מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה כ
שיל"ת חוסט יום ב' ד' אדר תרל"ג לפ"ק:
החיים והשלום וכ"ט לאהובי ידידי הרב הגדול בוצינא קדישא חסידא ופרישא כש"ת מוהרר הילל ל"ש ני' אבדק"ק קאלמייא יע"א.
מכתב קדשו הגיעני ובו הודיעני שהתפילין שנתקלקלו הזוויות ע"י חיכוך וניקבו שפוסל אותם פר"מ נ"י וראה לו שגם מרן הגאון הגדול בעל חת"ס זצ"ל פסלם וגם הגאון מהר"מ א"ש בעל אמרי אש זצ"ל. וחלילה לי להכשיר מה שנראה שפסל מרן זצ"ל ואני לא באתי אלא הואיל והדבר קשה להזהר בזה ורבים נכשלים שמתי לבי למצוא זכות ומקום להקל לזאת באתי להשיב על מה שהשיג עלי פר"מ ני' ד' השגות,] א) על מ"ש במכתבי דלדעת הרמב"ם המובא בש"ע סי' ל"ג סעי' ב' דמפרש דאתפירות קאי. לדידי' אין פסול בקריעה וכ' פר"מ ני' דאפושי פלוגתא לא מפשינן והא דפירוש אתפירות הוא משום דרמב"ם ס"ל הואיל והבית צריך להיות מרובע וא"כ א"א אלא ע"י דיבוק וכיון שמדובקין הבתים שייך שנקרעו שם עכ"ל בקיצור וכדי לברר דעתי צריך אני להאריך קצת לפענ"ד אפילו לדיעה הראשונה דפוסל בקריעה בכל הצדדים מתיר בנקב דהרי אמרינן בשבת ק"ח דעור העוף מנקב נקיב ומבואר שם נמי דאין חילוק בין נקב שהוא בטבע לנקב שנעשה בו אח"כ במקרה דהרי אמרו שם הטעם דלכך שרי משום כדאמרו במערבא דנקב שהדיו עובר עליו אינו פוסל וכן מובן מלשון הרמב"ם בפ"א מתפילין דין ב' שכ' דמותר לכתוב על נקב קטן שהדיו עובר עליו לפיכך מותר לכתוב על עור העוף ובאו"ח סי' ל"ב סעי' ל"ז פסק דעור הבתים יעשה ג"כ מעור העוף שהוא נקוב ולענין הבתים אין סברא לחלק בין נקב קטן לגדול דדוקא כתיבה דבעינן שיהא כתיבה תמה יש חילוק בזה כדאי' שם סי' ל"ב סעי' י"ג ואפילו נימא כמ"ש הנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' י"ב דאם אינו מעובד אינו הולך מעבר לעבר הרי בסי' ל"ב סעי' ל"ז כ' דעושין הבתין גם מקלף שלהם וא"כ ע"כ נקב קטן אינו פוסל בבתים. ובלא"ה מבואר שם סעי' ט"ו וסעי' ט"ז דבתפילין אם יש נקב בגוף האות כל שהוא מוקף גויל הן בתפילין והן בס"ת אפילו משום ואנוהו לא פסלינן לי' ועור הבתים פליגו אי חמור כקלף שכותבין עליו כמ"ש המג"א סי' ל"ב ס"ק נ"א ובסעי' מ"ב ס"קו ובמחצהש"ק שם אבל שיהא עור הבתים חמיר מקלף שכותבין עליו וודאי דלא מסתבר ולא מצאתי דמיון לזה וא"כ נקב כשר אפי' להפוסלין בנקרע כמו דאמרינן בס"ת נקב בקלף אפילו באות כשר. וקרע בג' שיטין פסול משום דסופו להקרע כשימשכו אילך ואילך ועל זה כתבתי כיון דהרמב"ם בה' ס"ת וכן בש"ע יו"ד סימן ר"פ פסק בנקרע בין דף לדף דכשר ומסתמא גם בתפילין כן דהא תנן דאין בין ספרים לתפילין וכן הביא בפ"ת שם. וא"כ נהי דהשינון של הבתים הן כגוף הכתב שבתוכו אבל בנקרע בזויות לא גרע מנקרע בין תיבה לתיבה דכשר להרמב"ם ובלא"ה הרי חכז"ל אמרו וכי להוסיף על הטריפות וכן מסתמא דאין להוסיף על הפסולין והרמב"ם בה' תפילין מנה ח' דברים שהן הלמ"ס: בגמ' דפני טבלא קיימת אבל להרמב"ם דקאי על מושב התפירה ומשום התפירות מנ"ל לאסור קרע בעור הבתים לדבריו וגם מלשון פני הטבלא קיימת ולשון קיים כ' הר"ן בחולין דף נ"ח גבי תולפים שאינם מתקיימי' י"ב חודש בשם הראב"ד דלשון אינם מתקיים דנעשין כעפרא וא"כ פני הטבלא קיים היינו שממשו קיים. וכשם דלמאן דמפרש דקאי אמושב התיתורא הכוונה דווקא על קריעה אבל נקב אינו פוסל שהרי נקבים עושים בידים כדי לתפור ואין מקפידין אם הנקב גדול יותר מעובי החוט מזה נראה ג"כ דגם לפי' הנמוק"י והב"י דקאי על עור הבתים אין הנקב בכלל וא"כ נהי דהנקב שע"י חיכוך אפשר דדינו כנקרע מ"מ לדעת הרמב"ם דנראה דמכשיר בנקרע העור העליון אין לפסול מטעם הנ"ל זהו דעתי ועתה אבוא למה שהשיג פר"מ ני' עלי על מ"ש דיש מקום להתיר מצד סתימת הפיטערונג וכתבתי שאפילו לדידן דאנו פוסלין תפילין משני עורות סתימת נקב אינו פוסל דבטל לגבי עיקר והבאתי ראי' ממהרי"ק שורש קכ"ב ומלשון תשובת הר המור וכ' פר"מ ני' שהם לא כוונו לזה ואני אומר הרי הוא דין מפורש באו"ח סי' תקפ"ו סעי' ז' וח' דשופר שניקב ונסתם במינו דכשר וביאר שם הר"ן ומובא בב"י דבטל אצלו ואע"ג דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' אלא וודאי דע"י סתימה לא מקרא ב' שופרות: ה"נ לא מקרי שני עורות דבטל אצלו וא"כ משום שני עורות אין לאסור מיהו עדיין נשאר השגה ג' שהשיג פר"מ ני' עלי ממ"ש בתשובת הר המור סי' א' דחיבורי אדם אינו חיבור ואין לדמות וכן במל"מ פ"יב מטומאת צרעת דין ו' כתב לחלק בזה ותמיהני הרי לא דמיתי ענין לענין אלא בס"ת ותפילין עצמן בקלף שכותבין עליו פסק הרמ"א ביו"ד סימן ר"פ דנהגו להתיר ע"י דבק והוא מירושלמי פ"ק דמגילה דתניא דהלממ"ס דדובקין בדבק וכורכין במטלית ולסה"ת קאי אס"ת ולהרמב"ם קאי אתפילין נמי וניהו דהריב"ש בסי' ל"א החמיר גם בס"ת ולדבריו נוטים דברי הב"ח בתשובה סי' קל"א אבל התשב"ץ ח"ג סי' ר"ז התיר לדבק בס"ת וכ' שגם הריב"ש עצמו הסכים. והריב"ש תמה למה לא הביא הרמב"ם לדין זה דדובקין ולפענ"ד הרמב"ם לשיטתו אזיל דהוא פסק האבעי' דנקרע בין דף לדף לקולא וכ' הב"י הטעם משום דהוי אבעי' בדרבנן. וק"ל אי דין זה דנקרע הוא רק פסול דרבנן איך תני בירושלמי דהלכה לממ"ס הוא דדובקין בדבק הא כל האיסור הוא רק מדרבנן ואיך אפשר שיהי' הלממ"ס על זה ולכך הוכרח הרמב"ם לפרש דברי הירושלמי אתפילין ואתי' כר"י במנחות דף ל"ד ע"כ דצריך לדבק וממיל' אנן דקי"ל כר' יוסי דא"צ לדבק ולכך לא הביא הרמב"ם דין זה אבל לדינא גם הרמב"ם מודה דדיבוק מועיל כן נרא' לפענ"ד.
ולהב"ח שכ' ביו"ד סי' ר"ע דגם להטור קריעה מדרבנן קשה לי מהירושלמי דאמר הלמ"מ. והרא"ש בהלכות ס"ת מפרש כהס' התרומות. ועכ"פ יש הרבה דיעות דמועיל דיבוק. ומה שהשיג מהמרדכי הובא במחהש"ק ריש סימן ל"ג. במרדכי לא נמצא דמיירי שמדבקין אלא שמכניסין הקרעים לפנימה. ואפילו נמצא כן הרי בש"ע י"ד סי' ר"פ מביא דיעות בזה. ובאו"ח סי' תקפ"ו סעי' ח' מביא ב' דיעות לענין דבק אי מועיל. ולכאורה ק"ל על דברי המחבר. דשה בסי' תקפ"ו מביא דיעה הא' בסתם שהוא לפי הכלל אשר בידינו נראית להמחבר לעיקר דאפילו נסדק רובו מועיל דבק ואין בו חשש משום ב' שופרות ולא משום אינו מתקיים ועומד ליקרע. וביו"ד סי' ר"פ לא הביא דעות הפוסקים דבקריעה מועיל דבק ומ"ש קריעה מנסדק. וגם אין סברא לחלק דהתם בשופר הוי רק תשמושי מצוה וכאן תשמושי או קדושה עצמה דלענין שיהא אחד ע"י החיבור אין סברא לחלק בין מצוה לקדושה וצ"ע. ואפשר דבס"ת דבעי' גלילה וזה מושך לכאן וזה לכאן וכמ"ש הרא"ש בה' ס"ת בשם מהר"מ מר"ב. לזה החמיר טפי וא"כ בתפילין נראה דגם להב"י מועיל סתימה בדבק וקלף וכמו"ש בשופר:
ועוד. כ' פר"מ ני' השגה ד' דאיכא למימר אפילו למ"ד דדבק הוי סתימה וחיבור היינו קלף בקלף דהוי רך ברך. משא"כ קלף דבתים עם פיטערונג שהוא קשה איכא למימר דאין מתחבר ולא הוי סתימה וגוף הסברא היא ישרה ושורשה בשבת דף נ"ח ריש פרק במה אשה. דרך ברך חיבור טפי מכל מקום התם מיירי במהדק קשה בקשה או ברך ולא מהדק כמו רך ברך אבל בדבק הרך מתדבק בקשה ונעשה אחד. דהרי מטלית ע"ג קלף הוי רך בקשה ובשלמא לפירש הנמוק"י וב"י מבואר כן והתיר במהרי"ק סו' קכ"ב וביו"ד סי' ר"צ התיר בקלף על גבי הגויל ובשופר מועיל סתימה קשה בקשה. נראה מבואר דאין לחלק לדינא בזה ולכך נראה לי בנידון שלנו דנקב לכ"ע שרי ובקריעה לדעת הרמב"ם כשר. ולדעת האוסרין יש לומר דסתימה מועיל וכבר כתבתי שח"ו לא עלתה על דעתו להכשיר מה שפסל מרן הגאון זצ"ל אלא שתור' היא וצריך אני להציע דברי כמ"ש במכתבי הראשון ואחתום בברכה יהי ה' עמו ויאושר כוחו וחילו לתורה ולעבודה דברי ידידו הדו"ש: ה"ק משה שיק מברעזאווע: