אור ברסלב

מהרם שיק אבן העזר· רבי משה שיק

תשובה קכח

תשובה קכז

להבחור המופלג בתורה כ"ה אליעזר ליפמאן שרייבר נ"י.

מכתבו קבלתי נ"י וגוף הדבר שפלפל עליו א"צ לפנים שכ' דמספקא לי' הא דקי"ל באהע"ז סי' קל"א דאם לא חתמו עידי חתימה לשמה אפילו לר"א ויש עידי מסירה מ"מ פסול משום מזיוף מתוכו וכ' הב"ש בשם התוספת דהטעם דגזרי' חתימה אטו כתיבה ולפי"ז אפשר דאפילו אם רק אחד חתם לשמה סגי וכ' עוד שתימה שלא ביארו הפוסקים את זה עכ"ל בקיצור:

ובאמת אין כאן תימה ואין כאן ספק כלל דהרי מבואר בלשון הפוסקים דאם לא חתמו העדים לשמה פסול ועדים תרתי משמע. ותו הרי הש"ס משני כן בגיטין דף ד' ואמרו כדר"א ב"א דמודה ר"א במזויף מתוכו וה"ה אם לא חתמו לשמה ור"א הא אמר דינו לענין עדים קרובים או פסולין ומינה ילפינין לחתמו שלא לשמה ואם העדים פסולין הא מבואר להדיא בש"ע סי' ק"ל סעי' י"ז דאפילו אם רק חד פסול. פסול משום מזויף מתוכו ומינה לענין חתימה לשמה וגם הא זיל בתר טעמא דגזרו אטו כתיבה ואם נתיר במקצת חתימה לשמה נתיר גם במקצת כתיבה ונימא דאפילו רק כ' מקצת הגט לשמה כשר. וכן מבואר בתוס' גיטין דף ט"ו ע"א ד"ה או דלמ"ד בפני נחתם הוא בשביל לשמה צריך שיאמרו גם על השני שחתם לשמה וגם הרי מתני' אמרה בהדיא דבפני נחתם חציו פסול ואפילו לס"ד דרבה לית לי' דרבא לא אמרו איכא בנייהו דלרבה סגי בנחתם חציו דהרי מבואר במשנה בנחתם חציו פסול ולס"ד כל הטעם משום לשמה ולא משום קיום. וא"כ משום מזיוף מתוכו בעי' שיחתמו ב' העדים לשמה והוא פשוט:

וגם ממקום שעלה בלבו להביא ראי' דמשום מזויף מתוכו סגי בחד עד מסוגיא דעד כותי בגיטין דף י' משם ראי' בהיפוך דאי סד"א דמשום מזויף מתוכו סגי גם בחד מאי פריך לרשב"ג אי אחזיק בהא ולא בהא מאי ארי' חד אפילו תרי נמי ומאי קושיא הוי לי' למימר דאחזיק בדין כתיבת הגט ולא בדין החתימה ולכך תרי פסול משום דלא חתמו לשמה אבל חד כשר דאפילו אם הוא לא חתם לשמה מ"מ כשר אלא עכר"ח דאפילו אי רק חד לא חתם לשמה ג"כ פסול וע"כ הא דכשר כאן משום דאחזקו א"כ תרי נמי וזה פשוט. ולא הייתי צריך לראיות אלא להוציא מלב המסתבכים בספיקות אשר אין בהם ספק:

אמנם הואיל וראיתי אותו סבוך בדברי הפנ"י בשמעתין דעד כותי אמרתי לבאר ונאמר בוודאי מאי דקשיא לי' למעלתו דאפילו אי נימא דגט כתיבה ואחזקי היינו לנפשי' אבל לגרש בו אשה דעלמא הא חשידי אלפני עור. זה הי' אפשר לישב דאיכ"ל דאי ס"ל כר"מ דוכתב לה אחתימה קאי א"כ הוא מצוה על העדים החותמים על הגט לגרש בו אשה דעלמא שיחתמו לשמה. ואי לא חתמו לשמה עברו על וכתב לה לשמה והוי כמו לעצמם וע"ז לא נחשדו דזה חלק מחלקי המצוה. אמנם זה קשה לי איך כ' הפנ"י לתרץ הקושיא שהקשה שם אמאי דקאמר הש"ס לת"ק אפילו שאר שטרות נמי כתיבו והקשה דהא לר"א חתימה לשמה רק מדרבנן בעי' משום מזויף מתוכו, ולת"ק בעי' דווקא כתיבה ותי' דבאמת לס"ד זו אתיא כר"מ:

וקשה דאכתי איך כשר נהי דמתני' ס"ל כר"מ דלמא סברו כותיים כר"א דלא בעי' מן התורה חתימה לשמה. שכן באמת פשטא דקרא דכ' וכתב לה היינו כתיבה וכן פריך הש"ס בפ"ק דחולין דף ד' ע"א ודלמא קסברו כוותיים כמ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת וא"כ ה"נ יש להקשות כן על תי' הפנ"י מיהו גם קושית הפנ"י לא קשה לפי ענ"ד דהא דניחוש דכותי לא עביד כדינו הוא רק חשש דרבנן וכמ"ש התוס' והר"ן דלכך נוכל לסמוך על סברת דאי לאו דכותי חבר הוא כו' ולא אמרי' דכל השטר נתקיים ע"י חד הואיל והחשש דרבנן הוא. חיישינן רק אם הי' חשש איסור דאורייתא אבל אי הוי לן לחוש רק לאיסור דרבנן הוי תרי דרבנן ולא חששו לספיקא דרבנן. ומטעם זה ג"כ לא קשה מאי שהקשו גבי מצת כותי דילמא נעשה שיאור וכיוצא בזה מחששא דרבנן דלא כתיבא דלא קשה מידי לענ"ד דעל איסור דרבנן אין לנו לחוש וא"כ אדרבה הי' מוכרח לומר דאתיא דווקא כר"א:

מיהו י"ל מדסתם הש"ס משמע דגם כר"מ מצינין לאוקמי' דלא מבעי' להרא"ש דכ' בריש הלכות ס"ת דלכך אמרי' גוי אדעתי' דנפשי' קא עביד ובמילה אמרי' דכשר בגוי ותי' דבגט דבעי' כל הגט כו' משא"כ במילה בעי' רק שיאמר ויכוון בתחילתו ובזה גם הגוי עושה אדעתא דישראל אלא כותי הוא שעושה לשם הר גריזים וא"כ י"ל ג"כ בחתימה דמן התורה א"צ לפרש שמו בגט וא"כ אם חתום שמו וכיוון באות הראשון מחתימתו לשמו מה"ת סגי ושוב דמיא למילה דכשר אע"ג דשם בכותי פסול ואמרי' נמי בע"ז דף כ"ב כותי לא ציית היינו במידי דאיכפת לי' ונהנה ממנו או שעושה לפי אמונתו לשם הר גריזים אבל במידי דלא איכפת לי' ואינו נהנה ממנו נראה דכותי נמי ציית ולא גרע מגוי וא"כ מה"ת כשר בעע"ג ורק משום איסור דרבנן איכ"ל דפסול ולדידן משום דגזרי' כתיבה אטו חתימה וכיון דחשש דרבנן הוא לא חיישינין:

ואפשר לכוון זה בכוונת הפנ"י דהיא לשיטתי' דס"ל דגם על דרבנן חיישינין לכך סובר דכר"א לא מצי לאוקמי אבל כר"מ שפיר מצינין לאוקמי וס"ל לר"מ הא לא שייך אטו כתיבה דכתיבה אפילו מצאו באשפה כשר ולכך ס"ל לר"מ אי חתם אות הראשון לשמה כשר אפילו מדרבנן דאע"ג דצריך לפרש שמו היינו אי לא פקיעי שמייהו. אבל אי פקיעי שמי' לא צריך לפרש וכאן מה שגומר שמו מהני רק להפקעת שמיי' ועיקרו כשר ע"י האות הראשון ולכך אפשר לומר דכשר באות הראשון שחותם לשמו והוי כמילה ומהני עע"ג ובגט הרי מסתמא עע"ג וגם הא הבעל אומר לו לחתום שמו וזה הוי כעע"ג כמבואר שם מלשון הרא"ש בהלכות ס"ת:

אמנם לפי מ"ש התוס' בגיטין דף כ"ג דגוי עושה סתמא ואנן קיי"ל דצריך לפרש דווקא שכותב וחותם לשמה באמת צ"ע אם אומר הגוי או הכותי בפירוש שכותב וחותם לשמה למה יהא פסול ולמה ניחוש שבלבו מכוון בהיפוך חדא אפילו אי מכוון בהיפוך הא קי"ל דדברים שבלב לא הוי דברים. ואמרינין בנדרים דף כ"ח ע"א דאפילו בנודר להורגין דאונס אפי"ה אם אומר בפירוש לעולם לא מהני אם מחשב בלבו רק היום דדברים שבלב אינם יכולין לסתור מה שאמר בפירוש:

ואם נאמר באמת אם מפרש שכותב וחותם לשמה מהני א"כ מאי פריך בגיטין דף כ"ג ע"א וקאמר מדפסול נכרי לענין הבאה מכלל דלענין כתיבה כשר. ומכח זה הוכיח דמתני' פליג על ברייתא וקשה דלמא לפעמים כשר לענין כתיבה אם פירש ופעמים פסול היינו אם לא פירש. ואפשר לישב זה דגבי דבר דבעי' שיהי' לשמה בעי' שגם הכוונה יהי' לשמה ולא סגי בדיבור ואמרי' גם דברים שבלב הויין דברים מיהו הא קשיא דלמה ניחוש דהגוי או הכותי כ' בהיפוך הא קי"ל ביו"ד סי' קי"ח סעי' יו"ד דאין הגוי נחשד שמחליף כדי להכשיל ישראל אא"כ נהנה וצ"ע. וע"כ צ"ל דאם פירש באמת אינו פסול רק מדרבנן דגזרי' אולי לא יפרש וכיון שרק מדרבנן פסול שוב איכ"ל דלא חששו בכותי כנ"ל ולכך גם לר"מ כשר כן נראה לפי ענ"ד נכון, ידידו הדו"ש החותם באהבה רבה הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה