אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה קלד

תשובה קלג

בעזה"י חוסט א"ח של סוכות תרל"ה לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לאהובי ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוה' חיים צבי מאנהיימער האבדק"ק אונגוואר יע"א:

הנה באתי על דבר הגט הניתן מאת הרב דאבאניע. ופר"מ נ"י הסכים עמו להתיר וגם אני נתתי את הסכמתי אז דמותר בדיעבד בתנאי שיקבל עדות שנקרא לתורה בשם שמואל משה ככתוב בגט ואחרי אשר שלח לידי הרב דאבאניע הגביית עדות מהב"ד של גרויסווארדיין ובדעבערצין נעניתי לי לנעול דלת בפני מוציא לעז על הגיטין כמו שגזר ר"ת ולזאת פרסמתי ההיתר במכתב שבת אחים ומאז ועד עתה עדיין הבעל מערער ונגבה שוב עדות בב"ד הנ"ל מאנשים אחרים שהעידו שנקרא לתורה רק בשם משה וכן העיד אחד בדעבדעצין והרב הדיין ראש ב"ד דק"ק גרוים ווארדיין נ"י כ' דהעדים אין מכחישין זה את זה שלפעמים נקרא כן ולפעמים כן. ומה שמערער שהעדים הראשונים היו פסולים כ' הרב הנ"ל שאין בזה ממש ואין אני יודע אם כל הגביית העדות הנ"ל באו ג"כ ליד פר"מ נ"י ולזאת באתי לבקש מאת פר"מ נ"י שיודיע לי דעתו בזה אם עומד בהיתרו:

ואציע גם אנכי לפניו דעתי הנה לדעת הט"ג בליקוטי שמות אות א' וב' דסובר דכל דניתן לו ב' שמות מעריסה ונקרא בפי העולם רק בשם אחד שהוא רק קיצור השם ואינו מעכב אם לא נכתב נראה דהה"ד הכא דכשר הגט נהי דטעמי משום דכך הוא רגילות העולם לקצר וא"כ זה שייך בקריאה דעלמא אבל לתורה אין הדרך לקצר בקריאתו כל כך מ"מ נראה דאין חילוק דהרי מהקריאה אינו ראי' כל כך דהחזנים קוראין כן מעצמן לפי מה ששומעין שקורין אותו כמבואר כמה פעמים בס' ט"ג דעיקר הראי' הוא ממה דעני האי גברא והולך לקרות לתורה בשמעו הקריאה ההוא וא"כ כיון דכ"ע קורין אותו בקיצור השם מדוע לא יענה ולא ילך בשמעו להחזן שקורא אותו בשם הזה דכ"ע קרו לי' כן:

אמנם הגאון מסאנץ נ"י בספר דברי חיים שם על הליקוטים חולק עליו וכ' דלא מסתבר שדבר שהוא שם בפ"ע שיהי' נקרא קיצור השם יעיי"ש. מיהו בג"פ סי' קכ"ט באות קי"ז כ' גם כן דאם נקרא מעריסה אליהו בוי"ו לבסוף אע"ג דכל העולם קורין לו בלא וי"ו והוא שם בפ"ע אפי"ה אמרי' דהוא קיצור השם וכותבין אליהו וכ"כ בג"פ שם ס"ק ע"ה לענין שם אלחנן חנן דבדיעבד כשר אע"ג דהוי שם בפ"ע משום דהוי רק קיצור השם וכן נהיגין ורגילין רוב פעמים דזה שיש לו באמת שני שמות נקרא בפי ב"א בשם אחד ובוודאי לא מכוונין לעקור את השם השני:

ועוד אפילו לדעת הגאון בעל דברי חיים נ"י מ"מ כיון דנקרא פעם כה ופעם כה שם הטפל מיהו הוי ובש"ע סי' קכ"ט סעי' כ' כ' הרמ"א דכשר בדיעבד ונהי דהרבה פוסקים חולקים עליו כ' הג"פ ס"ק ח' וס"ק י"א דבשעת הדחק ועיגון גדול יש לסמוך עליו וכ"ש הכא דהוי ס"ס. ספק דלמא הוי עיקר השם כדלעיל דכשר בשעת הדחק ואפילו אי הוי רק שם הטפל דלמא קי"ל כדעת הרמ"א דשם הטפל נמי כשר. ואם כבר ניתן הוי כמו שעת הדחק כדאיתא בכמה דוכתי בליקוטי שמות עיין בט"ג אות ח' ובשבו"י בח"ג סי' ק"ל כ' דאם כבר שלח הגט למקום אחר יש לחוש לזילותא דבי דינא והוי כשעת הדחק ועיגון:

ובלא"ה נראה לי דבנידון הנ"ל כשר דהרי מבואר בסי' ל"ח סעי' ל"ג שאם אמר הרי את מקודשת לי ע"מ ששמי יוסף ונמצא ששמו יוסף שמעון היא מקודשת והיא מתוספתא המובא בר"ן פ' האומר ומזה הביא ראי' בס' גלי' מסכתא הובא בפ"ת סי' קכ"ט ס"ק כ"ד דאין שני השמות שם אחד. ולפיענ"ד אין ראי' מהתם דאיכ"ל כהט"ג הנ"ל דמי שיש לו שני שמות לפעמים מקצרין שמו וקוראין אותו שם אחד ולכך אעפ"י שנקרא יוסף שמעון. וודאי לפעמים נקרא בקיצור השם יוסף לחוד וראי' מס"ג הנ"ל אבל אם נימא כדברי הגאון מסאנז נ"י הנ"ל ע"כ מוכח מהתוספתא הנ"ל דהנקרא בב' שמות כגון יוסף שמעון הכוונה דנקרא בשם יוסף ובשם שמעון ותרווייהו בהדדי ולכך אעפ"י שאמר ע"מ ששמי יוסף ונמצא שמו יוסף שמעון נתקיים התנאי:

וא"כ בנידון שלנו נמי שכ' שמואל משה היינו שנקרא "שמואל" "משה" ובהדי הדדי וא"כ אפילו אם שם משה העיקר הרי בכלל מ"ש שמואל משה כ' ג"כ שם העיקר. אלא שכ' שם שמואל דהוא טפל קודם לשם העיקר דהוא משה ובכה"ג כבר כ' הב"ש שם בשם הריב"ש דאם כ' שני השמות אין קפידא אם הקדים הטפל לעיקר א"כ קשה על ספר דברי חיים הנ"ל דחייש דשני השמות הם כשם אחד וגם חולק על הט"ג דלא שייך לומר דבכה"ג הוי רק קיצור השם. וקשיא עליו מהא דסי' ל"ח סעי' ל"ג הנ"ל (שוב ראיתי שמרן הגאון בעל חת"ס אהע"ז ח"ש סי' י"ח כ' דאין מהתוספתא ראי' מ"מ בסי' קכ"ט סעי' י"ד נראה דב' שמות הן):

והנה בנידון שלנו יש לדון עוד מטעם אחר דלפי עדות הרב מאבאניע דבשעת סידור הגט אמר אבי המגורשת וכן אמר גם הבעל ששמו שמואל משה גם הראה אז אגרת שחתם עליו בשם שמואל משה ואם המגרש החזיק עצמו בשם א' הביא הג"פ בסי' ק"כ ס"ק י"ז דעת הרא"ש ועוד פוסקים דאפי' מוחזק שמו בשקר הגט כשר ונהי דשם בעי' הוחזק ל' יום או כמ"ש בשם המבי"ט בג' חתימות ומרן הגאון בחת"ס בחלק הששי סי' מ"א כ' דשלשים לאו דווקא (ועיין בתשובת שב יעקב חאהע"ז סי' ל"ג שכ' עוד היתר יותר דמועיל מה שמועיל כו' עיי"ש) וכאן נמי הרי אמר מצוה להסופר לכתוב לו הגט בשם שמואל משה וגם קרוב נאמן להעיד על שמו כמבואר בסי' ק"כ הנ"ל דהוי רק גילוי מילתא בעלמא והוי מילתא דעבידי לגלויי ונאמן ונהי דהפוסקים חולקין על שיטת הרא"ש מ"מ יש לצדד עפ"י שיטת הרא"ש הנ"ל. ועכ"פ אינו יכול להכחיש העדים ואפילו עד אחד או קרוב כיון שכבר הודה הוא בעצמו כן והודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומכל הלין טעמא נ"ל דהגט כשר בדיעבד הואיל וכבר ניתן ואין בערעור של הבעל כלום:

אמנם נראה לפי ענ"ד כיון שהבעל מערער ואומר שנשתקע שמו שמואל משה ואין הגט כלום א"כ שווי' נפשי' חתיכא דאיסורא מלישא אשה אחרת אפילו בנותן אמתלא לדבריו קשה לומר לו אמתלא מבוררת דלא משוי' נפשי' רשיעא דבכל אמתלא שיאמר הרי הוציא לעז על הגט חנם ועבר על חרם דר"ת. ואפשר דבכה"ג לא הוי תקנת ה"ג מאוה"ג שלא לישא אשה על אשתו. ואין להאריך בזה שאין זה ענין שאלתינו והנראה לפי ענ"ד כתבתי ופר"מ נ"י ימחול ע"כ להודיע לי דעתו דעת תורה בענין הזה וד' יאיר עינינו בתורתו ויהי ד' עמו וחפץ ה' בידו יצליח דברי ידידו החותם בברכה ה"ק משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה