ן שם במלחמות דדינם שוה לענין עיבוד לשמה כיון דשינין כתובים בהם עכ"פ לא חמירא מקלף דס"ת וא"כ כיון דבקלף דס"ת פסק הרמב"ם דאם נקרע בין תיבה לתיבה או בין דף לדף להקל. א"כ נהי דעור הבתים דשינין שבו הוי כמו הכתב בס"ת מ"מ אם נקרע שלא במקום השיני"ן נראה דלא גרע מבין דף לדף או מבין תיבה לתיבה וכיון דפסק שם להקל לכך לא מצי לפרש כאן לענין יריעות העור דכיון דבס"ת כשר קו"ח בעור הבתים דוודאי כשר לכך פי' בתפירות וא"כ הטור לשיטתו דפסק בסי ר"פ ביו"ד דהאבעי' להחמיר לכך ה"נ פסק להחמיר לענין קריעה ובזה מיושב נמי לשון הרמ"א דבש"ע יו"ד סי' ר"פ בש"ך סק"ד מבואר דדעת ש"ע נוטה להקל בדעת הרמב"ם. ולכך גם כאן לא כתב דלדעת שיטת הרמב"ם דקאי בתפירות יש פסול בקריעת עור פני הבתים כן נראה לפענ"ד נכון בעזה"י דהרי הב"י כתב שם טעמא דהרמב"ם דפסק לקולא הוא משום דגוף הדין דקריעה פוסל בעור וקלף דס"ת הוא דרבנן וא"כ נראה דה"ה בתפילין כן נראה לפי ענ"ד בכוונת הש"ע אליבא דהרמב"ם:

ומכל מקום לפי הנראה לדיעה הראשונה שהוא העיקר פוסל קריעה אמנם אם הקלף שתחת עור הבתים דבוק שם בדבק נראה לי להתיר דהרי ביו"ד סימן ר"פ פסק הרמ"א דאם נקרע הס"ת ולדעת הרא"ש אפי' למעלה מג' שיטין אם דבקו בדבק המנהג להכשיר וכבר כתבתי דתפילין לא מצינו דחמירו בזה מס"ת ולכאורה אמינא דאפילו לדעת מהר"מ מר"ב שברא"ש בה' ס"ת שכ' דאין מועיל הדבק מיהו כתב הטעם משום דזה מושך לכאן וזה לכאן ואינו מתקיים וזה שייך בס"ת: אבל בתפילין הי' נראה דגם מהר"מ מודה וכ"ש כעין נידן שלנו דהוי סתימה דמעיקרא דעדיפא ומועיל אפילו לענין טריפות ולכאורה הו"א דאנן דנוהגין כדעת הפוסקים דבעינין תפילין מעור אחד לא סגי בסתימה. מיהו זה אינו דהמעיין במהרי"ק שורש קכ"ב יראה מבואר דאע"ג דלענין ס' אחד ולא שנים או שופר אחד ולא שנים לא מהני דיבוק אבל לענין להיות שלם מועיל דסתימה בטל לעיקר ומשוי' לי' שלם וכן כ' בספר הר המור להגאון מוהרר מרדכי בנעט זצ"ל בתשובה וגם ממקומו הוא מוכרע דהרי גוף הקלף שנותנים הסופרים תוך הבתים לחזק לא ידענו מאין יצא להם זה והיכן רשאין לעשות כן. הרי בעינין שהפרשיות יראו את האור לדעת מקצת הפוסקים והמרדכי העלה שטות בספק ועיין בב"י ססי' ל"ב שהביא דברי הרא"ש בזה. וע"כ משום דלחזק עור הבית הונח שם נעשה טפל והוי כחד כדאמרינן ג"כ ב"פ אלו עוברין לענין קבלת טומאה וא"כ גם לזה הוי כגופו כיון דאין הנקב מעבר לעבר כשר כן נראה לפענ"ד:

ובאמת לכאורה קשה לי על דברי שהמהרי"ק שם הקשה על המהר"מ דפסל בדבק מה יענה להירושלמי פ"ק דמגילה דתנא הלמ"מ שדובקין בדבק ולמה לא מוקי בתפילין ויותר תימה לי לדעת הרמב"ם וסמ"ג המובא במהרי"ק שם דהא דתניא בירושלמי דכורכין במטלית היינו בתפילין וא"כ למה לא מוקי גם אידך בבא בתפילין דהיינו שדובקין בדבק ועוד יותר שמהרי"ק שם כ' דלא קאי אתפילין אלא איריעות שבס"ת מיהו לשון זה נראה דקאי שלא לדבק עור הבתים או מב' עורות או פרשה שבתפילין של יד לכתחילה דהרי כתב דלענין היכא דבעינן אחד לא מהניא דיבוק מכל מקום הי' יכול לאוקמא לענין נקרא קלף של פרשיות דתפילין או עור הבתים דדובקין וא"כ לכאורה משמע דאינו מועיל גם בזה דבק. מיהו לא הבנתי שום טעם איך אפשר לומר כן ואלא וודאי הא דלא מוקי לה בתפילין משום דבתפילין לא תני בשום מקום דקריעה פוסל ואיך ישנה כאן דמועיל דבק. בדבר שאינו מבואר שום פסול. ואפשר דקריעה אינו פוסל בתפילין ולכך מוקי לה בס"ת דתניא דקריעה פוסל וקמ"ל דמותר לדבק:

ובאמת קשיא לי טובא על הב"י שכ' דהרמב"ם פוסק לקולא משום דהוי מידי דרבנן. הא תנא בירושלמי הל"ממ דדובקין. וא"כ ע"כ הפסול היא דאורייתא וצ"ע על הב"י ויותר על הב"ח שכ' שגם להטור איכא למימר שהוא מדרבנן. אלא משום חומרא דס"ת החמיר וקשה הא הלמ"מ הוא ועוד נראה דאין זה ענין להא דפסלינן תפילין בב' עורות וכן נראה מהא דחלקו בין חדשים לישינים דעיקר הפסול בחשש שמא יקרעו יותר ויותר ויהיו כלין לגמרי וכן כ' בתשו' פנ"י הנ"ל. וע"י הדבק מועיל לחזק שלא יקרע יותר והוי רק מניעת פסול וכיוצא בזה כ' הנוב"י דאע"ג דבעינן המקוה ע"י הוי' טהרה אפי"ה אין פסול למנוע ההזחלה ע"י דבר כזה שאין הוי' על ידי זה אלא מניעה וה"נ ומטעם זה ראוי שתועל הדבק מכל אלו הטעמים נ"ל שיש מקום לסמוך להכשיר תפילין הנ"ל וכן הסכים עמי הגאון הגדול מוהרר יוסף שאול ני' אבד"ק לעמבערג יע"א ולהרב הגדול הצדיק מוה' הילל ל"ש ני' כתבתי כנ"ל ועדיין נשאר תשובתו מעל ולכן אחרתי עד כה ( אח"ז קבלתי תשובה וכ' אלי שסופר של מרן הגאון זצ"ל ג"כ פוסל ונראה ששמע כן ממרן זצ"ל) כ"ז כתבתי ללמוד זכות על המקילין כן נראה לפענ"ד:

ומ"ש מעלתו ני' להשיג על מ"ש לו בתשובה (סי' צ"א) די"ל דאין בתפלה שלא בזמנה משום ברכה לבטלה וכ' שמדברי הרא"ש המובאים באורח חיים סי' קכ"ד שכ' דאם אין עשרה השומעים חזרת התפלה הוי כברכה לבטלה מוכח דלא כדברי ועוד האריך ואני אינו אומר קבלו דעתי אלא שכך נראה לי ומדברי הרא"ש ידעתי אבל מעלתו ני' לא דייק בדבריו שכ' רק שקרוב לברכה לבטלה וכ' הפרישה והובא בא"ר שבכוונה דייק לומר קרוב שבאמת אינו ברכה לבטלה. שהרי קי"ל דאפילו אם יצאו מהעשרה מסיים התפלה שהיו בהתחלת התפלה עשרה וגם פסק בסי' זה דאפילו חרש מצרפי' יעויי"ש ומדברי הפרישה הנ"ל מבואר דס"ל ג"כ כסברתו דאין לחלק לענין ברכה לבטלה בין הותחל כבר שחייב לפסוק ללא התחיל והיינו כמו הראי' שהבאתי מהרי"ף וגם המג"א סי' נ"ה ס"ק ח' כ' בשם מהרי"ל דלא נוהגין כדברי הרא"ש עיי"ש ואפשר מטעם שכתבתי דבכה"ג לא חשיב ברכה לבטלה ובוודאי מצוה לשמוע ותבוא עליו ברכה ואחתום בברכה יהי ד' עמו דברי ידידו הד"ש: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה