אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה יא

תשובה י

עוד לו מה שהקשה על דבר הרמב"ם בפ"י מטומאת מת ה"ה שכתב דבית הפרס בשל חברו אינו אוסר משום דאין אדם אוסר דבר שא"ש והקשה דהא זה הוי כמו מערב והתוס' כתבו בפ' הערל דבמערב לכ"ע אוסר כבר כ' התוס' בשבת דף ט"ו ע"ב ד"ה על דבבית הפרס אין חשש עצם ואינו אלא רק מדרבנן ובר"ש פי"ז מאהלות כתוב דמשום קנס ולא קנסו בשל אחרים וברמ"בם נראה דהוי כאלו הקצוהו לבית הקברות ולכך נקרא בית הפרס שפרס לשם הטומאה כיון דאפשר שיבוא שם עצם אפילו הוא בדרך רחוק שאין לחוש עלה מ"מ עשאו כבית הקברות ולכך בשל אחרים אפילו הקצוהו לקברות אינו נאסר:

ומה שהקשה עוד לר"ש בפרק הערל במסכך על גפני חברו אא"ד שא"ש ובב"ק דף ע' כ' התוס' לר"ש דאדם אוסר. האי דמסכך לא חשיב מעשה בגופו ובלא מעשה אין אדם אוסר גם לדידן דקי"ל כר"ש גבי מסכך:

ומה שהקשה בחולין דף י"א שהקשו התוס' דנילוף רוב מק"ו מחזקה והקשה דא"כ לא נדע ברה"י כיון דברה"י לא אזלינין בתר חזקה ודיו לבא מן הדין להיות כנידון יעויין בר"ן בחי' שכתב דהקושיא מנ"ל דאזלינן בתר רובא קאי על הא דאמרינן לעיל נשחטה בחזקת היתר עומדת מטעם דרוב בהמות וע"ז שאל וא"כ אין ענין זה לרשות היחיד ומיהו גם לדברי מעלתו ברשהו"י עצמו היכא דלא איתרע אזלינן בתרה כדמוכח מדברי הר"ן בחי' ריש נדה דלכך למפרע סומכין על חזקה. וברוב הא דאזלינן אחריו נמי דווקא בלא איתרע אלא דלכאורה י"ל חזקה דלא איתרע באמת עדיף מרוב וכדמוכח בסוגיא דמומין. וכמ"ש נמי הפנ"י שם דאע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב מיהו נראה דהיינו למסקנא שכתבו התוס' דרוב עדיף מחזקה ילפינין מפרה אדומה ושם מוכח רק חזקה דאיתרע. אבל לפי ס"ד דתוס' דהלמ"ס הוא דרובא עדיף מחזקה באמת אפילו מחזקה דלא איתרע הו"א דעדיף:

ומה שהקשה בביצה ל"ח דפריך ולבטלו מים ומלח לגבי עיסה וכן בביצה דף ד' דקאמר מרבה עליהן עצים מוכנים ומאי מועיל ביטול הא זה הוי כמו משא דנושא בב"א ומשא אמרינן בבכורות כ"ג דלא בטיל הנה לפי מ"ש התוס' בבכורות כ"ג ע"א ד"ה נבילה בטילה וכו' דזה רק מדרבנן א"כ נראה דווקא באיסור דאורייתא או בטומאה דאוריית' אבל באיסורין דרבנן תקנתא לתקנתא לא עבדינן. וכ"ש לפי מ"ש התוס' שם דף כ"ב ד"ה יתיב באמצע הדיבור דבנדה דף ע"א הואיל ודם תבוסה דרבנן לא החמירו לומר חוז' וניעור: ובש"ס שם תלינין זה בזה דאי לא אמרינן חוזר וניעור טומאה כמאן דליתא דמי ואפילו במשא אינו מטמא וא"כ בוודאי הדבר מוכרח דבדרבנן אין איסור אפי' במשא וא"ש אמנם אפילו להרמב"ם שכ' המל"מ בפ' א' ממטמאי משכב ומושב דין י"ד דס"ל דמה"ת אינו בטל לענין משא מ"מ הרי נראה מבואר מדברי הרמב"ם וכ"מ ספ"א מאבות הטומאה דרק ביבש ביבש ס"ל דמטמא במשא ולא בלח בלא וגם נראה שם מבואר בכ"מ דדווקא לענין משא אמרינן כן ולא בשאר איסורים לדעת הרמב"ם וא"כ להרמב"ם לא קשה כלל ותו היכא דיש ששים. נראה דלכ"ע איסורא כמאן דליתא. וכאלו אין כאן איסור כלל דהרי אפילו בדבר שיל"מ דאמרינין עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אמרינן באינו מינו אם יש ששים דבטל ועל כרחך דבכה"ג לא מקרי כלל איסור וכמאן דליתא דמי ולכך אפילו במשא אינו מטמא בכה"ג אלא דבזה אין לישב קושיא הנ"ל דשם לגבי מים ומלח נראה דאין ששים וכמ"ש הש"מ שם דמאי דפריך דלבטלו מים ומלח היינו ברובא:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה