אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה י

תשובה ט

להרבני וכו' מו"ה אהרן שמואל ני':

מה ששאל דגם בציצית נימא דאין עדל"ת הואיל ואי אמר לא בעינא בגד ד' כנפות ועושה לו בגד בת שלש פטור כמו בכתובות דף מ' וכו' ובאמת הש"מ בכתובו' שם העיר בזה עיי"ש. ופשוט דאין הנידון דומה דניהו דבידו שלא לעשות לו בגד בת ד' כנפו' או שלא ללובשו אבל אם לובש הוא חייב בציצית שא"א לסלקו ודוחה הל"ת משא"כ גבי לו תהי' לאשה המצוה רק לטובתה ואי אמרה לא בעינא. אין כאן עשה והנאת וטובת האדם א"א שידחה ל"ת דאין עצה לנגד ה' ומה ששאל אי גבי הא דאר"ל היכא דאפשר לקיים שניהם אין עדל"ת אם עבר ועשה אי קיים המצוה זה מבואר בש"ס יבמות דף ק' ע"ב וק"א ע"א דאי יבום מקרי אפשר לקיים שניהם בחליצה אפילו בדיעבד אי יבם לא קנה ולהנוב"י מהדו"ק בסוף הספר אתא עלה מטעם מצוהב"ע עיי"ש מה שמתרץ דברי הריב"א ומש"ס דיבמות הנ"ל מוכח דמן התורה קאמר ר"ל וגם בנזיר נ"ח מוכח דמן התורה קאמר ר"ל ובתוס' מנחות דף ע' ע"א ד"ה אפשר וכו' משמע דר"ל מדרבנן קאמר ואפשר דהתוס' מיירי דעתה א"א לקיים בדרך אחר אלא הואיל ובפעם אחר אפשר לקיים וכו' אז הוא רק מדרבנן לא דחי ובזה מיושב דברי הב"י באו"ח סי' י"א דאיכא למימר מדרבנן קאמר:

ובמה שהקשה על הפ"ח באו"ח סי' תס"ז שכ' דבנפל מים על חיטים ויש חשש חימוץ אסור לילך לבית המוכר משום קבוע והקשה הא באינו ניכר כ' הפ"ח דלא הוי קבוע הא ליתא דבאינו ניכר אם שייך ביטול לא הוי קבוע ונתבטל. אבל אי לא שייך ביטול שוב הוי קבוע כמו דברים חשובין הואיל ואינם בטלים שייך בהו קבוע מדרבנן. וגזרו אפילו בפירש שמא יקח מן הקבוע ועוד הרי לבעלים הוא ידוע שנפל מים על ערימות שלהם.

עוד. הקשה מאי פריך בפסחים דף כ"ב מאבמה"ח שלא יושיט לב"נ דלמא מיירי בעירב בו דבר מר ולב"נ אי אסור אף שלא כדה"נ. וכיוצא בזה הקשה מאי פריך מדם דתנן ונמכרין לזבלין הא זיבול הוא שלא כדה"נ טעה בזה דמאי נפ"מ דאף דמי שנתנו לו נהנה שלא כדה"נ מכל מקום כיון דהנותן או המוכר אצלו הוה כדה"נ וודאי אסור ומאי נפ"מ דמעורב בו דבר מר בזה מתיר רק לו לאכלו אבל למכור או ליתן גם דבר מר ראוי למכירה ולנתינה ואי מכר או נתן הרי נהנה ממנו כדרך הנאתו וכבר כתב כן הריטב"א בקידושין דף נ"ו ע"ב במתני' דהמקדש באיסורי הנאה ובאמת גם בב"ש סי ק"ח ס"ק נ"ד טעה בזה במ"כ כמו"ש בס' בית מאיר שם ומאי שהקשה אהא דפריך בפסחים דף כ"ב ע"ב דלמה לי בעל השור נקי לאסור בהנאה ת"ל מלא יאכל והקשה דלמא איצטרך ללמד דדווקא לאחר סקילה אסור בהנאה אבל אי שחט לי' לאחר שנגמר דינו אף דאסור באכילה מ"מ מותר בהנאה זה אינו מובן דהרי בקרא כתיב סקל יסקל כו' ולא יאכל כו' ובעל השור כו' ואי ס"ד דהאי ובעל השור נקי קאי רק על אחר סקילה א"כ הו"ל למיכתב להיפוך סקל יסקל ובעל השור נקי ואח"כ לכתוב ולא יאכל את בשרו ואפילו שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה אבל מדכתיב בעל השור נקי לבסוף ודאי דבא ללמד דאף אם שחטו לאחר שנגמר דינו אף קודם סקילה אסור בהנאה. וא"כ פריך שפיר תיפוק לי' מלא יאכל:

ומה שהקשה על קושית התוס' שהקשו שיהא נהנה מחמץ בפסח בכרת והקשה דא"כ תקשה קושית התוס' בחולין דף ק"כ ד"ה אלא וכו' וכ' דזה תליא בפלוגתא דחזקי' ור"א באמת גוף הקושיא כבר הקשו האחרונים ומה שתי' אינו מספיק דהרי תוס' בנדה דף ל"ב ע"א כתבו טעם אחר דאי לאו קרא ה"א דלא מקרי חלב והוא הדין דהו"א דלא מקרי חמץ וא"כ קושית התוס' בחולין דף ס"ך הנ"ל אינו מובן וע"כ דהתוס' קאי שם לפי' הר"ש שם בתוס' דף ק"ך ע"ב ד"ה היכא וכו' וכמו שכ' הר"ן בחי' וא"כ הקושיא רק על לשון הש"ס דמייתו על המחוהו אבל התוס' בפ' כל שעה שפיר הקשו דדלמא אצטרך קרא על יוצא מהן ומ"ש עוד להסתפק אי היכא דאיכא לא תותירו אי שיעורו אפילו פחות מכזית במקום אחר הארכתי דמצות אכילת קדשים ג"כ שיעורו בכזית ואי ליכא כזית אין כאן מצות אכילה: והארכתי בזה בהערותי למנין המצות מצוה ק"ב:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה