מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה קמה
שיל"ת חוסט תרל"א לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג בתורה כש"ת מוה' יעקב צבי וואלדמאן נ"י האבדק"ק בארשא יע"א:
מכתבו קבלתי וע"ד הנידון שאיש אחד מעירו בשמו ר' יצחק מנחם שנפלה לפניו יבמה והוא לא שם לבו ושגג ונשא אשה אחרת ומתה ואז נתוודע הדבר שיש לו יבמה ונשתגעה היבמה ואינה ראוי' לחליצה ולדעת מעלתו נ"י נראה לו עיקר דיכול לישא אשה אחרת דאנוס הוא וכעין שכ' החכ"צ בסי' קט"ז ומרן הגאון בחת"ס חאהע"ז סי' א' וסי' פ' אלא דלרווחא דמילתא דעתו שיתירו לו שישא אשה על יבמתו בהתרת מאה רבנים ואין צריך להשליש שום דבר זהו ת"ד בקיצור:
ולפי ענ"ד גם מדינא אין להתיר לו לישא אחרת דהרי הרמ"א בסי' קנ"ט סעי' ה' כ' די"א דבכלל גזירות חדר"ג היא שלא לישא אשה עד שיחלוץ ליבמתו אלא שהחכ"צ כ' בסי' קט"ז דדברים אלו סותרין למ"ש באהע"ז סי' א' סעי' י' דבארוסה לא גזר וכ"ש זקוקה וכבר השיג עליו בבית מאיר בסי' א' ומרן זצ"ל בחת"ס ח"ר באהע"ז סי' א'. ולי נראה בלא"ה גוף הכלל אי יבמה גרע מארוסה כ' בהגהות מרדכי בכתובות אות רצ"א סברות לכאן ולכאן אלא אפילו אם נימא דזקוקה ליבם גרע אפי"ה ס"ל דגם זה בכלל חדר"ג שלא ישא אשה על זקיקתו ואע"ג דבארוסה מתיר נראה התם משום דיכול לגרשה וכיון שאין אצלו חדר"ג יכול לגרש בעכר"ח הוי כאלו אין כאן קידושי ארוסה ועומדת לגרש כגרושה דמיא וכעין זה כ' מרן הגאון בחת"ס סי' ע"ט בחאהע"ז ח"ב לענין יבמה שנאסרה:
אבל בחלוצה דא"י לכופה ובפרט למאי דקי"ל בסי' קס"ה דאין כופין לחלוץ ולכך מקרי אדוקה בי' וכ"ש בשוטית דא"א לחלוץ אגידה בי' ובשוטית איכ"ל דלכ"ע דאינה עולה לחליצה אלא ליבום ושרי לייבם דהשבו"י בח"ג סי' קל"ה התיר ליבם במקום שא"א לחלוץ כגון ברגליו עקמימות עיי"ש וכן פסק הבית מאיר בסי' קס"ט ומרן בסי' ס"ט וכאן בשוטית נראה דהוי כמו בנודע וניכר שאין מיבם אלא לשם מצוה שכ' הרמ"א בסי' קס"ה סעי' א' דרשאי ליבם וא"כ בוודאי כה"ג איכ"ל דעדיף מארוסה שאין כאן שום תקנה אחרת אלא יבום וא"כ טעם החכ"צ לא שייך כאן אלא אפילו נימא דכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להתיר ליבם וממילא שוב איכ"ל כטעם שני שכתב החכ"צ דהוי אונס ובמקום אונס לא הי' חדר"ג עיי"ש וכה"ג כתב מרן בחת"ס חאהע"ז ח"ר סי' א' ובח"ב סי' פ' כיון דא"א לו הוי אונס ולא גזרו:
מיהו גם זה אינו מספיק דהרי בנידון שלנו היתה בשעת נפילה ראוי' לחלוצה וביו"ד סי' רל"ב סעי' י"ב בהגה"ה הביא ב' דיעות בזה אי כה"ג שמתחילה הי' אפשר לעשות אלא ששהה ושוב א"א אי כה"ג חשיב אונס ובמג"א סי' ק"ח ס"ק י"א כתב דדווקא בשבועה החמירו דלא לשוי' אונס ואפשר דחרם כשבועה דמיא עיין בתשובת מרן חאהע"ז ח"ר סי' ב' שכ' דאיצ"ל חדר"ג דאורייתא וא"כ איכ"ל דהוי כתחילתו בפשיעה וסופו באונס וא"כ אין להתיר בלי יבום. ולפי"ז נידון שלנו אין להתיר אלא בהסכמת מאה רבנים כדרך שמתירין באשתו שוטית:
אמנם נראה בעיני פשוט דצריך הבעל ליתן בטחון ולכל הפחות ישבע ויקבל בחרם חמור דמיד שתשתפה יחלוץ לה בחנם דהרי בגט המנהג כן כמ"ש הב"ח בסי' קי"ט דמשלשין הגט ביד שליח להולכה. וכ' הנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' צ' הטעם כדי שאם תשתפה לא ישהה באיסור ב' נשים וא"כ ה"נ וכן ראיתי בדברי בעלי תשובות אחרונים בכה"ג וכ"כ מרן זצ"ל בחת"ס בחאהע"ז ח"ר סי' א' ובח"ב סי' פ' וה"נ כן. ובלא"ה דכמו דמשלשין לאשתו שוטית כתובה דכ' הבית מאיר בסי' א' סעי' יו"ד הטעם כדי שלא תצא תקלה על ידי המתירין שאם לא ירצה לגרש או שלא ליתן הכתובה ולכך משלשין וא"כ ה"נ אולי לא ירצה לחלוץ בחנם וכיוצא ותפסיד היא על ידינו לכך צריך בטיחות בנידון שלנו שיחלוץ לה מיד כשתשתפה כן נראה לפי ענ"ד:
ותמיהני עליו שלא עשה קבלת עדות בב"ד דהרי ע"א או עד מפי עד תליא בפלוגתא דב"ש בסי' קנ"ח והנוב"י סי' א' ומרן בסי' ב' כ' להכריע כהב"ש ונהי דמסתמא מעלתו יודע הדברים עפ"י עדים אבל גם המסכימים ראוי שיהיו יודעין זה ובלי קבלת עדות בב"ד אנו שומעין זה רק מע"א דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: