מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק
תשובה קל
בעזה"י חוס"ט יום ד' פקודי תרל"ה לפ"ק. החיים והשלום וכ"ט לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מו"ה חיים סופר האבדק"ק מונקאטש יע"א.
מכתבו קבלתי זה איזה שבועות ומחמת טרדותי וחולשת כחי לא יכולתי להשיבו עד כה ועתה לקחתי לי מעט פנאי להשיבו הנראה לפי ענ"ד הנה הדר"ג ני' יצא לידון בדבר חדש. ראשון נראה לו דאם נשבע שלא לגרש אשתו אינו מועיל היתר קודם כתיבה משום דקי"ל ביו"ד כו' סי' רכ"ח סעי' י"ז דאין מתירין נדר עד שיחול ובכלל שבוע' שלא לגרש הוא שלא לגרש בספר כריתות כדינו. וכיון שעדיין לא נכתב הספר כריתות ובלעדו אינו יכול לגרש א"כ לא חל עדיין הנדר או השבועה וא"כ לא יהי' מועיל ההיתר:
ולפיענ"ד פשוט דהא דאין מתירין עד שיחול היינו דווקא אם עדיין מותר לו כגון שתלה בתנאי שאם לא יעשה התנאי הדבר ההוא מותר לו אבל אם הדבר אסור לו אלא שא"א לו ג"כ לעשות מ"מ הרי האיסור על נפשו והשבועה היא איסור גברא כמ"ש הרמב"ן במלחמות בפ' שבועות שתים ובקרא נאמר לאסור איסור על נפשו לא יחל דברו ודרשינין אבל אחרים מוחלין לו דמיד שהאיסור חל על נפשו ואסור לעשותו מצד איסורא דרביע עלי' מיד קרינין בי' לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו וכי ס"ד מי שנשבע שלא יאכל פת והוא במקום שאין פת בנמצא היש ס"ד לומר דאין השבועה חל כיון דבלא"ה אין לו פת אינו דומה מי שאינו מצווה למי שמצווה כיון דשבועה עליו חל שלא יגרש הרי הוא מוזהר על זה:
ואם מתפיס בשבועה מועיל למ"ד דס"ל כן בפ"ג דשבועות יכול אחר לתפוס בו וגם אינו יכול לעשות שליח לגרש דאין שליח לדב"ע. אבל משום דעדיין אין הגט נכתב אפי"ה קי"ל בכמה דוכתי דיכול לעשות שליח להולכה ולא הוי כדבר שלב"ל. ועכר"ח דחסרון כתיבה לא מקרי חסרון דהוי כבידו ולא אמרי' מי יימר דמזדקקי לי' וכיון דמקרי בידו וכאלו הוא בעולם שפיר חל השבועה דלא יגרש. ובנדרים בכמה דוכתי נקט דווקא בנודר על תנאי אם אעשה דבר פלוני או להרמב"ם וסייעתו כמ"ד דאפילו בתלוי בזמן דהשתא ליכא איסור כלל אבל בכה"ג דהאיסור חל מיד אלא דגם בלי האיסור לא הי' יכול לעשות ומצד חסרון אותו הדבר בוודאי לדעתי פשוט שהנדר חל מיד ומוזהר ועומד עליו ויכולין להתירו אפילו עדיין לא נכתב הגט:
ובאמת לשון רש"י בגיטין דף ל"ה ע"ב קשה לי זה זמן רב דנקט שם בד"ה משום דאסורה כו' כגון יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם אעבור עבירה פלונית כו' וקשה לי דהא בכה"ג הנדר עדיין לא חל ובלא"ה אפילו ליכא מלתא דאיסורא אין מתירין הנדר עד שיחול וא"כ לא חל ההיתר אפילו במילתא דרשות. וכ"ש לפי מ"ש הב"ח והש"ך ביו"ד סי' רכ"ח ס"ק כ"ו דהיכא דהיתר לא מהני לא שייך לגזור ומכח זה הי' נ"ל דרש"י סובר דהיכא דחל הנדר מעכשו אם יקיים התנאי א"כ מקרי חלות הנדר שהרי א"צ להיתר אלא אם יעבור על התנאי ואז יהי' הנדר חל מעכשו ושפיר יוכל להתיר. אבל הר"ן בתשובה סי' ל"ד לא כתב כן ומסופק קצת בזה יעויי"ש:
ודברי רש"י צריכין עיון לי אם נימא כהר"ן דכ' כיון דאם לא יעבור ויעשה התנאי אינו אסור היום לא קרי' בי' כבר חל הנדר שהרי בידו להתיר בלי היתר דהיינו שלא יעשה התנאי ומדבריו ג"כ נראה דהכל תלוי אם חל האיסור אגברא וא"כ הה"ד בנ"ד וא"ש המנהג שמתירין השבועה להבעל אם אפילו נשבע שלא לגרש מתירין לו קודם הכתיבה:
שנית רצה כבודו הרמה לומר דיש סברא לומר דלאחר שנכתב אין יכולין להתיר ולא. סגי בהכי דבעי' וכתב ונתן ובעי' שלא יהא מחוסר בין כתיבה לנתינה שום דבר ואע"ג דהר"ן כ' בגיטין דף כ' דאין קפידא אם מקנין להבעל בין כתיבה לנתינה מהא דקי"ל שם דאם נכתב על טבלא דידה אם איתתא יכולה לאקנוי' אע"ג דמחוסר קנין מכח זה הוכיח הר"ן דדווקא מחוסר מעשה בגוף הגט מעכב וכ' הדר"ג ני' די"ל דקנין שאני דלא הוי דבר שבגוף משא"כ הכא אם נשבע שלא לגרש שלא הי' לו כח כלל לגרש איכ"ל דהוי הפסק:
ותמהני עליו דהרי המנהג פשוט גם לאחר הכתיבה להתיר שבועה אם הוא צריך שהרי שואלין אותו אז ג"כ אם לא נשבע שיתירו לו אז וכן מתירין אז אם מסר מודעא ומבטל אז המסירת מודעא כמבואר בסדר הגט סי' רט"ו וסוגיא דעלמא כוותי' א"כ מוכח דיכולין ומועיל להתיר אף לאחר הכתיבה ואכתי אינני יודע למה מתירין זה קודם הכתיבה כמו שהקשיתי במכתבי הראשון וכתבתי שזה בא לישב מהר"י מרגליות המובא בבריכת המים אות מ' משום דהוי כאומר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה ועמדו הקושיות שהקשיתי עליו במכתבי הראשון:
וכעת נ"ל לישב קצת דאי אמרי' יש דיחוי אצל מצוות הה"ד די"ל דיש דיחוי גם בגט ואם נדחה פעם אחת שוב אינו כשר. דגם גט נצרך למצוה. דמה לי מצות ד' מינים שהוא דבר שצריך לצאת בו או ספר כריתות. וזה הוא איבעי' דלא איפשטא אי יש דיחוי אצל מצות בסוכה דף ל"ג וכ"כ הטו"ז בסי' תרמ"ו סק"ו דמה שבידו לעשות באיסור לא חשיב בידו ממש ולכך אם לא נתיר לו השבועה שנשבע שלא לגרש יהי' הגט אסור מספק ולכך צריכין להתיר לו קודם הכתיבה כן נראה לפי ענ"ד דאפשר לומר דכוונת מהר"י מרגליות הנ"ל לישב מה שהקשית עליו במכתבי הראשון כיון דבדיעבד מועיל הגירושין לכהפ"ח במזיד מקרי לשמה:
ופר"מ כ' ראי' לזה מאונס או משום שמא ישכח הא בשכח כ' מרן זצ"ל דמקרי אונס ופטור ולהנ"ל אם נימא בגט נמי תליא בספק אם יש דיחוי אצל מצות ואמרי' בזבחים דף ע"ב השתא דאמר רבנן לא יקרב אם קירב אסורין משום דיחוי וגם דבר התלוי בבעלים מקרי דיחוי כדאיתא בסנהדרין דף מ"ז גבי הפריש קרבן והמיר ואח"כ עשה תשובה. ולענין מצוות כ' הטו"ז הנ"ל דאפילו אם יש דיחוי היינו רק מדרבנן א"כ יש לישב דברי מהר"י מרגליות הנ"ל דלכך תיקנו בסידור גיטין להתיר קודם הכתיבה שלא יהא חשש וספק פסול מדרבנן על הגט משום דיש דיחוי אצל מצוות ושם לענין אונס איכ"ל דמה"ת קאמר וכן בסוף גיטין אמרי' לב"ש אם עבר וגירש מהני. אמנם זאת הסברא דיהא שייך בגט דיחוי צ"ע דא"כ קשיא על מנהג העולם שמשלשין גט לאשה שנשטתית ואפי"ה לא מנעתי לכתוב הסברא ההוא דבאמת הוא צ"ע לפי ענ"ד דמ"ש מצוה זו משאר מצות ( ובאו"ח סי' מ"ב ס"ק ה' ובא"ר נראה דגם גט אית בי' קדושה קצת מדקי"ל בסי' קל"ה דמטלטלין בשבת יש ללמוד ממנו לענין הגט ומטעם זה קשה לי על הפר"ח באו"ח סי' תרפ"ח דכ' דאין מטלטלין המגילה בשר וצ"ע וכמדומה שראיתי קושיא זו):
והנה פר"מ ני' הקשה על מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל איך קרא לשכחה אונס שאם שכח לא מקרי האדם בשבועה והקשה דזה לא אמרי' אלא בשעת חלות הנדר או בשעת אמירת הנדר אבל היכא דכבר חל הנדר לא נפטר, ע"י שכחה דהו"ל למידכר ולעשות סימן להזכירו. וגוף הסברא היא אמת ושגם מרן בעל חת"ס זצ"ל בחידושיו לנדרים בדף כ"ו האריך וביאר בזה דברי הריב"ש סי' שפ"ז דאע"ג דבעלמא לענין לא תעשה צריך ליתן כל ממונו וקשיא למה סגי בנדרי אונסין אם חלה בנו או שאר אונסי ממון וביאר דהיינו משום דבשעת חלות הנדר הי' האונס ואדעתא דהכי לא נדר וכ' דגם הטו"ז כ' כן. אלא שהריב"ש בתשובה סי' ת"מ לא כתב כן ונדחק שם מרן זצ"ל לישב דלא סתרי דבריו:
ובאמת גם הב"ש באה"ע סי' נ' ס"ק ט"ז הביא פלוגתא בזה אי אונס ממון אפילו אחר חלות הנדר מיחשב אונס והבאתי זאת דגם מרן זצ"ל ס"ל דיש לחלק ואפי"ה פשיטא לי' דאם נשכח ממנו הוי אונס ואונס רחמנא פטרי' וגוף הדין אי שכחה מקרי אונס כבר ביאר במג"א סי' תק"כ ס"ק ו' דיש ב' מיני שכחה דאם שכח מחמת עצלות הוי פושע. אבל אם לא פשע ושכח הוי אונס. ותו הרי מבואר ביו"ד סי' רל"ב סעי' י"ב בהגה"ה דגבי נדר אם שכח או נאנס פטור אלא די"א אפילו נאנס אח"כ כיון דהוי לי' לעשות מיד מקרי תחילתו בפשיעה. אבל דבר שאין עליו לעשותו מיד לכ"ע שכחה הוי כשאר אונס ופטור:
ומה שהעיד הדר"ג נ"י על מה שכתבתי דלא אדע הא דפשיטא לי' למחנה אפרים דבקדושין אם עביד מהני והביא מעלתו דברי הנוב"י מהדו"ת סי' קכ"ט דכ' כן ויליף לה מאלמנה לכהן גדול דגילה לן קרא דמהני כדאיתא דף ה' ע"ב. אמת שכן כ' הרשב"א בקדושין דף ס"ז ע"ב גבי הא דפריך אימא אידי ואידי לבן. אבל הפנ"י הוכיח שם דליכא למימר הכי יעויי"ש. ולי קשה על הנוב"י דמה ענין זה בנשבע שלא לגרש או שלא לקדש להא דאמרי' באלמנה לכה"ג דקדושין תופסין דהרי אנן קי"ל כרבא בקדושין דף ע"ח דקידש ולא בעל אינו לוקה דהקידושין מצד עצמם אינו עבירה אלא אם קידש ובעל לוקה שתים משום לא יקח ומשום לא יחלל:
וא"כ נהי דגלי לן קרא באלמנה דלא אמרי' דלא מהני אע"ג דעבר היינו דווקא היכא דהקידושין עצמם אינם עבירה אבל בנשבע שלא לקדש או שלא לגרש דאז הקדושין עצמם הן עבירה אכתי מנ"ל בוודאי לפי מ"ש הפמ"א סי' ל' ול"ד דהיכא דאין עבירה אלא לגבי אחד לא קנסינין חברו ובשבועה דהיא לא עברה יש לדון כיון דהקדושין בדידי' תליא רחמנא דכתיב כי יקח ולא כתיב כי תקח וכיון דאצלו הוי עבירה ומצדו הא אמרי' דלא מהני וכן בגירושין בעי' מצדו וממילא גם להפמ"א י"ל בכה"ג דלא מהני ועדיין צריך לי עיון. כל זה עלה בלבי להעיר על דברות הדר"ג נ"י ואחתום בברכה משולשת ויהי' ד' עמו ויברך אותו ואת ביתו ואת כל אשר לו דברי הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע.