מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה קמד
שיל"ת חוסט תרל"א לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה כש"ת מו"ה מרדכי ליב קליין נ"י ממוקלאש יע"א:
מכתבו קבלתי כו' ואשר העיר מעלתו ני' על דברי ועל דברי הנוב"י מהדו"ת חאהע"ז סי' ק"נ שכ' להקשות על הגאונים המובאים במרדכי ובהגהות מרדכי פ' החולץ ובתה"ד סי' רי"ט שרצו לומר יבמה שנפלה לפני יבם מומר אם הי' מומר בשעת נשואין שלה פטורה מיבום והנוב"י הקשה והוכיח מיבמות דף צ"ב דקאמר ר"א לשמואל שומרת ליבם וקידשה זר שמגרש ומותרת ליבם וקשה הא שמואל סובר דיבמה שהותרה וחזרה ונאסר' אין לה היתר עולמית ואמאי מותרת וע"כ כיון שבידו לגרשה לא חשיב נאסרה וא"כ ה"ה מומר כיון דבידו לשוב לא מקרי נאסרה יעויי"ש שהאריך והקשה מעלתו מכמה דוכתי ביבמות דמוכח דאע"ג דבידו להתיר מקרי נאסרה דביבמות דף כ"ח אמרי' בנפלה אינה חמותו אע"ג שהי' בידו ליבמה אינה מותרת וכן אמרי' שם ביבמות דף י"ג למ"ד נישואין מפילין דווקא גירש ואח"כ כינס הותרה ואמאי הא בידו לגרשה ועוד האריך. והנה קושיא הראשונה כבר הובא בדברי מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חאהע"ז ח"ב סי' ע"ט עיי"ש וכן האריך בבית מאיר סי' קנ"ט סעי' א' בענין זה וכ' שם מרן זצ"ל דוודאי אפילו בידו לעשות לא מהני אבל כל שכופין אותו ומוכרח לעשות ועומד לעשות הוי כמאן דעביד ולכך הא דרב אסי ביבמות דף צ"ב דכופין לגרש כמ"ש התוס' שם גם לשמואל מהני וזה גופי' קמ"ל ר"א ומיושב מה שהקשו בתוס' דמאי קמ"ל:
מיהו אי אפילו בידו מהני כ' התוס' בזבחים דף ל"ד ע"ב ד"ה כל שבידו דמומר לא מקרי בידו דהרי אינו רוצה לשוב ולכך חשיב התם דיחוי וה"נ כן וא"כ אין סתירה מדברי הש"ס וזה נמי כוונת התוס' ביבמות דף ט"ז ד"ה בני צרות כו' משום דכייפו להו וא"כ גם דברי הגאונים הנ"ל א"ש ולא קשה קושית הנוב"י ובלא"ה יש לחלק בוודאי, היכא דכבר חל הזיקה והיתה מותרת לא פקעה ע"י דבר שבידו עדיין להיות ניתר אבל לחול עלי' חיוב זיקה אזלינן בתר השתא כיון דבשעת נפילה לא שייך יבמה יבוא עלי' אע"ג שהי' בידו מ"מ הי' מחוסר מעשה וסברא זו מרומזת ג"כ בנוב"י ובבית מאיר:
ועכ"פ לפי הנ"ל דמומר לא חל עליו זיקה משום בידו אמרתי לישב קושיא שהקשו על הב"י שכ' טעמא דגאון שכ' דמומר אינו זוקק אם הי' מומר בשעת נישואין דס"ל נישואין מפילין והקשה מאי שייך ולמה לי נישואין מפילין כיון דבשעת מיתה מומר תיפוק לי' משום בשעת מיתה. וכיוצא בזה הקשו בתוס' ריש פרק יש מותרת על הא דאמרינן התם נישואין מפילין מאי שייך בכה"ג דהשתא בשעת מיתה אסורה טעם דנישואין ותירצו דבלא"ה פריך שפיר וא"כ על הגאון קשה. ובתשובת מרן הגאון בעחת"ס חאהע"ז סי' ע"ד תי' זה עיי"ש:
ולפי ענ"ד בעזה"י לישב דהנה אנן קי"ל כרב דיבמה שהותרה ונאסרה חזרה והותרה והנה אפילו להגאונים אם היבם עשה תשובה הותרה וזקוקה לי' וממילא אפילו אי עדיין לא עשה תשובה ניחוש שמא יעשה תשוב' ועדיין היא זקוקה ואסורה להנשא אלא משום דקי"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' שוב אינה מותרת ולכך אפי' אם יעשה תשובה אין כאן זיקה אלא דלכאורה אכתי למ"ד נישואין מפילין אם היו אז ראוי לו ולא הי' מומר הוי לי' שוב כהותרה ונאסרה ואז אם יחזור בתשובה תחזור להתירא הראשון ותיאסר לשוק ולכך התרו הגאונים דווקא בהיותו מומר בשעת נישואין כן נראה לפי ענ"ד נכון בכוונת הגאון וא"ש ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע.