מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה ז
עוד להנ"ל
ואשר ביקש ממני לחות דעתי בעופות שנמצאים בחלל בין הבני מעים תולעים ארוכים ולא ניכר שום נקב ולא שום ריעותא בבני מעים מאי דינם דזה לא דמי למ"ש שפליגו הב"ח והש"ך. והפמ"ג שמחמיר כהב"ח ביו"ד סי' ל"ו היינו בנמצא נקב וא"י אם לאחר שחיטה עכ"ל והנה לכאור' הא דקיי"ל ביו"ד סי' ל"א בתולעים בקרום המוח דחיישינן שמא ניקבו הקרומין. אע"ג דלא חזינן נקב ושום רושם משום דלא סמכינן אבדיקה כמ"ש הש"ך שם ס"ק ח' ואם כן לכאורה כ"ש כאן דהחשש על כל האברים הפנימיים דהוי כמחט בחלל הגוף דמדינא אין סומכין על הבדיקה ביו"ד סי' נ"א כיון דצריך בדיקה בכולו אמנם האו"ה כלל נ"א דין ב' כ' דתולע הנמצא בכל המקומות בעוף ובבהמה כשרים ואין אסור אלא התולע. ובש"ך ביו"ד סי' ל"ו ס"ק י"ז הביא מזה ראי' לשיטתו דאפילו שנמצא נקב. תלינן לאחר שחיטה: והתב"ש השיג עליו ואמר דמשם אין ראי' דשם איירי בנמצא תולעת ולא נמצא נקב. עכ"פ מבואר בנמצא תולעים בחלל בהמה ועוף לא חיישינן לנקובה כיון דשכיח דמני' קרבו כדאיתא סוף פרק אלו טריפות וליכא ריעותא לפנינו לא מחזקינין ריעותא ואוקמי' אחזקה וכן מוכח נמי מיו"ד סימן מ"א סעי' ד' כבד שהתליע כשר. וביאר מרן הגאון וצ"ל בחתם סופר חיו"ד סי' מ"ד אפילו פרשו מחיים עיי"ש ולא חשבי' להו כקוץ בחלל הגוף וכן מדהתיר בסי' מ"ח סעי' ב' בתולעים שנמצאו בכרם ולא חיישינן לנקב כל זמן שלא חזינן ריעותא או קורט דם דאז בוודאי חיישינן וא"כ ע"כ תולע בקרום המוח שאני או כמ"ש הפ"ח ואינך פוסקים בסי' ל"א דקרום מוח דק מאוד. ולי נראה הטעם דשם המקום דחוק להתולע ולכך נוקב ואתא משא"כ בעלמא. ועוד שהרי יש ס"ס שמא לאחר מיתה פרשו. ואת"ל מחיים אמא לא נקבו ומני' קרבו וכן מוכח מסתימת הפוסקים דתולעים הנמצאים בחלל הגוף אינם מטריפין והנרא' לפענ"ד כתבתי: